הורים הם לא נייר

[צוציקגדול]

הורים הם לא נייר

מועתק מהודעה של (love4101): הורים הם לא נייר שזורקים הורים הם לא נייר שמשתמשים וזורקים הורים הם לא בנקט שלוקחים כסף והולכים הורים הם לא אבן צור שלעולם אינה נסדקת הורים הם לא רק שם משפחה או שלט על הדלת. כי הורים הם נייר שסופג הכל. והורים הם כמו בנק שלתת הוא יכול, אך צריך להיכנס,לשבת ולדבר ואולי להחזיר במועד מאוחר יותר. הורים הם אבן גיר רכה וגם שבירה, הורים הם שם משפחה עם ייחוס שיש בו אמירה. הורים הם משפחה גדולה וגם מורכבת שעל גבה תרמיל גדול סוחבת. הורים הם אנשים שלפעמים טועים, אך גם אם יטעו-בלי סוף הם אוהבים. הורים לעולם יהיו הורים אם ילדם בן 8 או בן 50 אבל גם הורים הם חומר מתכלה מתעייף עם השנים לכן,לעיתים כשמזדמן, טיפול מונע של חיבה ויחס חם, יכול אולי מעט לעכב את הזקנה ולתת פסק-זמן של כבוד,הנאה והנעה. מקור לא ידוע

 

[ה ר מ י נ ה]

על פי הסיפורים ששומעים גם כאן

וגם בפורומים אחרים, יש כנראה רבים החולקים עליך, לצערי. אני בהחלט מסכימה ומזדהה עם הכתוב, אבל, מה לעשות, הרבה אנשים, ביחוד צעירים יותר (לא כולם, כמובן) מודדים את תרומת הוריהם באופן מילולי לחלוטין, כלומר, מה הם נתנו ומה לא נתנו במונחים כלכליים של כסף. כמו שראינו פה, רק השבוע, ההורים יכולים להיות הטובים ביותר, עד לרגע שיגידו לא. אז, מסתבר שכל מה שנתנו היה כלא היה, ומה שנשאר זה רק כעס גדול.

 

[אנפה2]

../images/Emo45.gif

 

[alona 9]

../images/Emo45.gif

 

[אוהבת בייגלה]

../images/Emo45.gif

 

[מחפשת מידע בנושא]

מותר להגיב?

לא יודעת על מה היה הדיון, ולאן הוא התפתח, אבל אם ב"לא " הראשון יש יחס מתנכר להורים הרי שגם בזה אשמים ההורים שכך חינכו את הילדים שלהם. הילד הוא תבנית נוף מולדת הוריו: החינוך שלהם, הערכים, ההתנהגויות, הבחירות שלהם. מזעזע אותי שבלא הראשון לבקשת כסף יש כעס. אם זה כך, מצב היחסים קשה, וההורים יכולים רק לבכות על חלב שנשפך. מעבר לכך, אני לא מכירה אף אחד שהביע כעס על הוריו כששמע את ה"לא" הראשון לכסף.

 

[אוהבת בייגלה]

יש הורים שבמקום

לחנך את הילדים לכיבוד הורים וכו הם נותנים להם דברים חומריים וחושבים שבזכות אותם דברים הילדים יכבדו אותם. ואז מה קורה כאשר פעם אחת ההורה מסרב לתת? הילד ה ל א מ ח ו נ ך יריב עם ההורה עד כדי איומים בסחיטה שהוא יתנתק מהורה. ונכון זו גם אשמת ההורה שלא ידע לתת חינוך נאות לילד.

 

[ה ר מ י נ ה]

ה"דיון" הנוכחי" התחיל מהשיר שהביא

צוציק הגדול (הנקודה הכתומה הקרובה ביותר). כמו שכבר אמרו כאן יותר מפעם אחת, ההורים אשמים בהכול (ואם להסתכל על העולם באופן פילוסופי, היות ורוב המבוגרים הם הורים, הרי שהם אשמים בכל המלחמות ובכל הצרות שנפלו על העולם). אבל ברצינות, מתי מתחיל האדם סוף סוף לקחת אחריות על מעשיו? עד איזה גיל אפשר לתלות הכול בהורים? הרי מאותו זוג הורים יוצאים מספר ילדים שבהרבה מקרים שונים מאוד זה מזה, מה אז? אני בהחלט לא רוצה להשמע כאילו אני מתחמקת מן האחריות שלי כהורה שהשפיע על הדרך שבה גדלו ילדיו, אבל היום, כשכולם עברו את גיל ה - 25, אני מצפה לבגרות ולקיחת אחריות של כל אחד מהם על חייו ומעשיו בלי להסתכל כל הזמן לצדדים ולחפש אשמים (כי את אלו קל מאוד למצוא).

 

[חידון בחרוזים]

אכן במקרים רבים הילדים הם פרי

חינוך ההורים ולראיה, ביתי נשאה קצת לפני החגים, החתן ידע שאין לנו לממן חתונה גדולה, הזוג עשה חתונה צנועה - הוציא את עלות החתונה ונשאר עם עודף, אבל... בזמן פתיחת השקים - הוריו נתנו להם 10,000 ש"ח, החתן שאל את אשתו (בתנו) מה הורייך לא נותנים כלום - והיא ענתה בקול רם וברור - לא אין להם לתת.- הוא שאל אותה בלחש והיא ענתה לו בקול רם וברור.

 

[צוציקגדול]

זה מזכיר לי: כשהם עושים משהו טוב

הם הילדים שלי כשהם מפשלים הם הילדים של רעייתי.

אני לא חושב שניתן לייחס להורים את 100% ההתנהגות של ילדיהם וכמובן גם לא 0%, כל ילד מורכב ממינון שונה של הורים, חינוך, אופי, נסיבות ומיקום במשפחה. ומיקום במשפחה הוא גורם חשוב כי הוא גם ממקם את הילד באופן שונה מאחיו ואחיותיו וגם כי נולד בתקופה אחרת של ההורים שלהם מבחינת בשלות, נסיון ומבחינה כלכלית.

 

[גלבועא]

הורים

אך גם אם יטעו-בלי סוף הם אוהבים נו טוב, אני מקווה שמי שכתב את זה מאמין בזה.