הורים ל PDD שחיים בחו"ל, וכאלה אחרים שמתגעגעי
- פותח הנושא Maya1212
- פורסם בתאריך
נכון, יהודים חיו כידוע מחוץ לא"י דורות רבים
גם לי עצוב אבל אני לא מסכימה איתך
עצוב לי מכוון שברור לי שההחלטות שעשתה האמא שפתחה את השירשור הן מאוד לא פשוטות.
היא עזבה את הארץ פעם אחת , עברה לקנדה גידלה ילדים ואז נתקפה געגוע וציונות כניראה וניתקה את כל המשפחה שלה מהמקום, צעד מאוד לא פשוט רק כדי לעבור לישראל, היא רצתה וניסתה להשתלב כאן ולהקים כאן את חיי משפחתה מחדש , עשתה הכל בשביל זה אבל ראתה שלא הצליחה ואז ויתרה על החלום של לגור ולגדל את הילדים בארץ ישראל, במדינה אליה היא שייכת קרוב למשפחתה סביר להניח רק בשביל תנאים מאוד בסיסיים כמו חינוך ובריאות ולוקחת את המשפחה שוב חזרה לקנדה בוודאי עם תחושת כישלון עצומה על התהליך שיזמה ולא הצליח ובושה שזו המדינה ממנה היא באה שדברים בסיסיים כמו תהליך קליטה יעיל וחינוך מותאם לילד האוטיסט (למרות שניסתה והדריכה ) אין פה.
ואני לא חושבת שמעבר לקשיים הגדולים והמשמעותיים שהיא עברה מגיע לה לקבל ביקורת מאף אחד כאן, וכן סורי זו לא נקודת מבט אלא ביקורת , שהיא נותשת את הבית וזו ביקורת ממי שמעולם לא היתה במקומה ולא עשתה רבע מאותן החלטות קשות.
נו שברירית אם אני (אוטיסטית שדרכה פה על כל אחד בערך בעבר) מבינה שיש מצבים שבהם אדם צריך נטו תמיכה אז ניראה לי הזוי שאת לא.
ואגב מה שאמרת על עניין הביטחון אין פה שום קטע תקציבי - יש פה הרבה בעיות בירוקרטיות שעולות אגב הרבה יותר לעומת מצב בו לא היו קיימות וחוסר פתיחות והקשבה מצד בית ספר.
עצוב לי מכוון שברור לי שההחלטות שעשתה האמא שפתחה את השירשור הן מאוד לא פשוטות.
היא עזבה את הארץ פעם אחת , עברה לקנדה גידלה ילדים ואז נתקפה געגוע וציונות כניראה וניתקה את כל המשפחה שלה מהמקום, צעד מאוד לא פשוט רק כדי לעבור לישראל, היא רצתה וניסתה להשתלב כאן ולהקים כאן את חיי משפחתה מחדש , עשתה הכל בשביל זה אבל ראתה שלא הצליחה ואז ויתרה על החלום של לגור ולגדל את הילדים בארץ ישראל, במדינה אליה היא שייכת קרוב למשפחתה סביר להניח רק בשביל תנאים מאוד בסיסיים כמו חינוך ובריאות ולוקחת את המשפחה שוב חזרה לקנדה בוודאי עם תחושת כישלון עצומה על התהליך שיזמה ולא הצליח ובושה שזו המדינה ממנה היא באה שדברים בסיסיים כמו תהליך קליטה יעיל וחינוך מותאם לילד האוטיסט (למרות שניסתה והדריכה ) אין פה.
ואני לא חושבת שמעבר לקשיים הגדולים והמשמעותיים שהיא עברה מגיע לה לקבל ביקורת מאף אחד כאן, וכן סורי זו לא נקודת מבט אלא ביקורת , שהיא נותשת את הבית וזו ביקורת ממי שמעולם לא היתה במקומה ולא עשתה רבע מאותן החלטות קשות.
נו שברירית אם אני (אוטיסטית שדרכה פה על כל אחד בערך בעבר) מבינה שיש מצבים שבהם אדם צריך נטו תמיכה אז ניראה לי הזוי שאת לא.
ואגב מה שאמרת על עניין הביטחון אין פה שום קטע תקציבי - יש פה הרבה בעיות בירוקרטיות שעולות אגב הרבה יותר לעומת מצב בו לא היו קיימות וחוסר פתיחות והקשבה מצד בית ספר.
מיס אוול, הזכרת אותי בהקשר הלא נכון.
אין במילים שלי שום ביקורת על מי שהחליט לא להישאר כאן בארץ, ואם מצאת אצלי משהו כזה, בבקשה תעבירי אלי.
סיפורה האישי כפי שכתבה אותו מאיה מאד עצוב ואני מרגישה החמצה שלנו.
ובכל מקרה שום דבר לא מקנה לי זכות לשפוט אותה ולא אף אחד אחר שהחליט כך. כל אחד ונסיבותיו האישיות.
אבל גם לא צריך לכעוס ולבקר את מי שמביע דעה לגיטימית בהיבט הציוני, שברור לי שהיה חלק מחזרתה ארצה.
את נושא התקציב הביטחוני והשפעתו העליתי רק כאחד הגורמים לקשיי תקציב ולא כגורם לכל הבעיות האחרות.
ועניין הפוליטיקה לגמרי לא שייך לכאן.
אין במילים שלי שום ביקורת על מי שהחליט לא להישאר כאן בארץ, ואם מצאת אצלי משהו כזה, בבקשה תעבירי אלי.
סיפורה האישי כפי שכתבה אותו מאיה מאד עצוב ואני מרגישה החמצה שלנו.
ובכל מקרה שום דבר לא מקנה לי זכות לשפוט אותה ולא אף אחד אחר שהחליט כך. כל אחד ונסיבותיו האישיות.
אבל גם לא צריך לכעוס ולבקר את מי שמביע דעה לגיטימית בהיבט הציוני, שברור לי שהיה חלק מחזרתה ארצה.
את נושא התקציב הביטחוני והשפעתו העליתי רק כאחד הגורמים לקשיי תקציב ולא כגורם לכל הבעיות האחרות.
ועניין הפוליטיקה לגמרי לא שייך לכאן.
זה לא שירשור תמיכה פותחת השירשור פנתה לכל מי ששוקל חזרה ארצה
והמליצה לו להמנע מהצעד הזה.
נכון שהמלצתה מתבססת על נסיונה הכואב,
אבל ההודעה כשלעצמה התמקדה בפירוט הכשלים
שבגללם היא ממליצה להמנע מלחזור ארצה,
לא בכאבה ורגשותיה.
והמליצה לו להמנע מהצעד הזה.
נכון שהמלצתה מתבססת על נסיונה הכואב,
אבל ההודעה כשלעצמה התמקדה בפירוט הכשלים
שבגללם היא ממליצה להמנע מלחזור ארצה,
לא בכאבה ורגשותיה.
היא שיתפה בהחלטות קשות שביצעה
לא ניראה לי נכון לבוא ולבקר אותה עליהן גם אם הכתיבה שלה היתה במטרה להעביר מסר לאנשים אחרים, עדיין היא שיתפה בחוויה מאוד קשה שעברה ואמא חמסה בתחושה שלי פשוט זילזלה בזה.
לומר לה "לא קשה כאן" כאשר היא נאלצת לעזוב את הארץ בגלל חינוך ובירוקרטיה למרות רצונה העז לחיות כאן זה במילים אחרות לומר לה "את חלשה את לא מסוגלת להתמודד" אני לא חושבת שזה נכון לאפשר את זה.
לא ניראה לי נכון לבוא ולבקר אותה עליהן גם אם הכתיבה שלה היתה במטרה להעביר מסר לאנשים אחרים, עדיין היא שיתפה בחוויה מאוד קשה שעברה ואמא חמסה בתחושה שלי פשוט זילזלה בזה.
לומר לה "לא קשה כאן" כאשר היא נאלצת לעזוב את הארץ בגלל חינוך ובירוקרטיה למרות רצונה העז לחיות כאן זה במילים אחרות לומר לה "את חלשה את לא מסוגלת להתמודד" אני לא חושבת שזה נכון לאפשר את זה.
אני בטוחה שאת מבינה ומודעת היטב
שזו כן בהחלט הודעת תמיכה.
לא במקרה כך אני מרגישה ומיס אול.
הודעת תמיכה לא חייבת להיפתח ב:
"שלום אנשים טובים. תתמכו בי בבקשה".
תוכן ההודעה מאוד קשה ועובדה שכותבת ההודעה
חולקת מניסיונה המר ומזהירה אחרים
לא הופכת אותה לפחות תמיכתית.
אני לא צריכה להסביר לך את זה כי
את יודעת לבד.
לא מובן לי למה בחרת להתייחס בכזאת רדידות
להודעה הזאת.
שזו כן בהחלט הודעת תמיכה.
לא במקרה כך אני מרגישה ומיס אול.
הודעת תמיכה לא חייבת להיפתח ב:
"שלום אנשים טובים. תתמכו בי בבקשה".
תוכן ההודעה מאוד קשה ועובדה שכותבת ההודעה
חולקת מניסיונה המר ומזהירה אחרים
לא הופכת אותה לפחות תמיכתית.
אני לא צריכה להסביר לך את זה כי
את יודעת לבד.
לא מובן לי למה בחרת להתייחס בכזאת רדידות
להודעה הזאת.
מיה בחרה לכתוב בשורת הפתיחה אזהרת מסע
לכל מי שחושב לחזור לארץ.
אם היא היתה פותחת את ההודעה בכך שהיא רוצה לשתף ומספרת את סיפורה ומסכמת בכמה עצוב שהיא נאלצת לשוב לקנדה, הייתי מניחה שזו הודעת תמיכה.
כשהיא פותחת כך וגם מסיימת ב:
"מה אומר:
אל תגידו למי שעזב לחזור כי הפערים הם באמת מאוד עצומים ואנחנו כבר אנשים שונים, אוהבים את המדינה ומרגישים תמיד חלק ממנה אבל גם יודעים אחרת, ומבינים את המשמעות במהות הפערים.
אנחנו חוזרים הביתה בעוד כשבועיים.
זה הספיק."
בי המילים האלו פגעו.
היא יודעת שאפשר אחרת, - כך היא רומזת - אבל כל השאר, שלא זכו לראות עולם, כמוה וכמו אלה שירוד מהארץ, לא יודעים.
אז כן, בי זה מאוד פגע.
ואני בטוחה שיש עוד אנשים, שעזבו את קנדה, כי לא היה להם טוב שם.
אז אם היתה מסתפקת בשיתוף - הייתי תומכת.
כשהיא תוקפת - אז אני נפגעת, ועונה.
לכל מי שחושב לחזור לארץ.
אם היא היתה פותחת את ההודעה בכך שהיא רוצה לשתף ומספרת את סיפורה ומסכמת בכמה עצוב שהיא נאלצת לשוב לקנדה, הייתי מניחה שזו הודעת תמיכה.
כשהיא פותחת כך וגם מסיימת ב:
"מה אומר:
אל תגידו למי שעזב לחזור כי הפערים הם באמת מאוד עצומים ואנחנו כבר אנשים שונים, אוהבים את המדינה ומרגישים תמיד חלק ממנה אבל גם יודעים אחרת, ומבינים את המשמעות במהות הפערים.
אנחנו חוזרים הביתה בעוד כשבועיים.
זה הספיק."
בי המילים האלו פגעו.
היא יודעת שאפשר אחרת, - כך היא רומזת - אבל כל השאר, שלא זכו לראות עולם, כמוה וכמו אלה שירוד מהארץ, לא יודעים.
אז כן, בי זה מאוד פגע.
ואני בטוחה שיש עוד אנשים, שעזבו את קנדה, כי לא היה להם טוב שם.
אז אם היתה מסתפקת בשיתוף - הייתי תומכת.
כשהיא תוקפת - אז אני נפגעת, ועונה.
TikvaBonneh
New member
נכון מאוד
ולכן זה לגיטימי שבשירשור כזה גולשים יפנו גם כן לישראלים שנמצאים בחו"ל ויצביעו על סיבות לחזור.
ולכן זה לגיטימי שבשירשור כזה גולשים יפנו גם כן לישראלים שנמצאים בחו"ל ויצביעו על סיבות לחזור.
מחכה בסיבוב
New member
לארץ ארופאית מתקדמת, לשנים ספורות (שנתיים שלוש), הייתם עושים?
אין ספק ששם החינוך (ולא רק לא"ס) יהיה הרבה יותר טוב לילדים, אבל האם הקשיים של המעבר (לשם וחזרה) שווים את זה מבחינתכם?
כתבתי למעלה, שהציעו לנו,
אמנם בארצות-הברית ולא באירופה ואכן, לכמה שנים עם אופציה להארכה (הם מצידם רצו מאוד ליותר שנים).
לי היה ברור שלא.
דווקא בגלל החינוך. כי חשוב לי חינוך יהודי.
באירופה ובארצות הברית יש אחוזי התבוללות קשים. וזה ברור גם למה. כשאתה חי שם, בין גוים, ואתה לא שומר מצוות, אז מה מבדיל בינך ובין לא-יהודים?
הרי ברור שהם נחמדים, מנומסים, ועוד.
אז מה הבעיה לשים עץ בחג המולד? זה גם חג יפה, לא?
ויש עוד חגים נחמדים מאוד לנוצרים. לא צריך להיות נוצרי אדוק כדי לחבב אותם.
ואז הילדים שלך כבר לא ממש יהודים.
אז למי שלא חשוב לו זהות יהודית - באמת אין סיבה לגור דווקא כאן.
למי שחשוב לו - יש סיבה לא לעזוב, גם אם יש מקומות יותר יפים וחיים יותר קלים.
אני רק מקווה שלא יהיה מישהו שיזכיר להם שהם יהודים, ושעדיין יישארו פה יהודים, כדי שיהיה להם לאן לברוח.
אמנם בארצות-הברית ולא באירופה ואכן, לכמה שנים עם אופציה להארכה (הם מצידם רצו מאוד ליותר שנים).
לי היה ברור שלא.
דווקא בגלל החינוך. כי חשוב לי חינוך יהודי.
באירופה ובארצות הברית יש אחוזי התבוללות קשים. וזה ברור גם למה. כשאתה חי שם, בין גוים, ואתה לא שומר מצוות, אז מה מבדיל בינך ובין לא-יהודים?
הרי ברור שהם נחמדים, מנומסים, ועוד.
אז מה הבעיה לשים עץ בחג המולד? זה גם חג יפה, לא?
ויש עוד חגים נחמדים מאוד לנוצרים. לא צריך להיות נוצרי אדוק כדי לחבב אותם.
ואז הילדים שלך כבר לא ממש יהודים.
אז למי שלא חשוב לו זהות יהודית - באמת אין סיבה לגור דווקא כאן.
למי שחשוב לו - יש סיבה לא לעזוב, גם אם יש מקומות יותר יפים וחיים יותר קלים.
אני רק מקווה שלא יהיה מישהו שיזכיר להם שהם יהודים, ושעדיין יישארו פה יהודים, כדי שיהיה להם לאן לברוח.
גם זהות יהודית זה דבר מגוון ולא חד משמעי
אצלנו יש עץ חג מולד, כי אבא של הילדים קתולי במוצאו (גרמני).
אבל כששאלתי את הילדים (מעל גיל 8 ) הם אמרו שהם יהודים.
אצלנו היהדות היא עניין לאומי, חיבור לשבט העתיק הזה,
לאדמה הזאת, לא דתי.
ודוקא לכן החיים בארץ משמעותיים לנו במיוחד,
כי בתי כנסת יש ברחבי תבל.
הגיוון הזה יפה בעיניי
מאפשר חופש לכל אחד לעשות את הבחירה שמתאימה לו.
אין בחירה אחת ראויה יותר או פחות מאחרת.
אבל כששאלתי את הילדים (מעל גיל 8 ) הם אמרו שהם יהודים.
אצלנו היהדות היא עניין לאומי, חיבור לשבט העתיק הזה,
לאדמה הזאת, לא דתי.
ודוקא לכן החיים בארץ משמעותיים לנו במיוחד,
כי בתי כנסת יש ברחבי תבל.
הגיוון הזה יפה בעיניי
מאפשר חופש לכל אחד לעשות את הבחירה שמתאימה לו.
אין בחירה אחת ראויה יותר או פחות מאחרת.
כבר כתבתי ואכתוב שוב,
אם בעלך שומר על מנהגים נוצרים ואת שומרת מנהגים יהודים
ניקח שני מצבים שונים:
אתם חיים בגרמניה (או בארץ אחרת שאינה ישראל)
בבית הילדים שומעים גם על החגים היהודים והמנהגים היהודים
אבל בחוץ כולם חוגגים את חג המולד, למשל ויש שירים של חג המולד ומאכלים מסורתיים.
חנוכה נראה לעומת זאת ממש חיוור. במיוחד כשבאופן כללי יש מעט יהודים.
אז מגדלים אותם על איזו גאווה יחידה וכו'.
הילדים גדלים, לומדים בבית ספר עם חברים נוצרים, ומספרים להם על הייחוד שלהם.
ואז מתאהבים, רוב הסיכויים, במי שאינו יהודי, ומקימים בית.
כמה סיכוי יש לדת היהודית בבית שלהם?
בסביבה שאינה יהודית?
מה כבר יישאר מהעובדה שהם יהודים?
ואותו הדבר הפוך בישראל.
הילדים שלך יהנו גם מהעץ וגם מהחנוכיה.
זה נחמד.
אבל בארץ יש סיכוי גבוה יותר לחתונה עם אדם יהודי
והסביבה פה שומרת בעיקר את החגים היהודיים.
אם הילד שלך ישאר פה ויתחתן עם אישה יהודיה, והם ישארו כאן, החגים היהודים יבואו להם יותר בטבעיות. זאת למרות שגם כאן יש השפעה של התרבות המערבית, שהיא בהשפעה נוצרית חזקה.
אבל הסיכוי שלהם להעביר את המורשת היהודית גדול יותר בסביבה שהיא ברובה יהודית.
אם בעלך שומר על מנהגים נוצרים ואת שומרת מנהגים יהודים
ניקח שני מצבים שונים:
אתם חיים בגרמניה (או בארץ אחרת שאינה ישראל)
בבית הילדים שומעים גם על החגים היהודים והמנהגים היהודים
אבל בחוץ כולם חוגגים את חג המולד, למשל ויש שירים של חג המולד ומאכלים מסורתיים.
חנוכה נראה לעומת זאת ממש חיוור. במיוחד כשבאופן כללי יש מעט יהודים.
אז מגדלים אותם על איזו גאווה יחידה וכו'.
הילדים גדלים, לומדים בבית ספר עם חברים נוצרים, ומספרים להם על הייחוד שלהם.
ואז מתאהבים, רוב הסיכויים, במי שאינו יהודי, ומקימים בית.
כמה סיכוי יש לדת היהודית בבית שלהם?
בסביבה שאינה יהודית?
מה כבר יישאר מהעובדה שהם יהודים?
ואותו הדבר הפוך בישראל.
הילדים שלך יהנו גם מהעץ וגם מהחנוכיה.
זה נחמד.
אבל בארץ יש סיכוי גבוה יותר לחתונה עם אדם יהודי
והסביבה פה שומרת בעיקר את החגים היהודיים.
אם הילד שלך ישאר פה ויתחתן עם אישה יהודיה, והם ישארו כאן, החגים היהודים יבואו להם יותר בטבעיות. זאת למרות שגם כאן יש השפעה של התרבות המערבית, שהיא בהשפעה נוצרית חזקה.
אבל הסיכוי שלהם להעביר את המורשת היהודית גדול יותר בסביבה שהיא ברובה יהודית.
אני לא נכנסת לחישובים האלה בכלל
אנחנו פה, כי בשבילי באופן אישי זו האפשרות היחידה מבחינה רגשית.
בעלי ביוזמתו ויתר על שם משפחתו ולקח את שלי.
לי כדור שני לשואה לא אפשרי לחזור לגלות, וחיים בחו"ל מרגישים לי אישית מבחינתי כחיים בגולה, למרות שאני אזרחית שם, דוברת את השפה ויש לי חיבור מורכב ועמוק גם לשם (לגרמניה).
הלוואי שהבנים שלי ימצאו זוגיות, זה בכלל לא מובן מאליו.
אם ימצאו זוגיות והגברת תהיה מתנדבת מסקנדינביה או פלסטינאית
או בת לעובדים זרים מהפיליפינים זה בכלל לא ישנה לי אם הם יהיו מאושרים.
אני מניחה שבכל מקרה, את התרבות שלהם, שכוללת גם את היהדות-
לפחות בגוון מסויים שלה, הם יחיו גם אם יהיו להם ילדים (איזה פינטוזים...
) וכך באופן טבעי יעבירו אותה הלאה.
בעלי ביוזמתו ויתר על שם משפחתו ולקח את שלי.
לי כדור שני לשואה לא אפשרי לחזור לגלות, וחיים בחו"ל מרגישים לי אישית מבחינתי כחיים בגולה, למרות שאני אזרחית שם, דוברת את השפה ויש לי חיבור מורכב ועמוק גם לשם (לגרמניה).
הלוואי שהבנים שלי ימצאו זוגיות, זה בכלל לא מובן מאליו.
אם ימצאו זוגיות והגברת תהיה מתנדבת מסקנדינביה או פלסטינאית
או בת לעובדים זרים מהפיליפינים זה בכלל לא ישנה לי אם הם יהיו מאושרים.
אני מניחה שבכל מקרה, את התרבות שלהם, שכוללת גם את היהדות-
לפחות בגוון מסויים שלה, הם יחיו גם אם יהיו להם ילדים (איזה פינטוזים...
לא אמרתי שאת עושה חישובים כאלה,
והאמת, שגם אני לא.
החיים בארץ טבעיים לי, כי נולדתי פה. במקרה שלנו, גם בעלי נולד פה. הורי נולדו כאן ועוד.
אבל אני פשוט מכירה מקרה הפוך.
יש לי חברה, נוצריה, שנשואה ליהודי. שניהם גרים בחו"ל.
החברה שלי דווקא מאוד מחוברת לעניין היהודי, ובעצם ככה הכרנו.
היא אוהבת חלק מהמנהגים היהודים, ואפילו חשבה להתגייר באיזה שלב (אני דווקא הייתי אז נגד, מכל מיני סיבות).
היא נשואה ליהודי, כמו שתמיד חלמה, והם שומרים חלק מהדברים.
יש להם בן אחד.
כמה יהדות את חושבת נספגה אצלו?
הוא לא רוצה להרגיש שונה. הוא רוצה להיות כמו כל החברים שלו, שרובם או נוצרים או מוסלמים.
יש מי שאוהב להיות מיוחד. יש מי שלא.
והוא לא.
אז מה לדעתך הוא ידע כשהוא יגדל ומה הוא יעביר לילדים שלו?
רוב הסיכויים שהוא יינשא לאישה לא יהודיה ויגדלו ביחד ילדים על בסיס דת אחרת, לא יהודית.
גם אחותה של חברה שלי נישאה ליהודי.
הם גרו כמה שנים שם, וכמה שנים פה.
כיום הם פה כבר כמה שנים.
מטבע הדברים הילדים מרגישים יותר יהודים, מאשר נוצרים.
החיים שלהם פה.
הם דוברים את השפה, וכאמור, גם חיו שם כמה שנים לא מעטות. שם הם למדו בבית ספר יהודי, ואכן, האבא סיפר לי ששם הם כאילו היו יותר דתיים מאשר פה, כי פה הם למדו במוסדות חילוניים.
אבל זה הגיוני, כי שם אתה מרגיש צורך להתנהג כדתי, כדי שזה יגן עליך וישמש חומה מפני התבוללות.
אבל הם כאן והבת שלהם התארסה עם יהודי, שהכירה בבית הספר שבו למדה.
רוב הסיכויים שהחיים שלהם יהיו יותר יהודים מאשר נוצרים, מטבע הדברים.
והאמת, שגם אני לא.
החיים בארץ טבעיים לי, כי נולדתי פה. במקרה שלנו, גם בעלי נולד פה. הורי נולדו כאן ועוד.
אבל אני פשוט מכירה מקרה הפוך.
יש לי חברה, נוצריה, שנשואה ליהודי. שניהם גרים בחו"ל.
החברה שלי דווקא מאוד מחוברת לעניין היהודי, ובעצם ככה הכרנו.
היא אוהבת חלק מהמנהגים היהודים, ואפילו חשבה להתגייר באיזה שלב (אני דווקא הייתי אז נגד, מכל מיני סיבות).
היא נשואה ליהודי, כמו שתמיד חלמה, והם שומרים חלק מהדברים.
יש להם בן אחד.
כמה יהדות את חושבת נספגה אצלו?
הוא לא רוצה להרגיש שונה. הוא רוצה להיות כמו כל החברים שלו, שרובם או נוצרים או מוסלמים.
יש מי שאוהב להיות מיוחד. יש מי שלא.
והוא לא.
אז מה לדעתך הוא ידע כשהוא יגדל ומה הוא יעביר לילדים שלו?
רוב הסיכויים שהוא יינשא לאישה לא יהודיה ויגדלו ביחד ילדים על בסיס דת אחרת, לא יהודית.
גם אחותה של חברה שלי נישאה ליהודי.
הם גרו כמה שנים שם, וכמה שנים פה.
כיום הם פה כבר כמה שנים.
מטבע הדברים הילדים מרגישים יותר יהודים, מאשר נוצרים.
החיים שלהם פה.
הם דוברים את השפה, וכאמור, גם חיו שם כמה שנים לא מעטות. שם הם למדו בבית ספר יהודי, ואכן, האבא סיפר לי ששם הם כאילו היו יותר דתיים מאשר פה, כי פה הם למדו במוסדות חילוניים.
אבל זה הגיוני, כי שם אתה מרגיש צורך להתנהג כדתי, כדי שזה יגן עליך וישמש חומה מפני התבוללות.
אבל הם כאן והבת שלהם התארסה עם יהודי, שהכירה בבית הספר שבו למדה.
רוב הסיכויים שהחיים שלהם יהיו יותר יהודים מאשר נוצרים, מטבע הדברים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.