הורים כמאמנים

[ענבל כהן חמו]

הורים כמאמנים

תחילת שנת הלימודים עוררה בי את המחשבה על התפקיד שלנו בחיי הילדים. איך מאזנים בין הרצון להדריך את הילדים, להגן עליהם, בין הידע שלנו כמאמנים - לברר על ידי שאלות וחקירה? הילדים הגדולים שלי לא מאפשרים לי לשאול כלום. "אמא, תפסיקי כבר עם הקואצ'ינג שלך". עם הקטנה, אני מרגישה שהיא זקוקה גם להכוונה. אני חושבת שהאתגר שלי איתה לכוון פחות ולהקשיב יותר. לא תמיד יש לי סבלנות לדרך הארוכה - שהיא תנסה, תחקור ותגלה בעצמה כיצד מועיל יותר להתנהל, ולכוון בשאלות ופחות בהוראות. איך אצלכם?

 

[יעל נועם]

כך צריך להיות

הורים צריכים להיות מאמנים של הילדים שלהם, גם אם הם לא למדו אימון. הורים צריכים להקשיב, צריכים לעודד, צריכים לשקף, צריכים לתת לילדים להתנסות וללמוד מניסיונם (כמובן שלא בשלושת ה- "ב" - בריאות, בטיחות ובטחון), צריכים הרבה סבלנות. כמובן שזהו חלק מהתפקיד ההורי ויש עוד - להציב גבולות, לדאוג לסיפוק הצרכים הפיזיים, אך בלי פינוק יתר וכו' מניסיוני - בהתחלה גם אני שמעתי תגובות כאלו, אך במשך הזמן למדתי לשאול יותר טבעית והילדים פחות הרגישו שאני משחקת את תפקיד המאמנת. הילדים הגדולים ערניים יותר לשינויי התנהגות שלנו "ויאשימו" כל שינוי בכך שאנו "משחקים את התפקיד שלמדנו". צריך זמן עד שהם יעכלו את השינוי ויבינו שאנו לא משחקים תפקיד, אלא באמת חל בנו שינוי עקב הלימודים.

 

[רוית רדיאן]

הדרך שלי../images/Emo13.gif

כהורים רבים ההתלבטויות הללו מאוד מוכרות. גם אני נזהרת (אחרי ש"נזפו" בי

לא להיות מאמנת מוגזמת בבית. אתם מכירים את התהליך שבו שואלים "איך היה היום בגן/בי"ס?" והתשובה היא או "בסדר" או "כיף"...? אני בשנים האחרונות מדי יום מבקשת מילדיי לספר על 2 דברים טובים/כיפיים/מעניינים שקרו להם באותו יום. זו הדרך שלי לכוון ליותר חשיבה חיובית... בלי לנאום... שתהיה להם ולנו שנת לימודים פוריה ומהנה

 

[מאמנת אישית8]

אהבתי

זה באמת רעיון ניפלא רוית יקרה, ואני גם שואלת האם יש משהו שלא היה לך נעים או הפריע לך ? ע"מ לוודא שהוא משתף אותי גם בקושי שלו וכך אעזור לו להיתמודד ביתר קלות . ובכלל כשפורקים משהו שמציק זה הופך להיות הרבה יותר קל...וגם לי להיות יותר רגועה שטוב לו עד כמה שאפשר. שבת שלום

 

[תלתלית3]

אני תמיד אמרתי לילדיי

אם עשיתם את כל מה שיכולתם קבלו את התוצאה באהבה. זה מי שאתם. לא כולנו יכולים להיות מושלמים או מוצלחים בכל. אני בטוחה שיש תחומים בהם תתעלו על אחרים. אחד שהתאמץ וקבל 70 מול אחד שלא התאמץ וקבל 100 מבחינתי שניהם קבלו את ה-100 המגיע להם. הדרך היא החשובה ועל התוצאות אין לנו אחריות. לשאול שאלות פתוחות, לשקף, להראות דרכים ולאפשר להם לבחור. אלה החיים שלהם ובמילא לא נוכל לשלוט בהם. באהבה טליה

 

[צלילה ראש1]

אימון כדרך חיים

אצלי בבית האימון הפך להיות דרך ההתנהלות. זאת אומרת שכשאני שואלת את הילדים שאלות אלו שאלות פתוחות אני מקשיבה ושואלת את השאלה הבאה.... זה נכון שזה לוקח יותר זמן בהתחלה אבל די מהר כשזה נכנס לשגרה הזמן ממש מתקצר ואני כבר יודעת לזהות איפה הבורות שלהם בהתנהלות שלהם בתגובות שלהם בתשובות שלהם ומשם אני "מרימה להנחתה". חוץ מזה לגבי סבלנות - זה בדיוק המקום לראות איפה אנחנו משתלטים ואיפה אנחנו מנהיגים .... אני מקווה שנתתי לך זוית אחרת. צלילה

 

[bridges]

האם הורים יכולים להיות מאמנים?

אני עדיין לא הגעתי לשלב שבו אור אומר לי תפסיק לאמן אותי והוא גם הגיע אלינו אחרי שכבר אימנתי מספר שנים כך ששפת האימון שגורה בבית. אני אישית חושב שהורה לא יכול להיות מאמן (למרות שיש סדנה כזאת "הורים כמאמנים"). הסיבה לא שונה מכך שאנחנו לא יכולים לאמן את בני/בנות הזוג או את העובדים והבוסים שלנו. הסיבה היא כמובן מעורבות רגשית או במילות הקוד האתי "התנגשות אינטרסים". האינטרס שלנו הם שלידינו יהיה טוב, אבל כפי שאנחנו חושבים שלהם צריך להיות טוב וזה לאו דווקא האינטרס שלהם. זאת הסיבה שהם לא מוכנים לשתף פעולה. הם חשים זאת. אחרי שכל זה נאמר, אני כן חושב שאנחנו יכולים להשתמש ב"שפת האימון" לשם שיחה עם ילדינו ואני עושה זאת. לדוגמא, להיות בהקשבה מליאה או לשאול שאלות שפותחות שיחה (לא "איך היה בגן?" אלא "עם מי שיחקת היום?" או "מהם הדברים שהכי אהבת לעשות בגן היום?") או לשקף ("אני רואה שנעלבת, גם אני נעלב כשלא עושים מה שאני מבקש"). אם יהיה צורך בהכוונה אז אקח לבני מאמן/ת מתאימ/ה (או כמובן מטפל/ת). רונן

 

[CIsaac]

יש הרבה דעות בעניין

אני רואה באימון השלמה של פונקציה חברתית שהייתה בעבר וכמעט שאינה קיימת יותר. להיות מאמן, בשבילי, זה להיות בהוויה של התמסרות מלאה למתאמן. התמסרות למימושו העצמי ולהצלחתו. כשאני מסתכל על הדברים ממקום זה - עם כל אדם שֶיַקר לי, וביחוד עם בני משפחתי אני אכן מסור לדברים הללו. כשחשבתי על השאלה - תהיתי לעצמי האם אני אכן בהתמסרות מלאה וביישום מלא של כל המיומנויות שרכשתי בחיי וגם בלימודי האימון. יש בהחלט מקום לשפר - ולולי שאלתך ייתכן והיה חולף עוד זמן רב לפני שהייתי חושב על כך. תודה לך, ענבל. ממני ומהיקרים לי, גם. איציק