לי אין טלוויזיה כלל הסרט שאתה מזכיר כאן הופיע גם כספר, הוא מתייחס לתקופות קדומות וההומואים שהוצגו אז היו מאוד בארון אפילו בסרטים עצמם - מדובר בפרשנות שנדרשת בדיעבד וזה ממש לא נוגע לעניינו, אנחנו מדברים על דמויות הומוסקסואלים ולסביות במפורש. בהכללה, דמויות ההומואים מוצגות כאומללות ובודדות, לעתים קרובות ההומו הוא או קרבן או פושע, לא דמות חיובית או מעוררת הזדהות. דוגמאות ספורות מאז שנות השבעים ועד ימינו ממש: "הנערים בחבורה", מחלוצי הסרטים האלו, הציג דימוי קודר ביותר לחיים ההומוסקסואליים. "כלוב העליזים" אמנם הציג זוגיות ומשפחה (ובמובן זה היה פורץ דרך באופן שלא חזר על עצמו מאז) אבל באופן סטראוטיפי ומגוחך. "ארץ אחרת" - הומואים כבוגדים במולדתם, "מוריס" - הומו בודד וחסר אהבה, "זקוף ת'אוזן" - הומו מוכה קנאה רוצח ומתאבד, "הכי טוב שיש" - הומו בודד קרבן לאלימות, "הר ברוקבק" - הומואים מנודים בארון, אחד נרצח על רקע נטייתו והשני מתדרדר לאלכוהול, אהבה לא ברת מימוש. בין הישראלים: סרטי עמוס גוטמן - הומואים שעוסקים באובססיביות בסקס וסמים, "יוסי וג'אגר" - הומואים בארון עם טרגדיה. סדרות - כמעט ללא יוצא מן הכלל, ההומו מחזיק בנישה סטראוטיפית, אבל זה טבעה של סדרת טלוויזיה שהיא רדודה. אפילו "הכי גאים שיש" מציג סטראוטיפ, מהסוג המציצני יותר, פחות נלעג, זה נכון. תראה לי סרט אחד או סדרה אחת שבה מוצג זוג הומואים נורמטיבי, בורגני במובן הפשוט ביותר של המילה, כזה שהולך כל יום לעבודה וממש לא מחפש זיונים/סמים/שטוית אחרות מלילה ללילה, כזה שמנסה ואולי גם מצליח לגדל ילד. יש רבים כאלו, וגם אחרים, הסטראוטיפ, כדרכו גם בתחומים אחרים, קיים בהחלט ואפילו לא נדיר אבל רחוק מלייצג את הקהילה. וכמו בכל תחום אחר, הנורמלי פחות מעניין את התקשורת, בפרט שהסטראוטיפ הוא זה שמושך את הקהל.