הורים יקרים שלי...

[תותי-בת]

הורים יקרים שלי... ראשית יש לציין שאני לא ממש שייכת לפורום - אני מהצד השני... של הילדים/מתבגרים... איך שתבחרו... הרי תמיד נישאר הקטנים שלכם.. ../images/Emo9.gif ומה שרציתי לכתוב הוא זה... הורים יקרים שלי... כן כן, אתם... אבא עם השיער השחור והחלק ואמא עם התלתלים הזהובים - ההורים היקרים שלי... פגעתם בי היום, מאוד... ועכשיו מול המחשב עולות הדמעות בעיניים... מי כמוכם ידע כמה קשה היה לי בשנה שעברה... כמה שניסיתי.. השתדלתי... גם כשראשי הלם ולא הפסיק לחשוב על דברים אחרים חוץ מלימודים... ואז בסוף השנה - כשהייתם מאוכזבים ממני באותו היום עם הפגישה עם המנהלת... והמחנכת.. והיועצת... כעסתי על עצמי שנתתי לי ככה להתפרק ולא ממש לחשוב על אותו מקצוע לימודי... מה לעשות? לא כולם מסתדרים עם המורים שלהם... לא כולם ילדים של מאיות... אבל עכשיו אני באה לדבר על היום... היום כשהבאתי תעודה של: אנגלית - 60 ספרות - 75 אזרחות - 90 חיבור - 75 גיאוגרפיה - 85 חנ"ג - 90 השתלבות - 85 אז הייתה לכם טענה... "טוב, אבל מה עם אנגלית?.." אז כן אני יודעת שאני מסוגלת... וכן אני יודעת שעד היום היה לי לא פחות מ-85 באנגלית... אז כן... עכשיו שנה אחרונה... וקצת קשה - במיוחד עכשיו לקראת הסוף... ונכון שהצעתם מורה פרטית... ואמרתי בסדר... אבל היום - דווקא ביום חשוב שכזה... דווקא בפוש האחרון... לשמוע את המשפט הזה מכל אחד מכם (למרות שראיתם את התעודה בזמנים שונים...) גרם לי להישבר... אולי עשיתם את זה מתמימות... אולי עשיתם את זה כי זה הדבר היחיד שראיתם והפריע לכם בעיניים... אני כבר לא יודעת... הלוואי ויכולתם לראות את מה שכתבתי פה... אוהבת תמיד, ליאת.

 

[bimbo.]

תותי יקרה. אני מחזקת ../images/Emo66.gif את ידיך, שתתגברי ותעברי מהר את המשבר. שנית, אני סבורה שהמשבר בא לאו דווקא בגלל שהוריך ראו את הציון באנגלית ולא את היתר, וגם לא את קשייך, אלא דווקא בגלל קשייך (כפי שאמרת, הראש לא בדיוק בלימודים, וזה בהחלט מתאים לגילך), וגם בגלל שזה לקראת סוף הלימודים ואת בלחץ עצום. במצב כזה, כל מלה שאינה במקומה עלולה לגרום להתבקעות הסכר ולשטפון גדול. הרי ידועה האמרה: הקש ששבר את גב הגמל. כשתרגעי, הזמיני את הוריך לשיחה: הכיני שולחן נחמד, כיבוד קל ותשתדלי לעשות זאת לא כשהוריך עייפים או מעוצבנים על משהו, שלאו דווקא קשור אליך. "תיפסי" אותם במצב רוח טוב, והסבירי להם את עצמך. אני מאמינה שהם יגלו הבנה ורצון טוב, ולך יוקל. אני מאחלת לך הצלחה!../images/Emo24.gif ../images/Emo20.gif

 

[גליה12]

תותי/ליאת אולי תדפיסי את מה שכתבת ותתני להורים שלך לקרוא. אני בטוחה שהם יתרגשו כמונו מהכתוב. אני גם בטוחה שהם גאים בתעודה שכזו (אני הייתי גאה לו הבן שלי היה מביא משהו דומה), ושההערה הזו היתה בלי מחשבה מראש- אלא "שליפה מהמותן"... את ילדה רגישה ומדהימה ואני בטוחה שגם ההורים שלך יודעים את זה.

 

[אטיוד5]

אפשר להשתלב ולהתחנך איתך גופנית? And really, what about English? Such a simple language! Shame on you! יאללה, עבר עוד שליש, תגידי תודה וחלאס. ../images/Emo13.gif

 

[שוגשוגית]

לפי דעתי... את צריכה דבר ראשון לחשוב על עצמך! בגיל כזה לפי דעתי את לא אמורה לחשוב על הציפיות של ההורים שלך מימך ,או מה ההורים שלך אומרים על התעודה שלך, אלא אם את "מילית" לעצמך את הציפיות שלך מעצמך עד עכשיו. ולפי דעתי אם לא אז תחשבי לעצמך ותנסי לתכנן מראש איך תיראה התעודה הבאה שלך השנה....ואם כן וההורים שלך עדיין לא מרוצים ממך,אז את צריכה "לשים זין"(סליחה על הביטוי..) עליהם!,כי דבר ריאשון את צריכה להיות שלמה עם עצמך!!! -בכל זאת זאת עצה בילבד .... מקווה שעזרתי במשהו... אבישג! אגב-אני בת 14,והיה חשוב לי להגיב ,שתישמעו דעה גם של נערה\ילדה...

 

[AYELET1]

ליאת יקרה, רציתי לציע לך מה שכבר הציעו: להראות הודעה מרגשת ומכל הלב זו להורייך! ../images/Emo20.gif

 

[אטיוד5]

מילית = מילאת.

 

[שוגשוגית]

תודה...ראיתי את השגיאה ששלחתי כבר!

 

[אטיוד5]

ששלחתי = כששלחתי

 

[National Flickerman]

אין לך מושג כמה את צודקת... בעבר, ההורים שלי כעסו עלי, אם הייתי מביא ציונים נמוכים, ולטענתם אני לא הייתי משקיע בכלל. זה הגיע לשיא, במהלך השנה שעברה, י"ב, שלא הפסקתי להכשל בהמון מקצועות. עברתי משבר לימודים חמור, שבמהלכו, אפילו התחלתי לעשות דברים, שלא חלמתי אפילו עליהם ב 11 שנים הקודמות, כמו להבריז, לעוף מהכיתה, ואפילו לצאת מהכיתה מרצוני באמצע השיעור! עד כדי כך כבר היה נמאס לי, שאפילו חשבתי מחשבה חמורה ביותר: לנשור מהלימודים. האכזבה ממני הייתה עצומה, בעיקר מהמורים, והייתי בהידרדרות מהירה. אבל, משום מה, דווקא בתקופה זו, במקום שההורים שלי יצרחו עלי וישתוללו מזעם, הם לא כעסו הרבה... נראה לי שגם הם התייאשו מזה שאני נכשל רבות, במיוחד במקצועות חשובים כמו פיזיקה ומטמתיקה. אז כמושאמרתי, הם כבר לא כעסו אם סיפרתי להם שנזרקתי מהכיתה, או הברזתי!! יכלתי כבר לספר הכל, ושלא יכעסו או משהו! כאילו, כבר לאף אחד, לא איכפת מזה! אפילו החברים שלי, שניסו להעיר אותי התייאשו! וכך, בהעדר לחץ (טוב, כמובן שיש לחץ לימודים, כי הייתי בפיגור ע-צ-ו-ם) התחלתי "לשקם" את עצמי. וההורים שלי, לא כעסו אם עדיין הוצאתי ציונים גרועים. אבל הם התחילו יותר ויותר לעודד אותי, כשהוצאתי ציונים טובים. כלומר: צמיונים טובים - זכו לתגובה טובה. ציונים רעים - לא נורא, אפשר לשפר. הם התייחסו בעיקר לציונים הטובים ולא לרעים. וכך, עם התמיכה הכל כך חשובה של ההורים, ותוך כדי התעלמות מהמורים, במיוחד מאלה שהתאכזבו ממני, התחלתי במהירות להעלות ציונים. זאת אומרת, כמעט שנה שלמה הייתי "בתחתית הבאר" אבל בערך בזמן הבגרויות, הציונים השתפרו פלאים. מנכשל קפצתי ל 70 או 80. אני לא אשכח לעולם את מטמתיקה. נגשתי לבגרות של שתי היח"ל האחרונות עם מורה שלא הסתכלה עלי אפילו, עם ציון מגן 55 שגם הוא ניתן בחסד בגלל שידעו, שאני בכל זאת תלמיד טוב עם כל הדברים הרעים שעשיתי... ובבגרות, הפתעה עצומה. קיבלתי 100. מסקנה: הורים, התמיכה שלכם בילד בלימודים חשובה מאוד, גם בגיל ההתבגרות ואולי אפילו בעיקר בגילך ההתבגרות, שזה גיל שבו הרגשות ולא השכל שולטים. גם אם הילד מביא "רק" 60 (ברמות גבוהות זה קשה!) חשוב לא לכעוס ולהגיד: "מה זה הציון הזה?!" אלא, אם כבר ביקורת בונה, אז להגיד "אני מאמין שאתה יכול להוציא יותר" ומיד לשבוח אותו על הציון הגבוה שהוציא במקצוע אחר. לתת לו להרגיש, שיש לו גיבוי מאחוריו, ושלמישהו איכפת.

 

[תותי-בת]

תודה לכל מי שהגיב כאן... ../images/Emo9.gif המון תודה. ../images/Emo9.gif על התמיכה, העידוד והעצות, אתם משהו ../images/Emo23.gif שתהיה לכם שנה אזרחית חדשה מעולה, מי יתן ולא נדע דברים מצערים כפי שהתקיימו בשנה החולפת... תשמרו על עצמכם ועל ילדכם - כי אנחנו העתיד, בריאה עליכם, ליאת.