הורים כילדים

[49צהוב]

מעטתי לשתף את הורי- וכעת נמנעת

בנעורים לעולם לא חשבתי שזה ענינם לדעת על לב שבור או צרות אחרות של בני עשרה, והם כמובן מעולם לא שיתפו אותי במה שעובר עליהם, לא חושבת שעברו עליהם דברים יוצאי דופן... אבל גם בצרות הקטנות לא שיתפו, כמו גם ברגשות. כשנשאתי ועזבתי את הבית- בכלל לא שיתפתי אותם בכלום, המצחיק הוא שבעלי מבית פתוח יותר- ואימי היתה רצה אליו כדי לשאול מה קורה. חשבתי שרצוי לחבוך ממנה צרות- ועדיין חושבת שזה נכון, למשל גיסתי סיפרה לאמהּ, שנכדתה הפילה ילד.. נו מה יצא מזה? שאלתי אותה, למה סיפרת לה- רק כדי שיהיה לה שברון לב? תשובתה המוזרה היתה "אני עצובה" אז אני רוצה שתנחם אותי" להזכירכם גיסתי בת 60 ואמה בת 80++ ... כיום- אני מספרת רק דברים שאין ברירה- ושאחרת יתגלו- נניח בעיות רפואיות.

 

[קורות חיי]

לא שיתפתי ולא סיפרתי כי התגובות

שלהם היו נוראיות תמיד, שפטו כל דבר בעיניים של מבוגר ולא ניסו לחשוב על המקום של הילד שבא לשתף ולספר. אחר כך כבר עברתי לשקרים ולתחמונים ובסוף הפסקתי לספר....

 

[maybesure]

מאוד מאוד משתפים

אף שלפעמים ישנם נושאים מדאיגים, לא מנסים להחביא. אמי מספקת לי בכנות על מצבו של אבי בהתמודדות היומיומית עם מחלתו, ואף שהוא לא משף, וגם לא מבין למה היא משתפת-בשבילה זה לחלוק בנטל - ואני כאן עבורה. אבי מטבעו אדם מסוגר, כילדים מעולם לא ראה לנכון לשתף אותנו בהחלטות ומידע כלכליים, למשל, של הבית. אבל אמי הייתה מדליפה

ערוץ התקשורת הרבה יותר פתוח עם אמי בנושאים אישיים. כנערה לא שיתפתי בלבטי אהבות ואכזבות. העדפתי להתמודד לבד. היום הרבה יותר קל לי לשתף ולפרוק - ותמיד אעדיף שמידע אישי יהיה נצור אצל אמי ולא אצל חברה. אני רואה באמי אשה מלאת חכמת חיים, מן חוש השרדות שפיתחה בילדותה הקשה כבת לאם חד הורית חולנית שגידלה אותה ואת אחותה בעוני ונפטרה כשאמי הייתה בת 15 בלבד. אמי ואני תומכות מאוד זו בזו ברגעים עצובים, וגם שמחות יחד ברגעים משמחים. עם אבי ערוץ התקשורת פתוח יותר בדיונים לא אישיים, הוא איש שיחה דעתני וכייף לשמוע את דעותיו, אבל ממעט לדבר.

 

[בלונדילית]

אצלנו הסידור הוא כזה

אימי מספרת כל הזמן ובהרבה מילים כל מה שעובר עליה גם כשלא עובר עליה כלום. וכשהיא מסיימת אחרי שעתיים לספר , לי כבר נגמר החשק לדבר. יוצא שמילדותי אני מקשיבה לה ומספרת לעצמי. בפעמים הספורות ששיתפתי את הורי בבעיות שלי הגישה שלהם הייתה ילדותית וקצת אגוצנטרית (ששום דבר מאי הנוחות לא ידבק בהם) ולא עזרה לי בכלום, למדתי להסתדר לבד ולשתף רק את מי שבאמת מתעניין בי , בעלי וחברים שלי. כיום זה בכלל לא מפריע לי.

 

[m i t a l y]

אצלנו מספרים הכל...

אני לאמי מספרת הכל ואם אני מסתירה, היא מרגישה... היא גם לא מתביישת לשאול שאלות בעניינים האינטימיים ביותר של חיי. מצידה, היא גם מספרת. הכל? לא יודעת...