הורים בשילוב או לא: איך הופכים ילד לפופולרי?

sambadijane

New member
הורים בשילוב או לא: איך הופכים ילד לפופולרי?

אני אבא לילדה עם פידידי בתפקוד גבוה.

השאלה שלי היא כזאת: להורים שנמצאים בשילוב. איך אתם גורמים לילד שלהם להיות יותר מקובל חברתית. יותר פופולרי. שלא יהיה תלוי בחבר אחד. האם יש כאן הורים שיכולים להתנדב לספר אילו פעולות קונקרטיות הם נקטו לאורך השנים בבית ספר כדי להתמודד עם התופעה הזאת. אני לא רוצה להגיע למצב שיום אחד מרחף עלי נידוי/חברתי/בדידות/חרם. ואם אני יכול כבר עכשיו לפעול כדי לעשות דברים -אשמח לשמוע. תרגישו חופשי להעלות כל נושא. גם אם הוא לא מוסרי. לארח חברים ולפנק בממתקים או לא יודע מה. כל טריק אפשרי. (ובבקשה לא להיכנס בפוסט הזה לויכוח האם זה מוסרי או לא). אני באמת רוצה להשאיר את הדיון ברמה פרקטית. את השאלה האם זה בסדר להיות לבד/בודד/אינדיוודאל - אשמח אם נשאיר לפוסט אחר.
 
כשמישהו יראה לי את הנוסחה אני אמות בשקט

הבן שלי משולב מכיתה א בכיתה רגילה.
בהתחלה היה קשה, אבל עכשיו אפשר להגיד שטוב לו. אפילו מאד. אבל קשה לי להגיד שהוא מקובל או פופולרי מאד.
ואתמול הוא (ואני?) קיבלנו סטירת לחי, כשילד מהשכבה הוציא אותו מקבוצת הסילבסטר בווטאספ, טרק לו את הטלפון בפנים כשהוא רצה לשאול למה הוא לא יכול להיות איתם וקיבל תירוץ מאחר, שיש להם מספיק ילדים ואין לו מקום שם (בקבוצה). ואלה לא ילדים שמציקים לו או הציקו לו, אלא כאלה שהסתדר איתם (אחד מהם אפילו הגן עליו בעבר מפני מציקים והלך "להלישן" ליועצת שיש 32 ילדים שמציקים לו).
הוא בסוף הסתדר בקטע הזה (ילד אחר הכניס אותו לקבוצה אחרת עם ילדים מקסימים).
לדעתי ילד פדד בחיים לא יהיה מקובל ופופלרי, לא משנה כמה הוא מתאמץ או רוצה או כמה הצוות בביה"ס טוב (והבן שלי זכה לסייעת מעולה, מטעם המועצה, ואנחנו לא מוסיפים לה גרוש, למרות שמגיע לה). ויש מנהלת פרו שילוב.
מה שיכול לעזור לילד להיות אהוב או מוכל (לא יודעת למה, שונאת את הביטוי הזה, זה מתחרז לי עם "נסבל") זה לגרום לו להתעניין במה שרוב הילדים אוהבים ומתעניינים (תוכניות טלוויזיה פופולריות, כדורגל או כל משחק אחר שאוהבים בשכבה, המין השני וכו ולדעת ביטויי סלנג שהולכים היום תמיד עוזר). כמובן שלעודד אותו להזמין ילדים הביתה ולא לפחד מ"לא" אם הם לא יכולים או מתחמקים. שיהיו בבית משחקים WII או משהו כייפי אחר (אנחנו קנינו טרמפולינה ענקית, שמושכת אליה ילדים). לעודד אותו לצאת למסיבות (אם הוא מוזמן כמובן), חוגים אם יש, אם הוא רוצה קבוצות לכישורים חברתיים יכול לעזור (לצערי הבן שלי מסרב בכל תוקף).
עדיין לא חושבת שזה מה שיעשה את הילד לפופלרי כמו ילד נ"ט. זה מהנסיון שלי/שלו לפחות. ותאמין לי שהילד שלי מנסה והתקדם מאד ויש לו המון מוטיבציה חברתית. הוא בן 14 וחצי אגב.
 

dina199

New member
אני בעצמי לא פופולרית


ואף פעם לא הייתי, אז אין לי תשובות.
גם הילדים שלי לא היו פופולריים (וגם היום כשהם בוגרים ) במובן הספציפי הז של המילה.
 
אבל לאוטיסט קשה פי כמה מלכל ילד נ"ט אחר לא?

אני מדברת בהכללה כמובן. יש דברים שהבן שלי עושה שלי אין אומץ לעשות.
 

dina199

New member
ברור. של א"סים יותר קשה.

הם לא יכולים להפוך לנ"טים.
לדעתי הוא עשה הרבה דברים שלך אין אומץ ,כי הוא פשוט לא מודע שצריך אומץ בשביל זה .
ונראה שבד"כ זה דווקא מצב טוב
 
אין לו עכבות כנראה. ולפעמים זה טוב.

הוא יכול לחזור הביתה גם עם ילדים שהוא לא ממש מיודד איתם, כי הוא לא רוצה לחזור לבד (ברגל). הוא יכול להזמין מישהו שהוא לא ממש מיודד איתו כדי לנסות לראות איך ילך (איך הם יסתדרו). על הרבה דברים הוא יגיד: "בטח שיש לי אומץ, מה הבעיה?"
הוא מעדיף לשוחח פנים מול פנים ולא לדבר בפייס/הודעות בנייד, כי יותר קל לו פנים מול פנים. מוזר...
 

dina199

New member
לי יותר קל פנים מול פנים

מאשר למשל בטלפון
. טלפונים זה סיוט בשבילי.
 
הבן שלי לא רוצה לשמוע על משהו אחר פרט למקיף

בו הוא לומד (ואין גם ככה פה ח"מ פרט לכיתות מעורבות ובי"ס לאוטיסטים בתפקוד בינוני-נמוך).
 


ממש כך, גם הבת שלי הפכה לפופולרית בבית ספר לחינוך מיוחד, "מזנב לאריות" בבית ספר רגיל היא הפכה להיות ה"ראש לשועלים"..
 

asa112

New member
סייעת מארגנת פעולות בכיתה בהפסקה

כך שבן שלי יוכל להשתתף בה. תמיד יש ילדים שרוצים להצטרף.

קודם גל משחקים - משחקי כדור, משחקי כלפים, פינג פונג.
תפקיד שלנו הורים לשחק במשחקים האלו בבית כדי שילד יתאמן.
כתוצאה ילד משחק בכיף בהפסקות במקומום להסתובב ולא להצליח בשיחות שילדים מנהלים.
אם יש אפשרות לארגן משהו בבית - כדאי מאוד.
לפעמים ילדים צריכים לעשות עבודות בקבוצות כדאי לדבר עם מורה, שיסדר כך, שקבוצה של בתך תעשו עבודה בבית שלכם.
ואז להזמין פיצה, לעשות משהו נחמד.

אבל כדאי להבין, שכתוצאה ילדה לא תהיה לבד כל הזמן, אבל עדיין חלשה חברתית. אין מה לעשות.
 
נכון, כי מקובלות חברתית זה פעול יוצא ל כישורי

חברתיים/תקשורת. ואגב, זה נכון גם אצל נ"טים. אני הייתי ילדה בודדה בגילאי החטיבה והתיכון, אם לא היתה לי חברה אחת טובה בכלל היה נורא. ואני נ"ט.
 
אני לא מכירה שום דרך כזו שבאמת תאפשר לה

ליצור קשרים שיחזיקו מעבר לאטרקציה כזו או אחרת שתספקו.
ומה יקרה כשיסור חינה של האטרקציה?
זה לא ענין של מוסרי -אבל אם הילדה תתרגל לזה שרק כשיש לה משהו לתת, מעוניינים בחברתה, איך היא תתמודד כשהעניינים יהפכו ליותר מורכבים?
ואם היא חושבת שבאים לשחק איתה כי אוהבים אותה, אבל אוהבים את האטרקציה, איך היא תרגיש כשזה ייגמר?
אני מבינה את החשש, אבל לנסות להשקיט את הפחד שלכם באמצעות שוחד לילדים, שקרים לילדה שיש לה חברים כשזה לא נכון ובכלל להעמיד איזו פסאדה שקרית, לא יפתור את הענין השורשי.
הייתי מחפשת קבוצות כישורים חברתיים של בנות, בי"ס שיותר מקבל, מפגישה אחד על אחד ורואה אם זה נדבק ואם זה נדבק, אז מנסה להשקיע בחבר/ה הספציפיים ולחזק את הקשר איתם.
אבל האמת? אני חושבת שלא צריך ללחוץ שם. זו לקות תקשורת ולא סתם היא נקראת ככה. לילדים האלה אין את הדבק, בטח לא להידבק לחבורות גדולות.
הייתי מחפשת את הניצוצות של איפה יש ובאופן כללי, נותנת לה להיות עצמה ולא מכניסה את עצמי לספינים מטורפים של שוחד ומאמץ שלא יועילו לטווח הארוך.
 
ואולי אפשר גם למצוא חבר/ה טוב/ה אחד/ת

לא חייב א"ס, יש גם ילדים נ"טים מדהימים. בד"כ היותר שקטים/ממשומעים/"טובים". החבר יכול למשוך אל הילד שלך עוד ילד/ים.
הנה הבן שלי התקרב לילד בשכבה, שהוא שכן שלנו (ממש בית ליד בית), ילד מקסים. והוא (הילד) הכניס אותו לקבוצת הסילבסטר, כי הבן שלי ביקש ממנו שיבקש ממנהל הקבוצה להכניסו. וזה עבד.
 
למעלה