הוראות לחיים‎.... מנטרה

dor50

New member
הוראות לחיים‎.... מנטרה

קח בחשבון שאהבות גדולות והישגים גדולים כרוכים בסיכון גדול.‎ שאתה מפסיד – אל תפסיד את השיעור.‎ יישם את שלושת הבאים: כבוד לעצמך, כבוד לאחרים, ואחריות לכל פעולותיך.‎זכור שכשאינך מקבל את מה שאתה רוצה, זוהי, לעיתים, מתנת גורל נפלאה.‎ למד את החוקים כדי שתוכל לשבור אותם בצורה הוגנת.‎ אל תיתן לסכסוך קטן להפריע לחברות טובה.‎ כשאתה מבין שעשית טעות, בצע, מיידית, צעדים לתיקון הדבר.‎ בלה מדי יום זמן שקט עם עצמך.‎ פתח זרועותיך לשינויים, אך אל תוותר על ערכיך.‎ היה פתוח לאהבה ממבט ראשון.‎ זכור שהשתיקה היא לפעמים התשובה הטובה ביותר.‎ חייה חיים טובים ומכובדים, אחר כך, כשתזדקן ותביט אחורה, תוכל ליהנות פעם נוספת.‎ אווירת אהבה בביתך היא היסוד לחייך.‎ במחלוקת עם אהובך התמודד רק עם המצב הנוכחי, אל תעלה את העבר.‎ חלוק את הידע, זו הדרך להשגת נצחיות.‎ היה ידידותי ואדיב עם הארץ.‎פעם בשנה, לך לאיזה מקום שמעולם עוד לא היית בו.‎ זכור שמערכת היחסים הטובה ביותר היא זו שבה אהבתכם אחד לשני עולה על הזדקקותכם אחד לשני.‎ שפוט את הצלחתך על פי הויתורים שנאלצת לעשות כדי להשיגה.‎ דבר לאט אך חשוב במהירות.‎ גש לאהבה ולבישול בקלילות, בלי זהירות. אתם מוזמנים להגיב ולהביע דעה. אם כולם היו נוהגים כך החיים היו יפים יותר. צביקה
 
ועוד משהו לחשוב עליו

על רגעים של צער ורגעים של אושר ... עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו האלוהים שתי קופסאות מרובעות, אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוהים לשם מה שתי הקופסאות? אמר אלוהים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה". "ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם. את כל רגעי הכאב והצער " אמר לו האלוהים. "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך". "ואיך אדע להבחין בין הקופסאות?" שאל האדם. "שתיהן אפורות ופשוטות". "ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוהים. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני האלוהים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוהים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח אלוהים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו. שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לאלוהים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער. התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוהים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. "פתח את הקופסא" הורה לו האלוהים פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער " אמר האדם לאלוהים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך". חייך האלוהים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור". האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?" אמר האלוהים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו השנית". "אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם. "אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוהים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור בכל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסא האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב". אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות – לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.
 

dor50

New member
נהניתי מאוד../images/Emo13.gif

הסיום שלך יפה וחכם. לצערי רוב בני האדם נוהגים אחרת, זוכרים את הצער הכאב והשלילי וכמעט לא את האושר והשמח. ובהתאם נוהגים יום שמח צביקה
 

האלי

New member
נדמה לי שיגאל גלאי בספרו

סתיו 1969 היה גשום, שם בפיו של האירי השיכור את המילים הבאות: "מי שאינו זוכר את עברו, אינו ראוי לעתידו" בקשר למעמד הזה מול בורא עולם... שכל אחד יחליט מה לעשות איתו. אני למשל חושב שאם הוא ברא את העולם, שזה אומר את היקום כולו, אז בטח אין לו זמן לכל אחד נכון? אז אולי בכלל אין דבר כזה? אבל אלו מחשבות שאין מקומן בפורום זוגיות במשבר נכון? ובכל זאת, אני מעדיף לעשות את החשבון יום יום. ומכל מקום, רגעי הצער והכאב הם חלק מאיתנו וגם אם ננסה לדחוק אותם לתוך קופסא אפורה באיזה בוידעם שכוח הן ימשיכו להיות חלק מאיתנו. והחלק הזה ימשיך להעיק על חיינו גם אם נקפיד למרוח מסיכה עבה של חיוך מאושר על הפנים, הלב בפנים יתחמץ בכאב. אולי לא תרגישי את זה ביום יום... אה שטויות האלי, בטח שהיא מרגישה את זה. כל יום וכל שעה... אתה הרי יודע, גם אם אנחנו לא מגלים לאף אחד, הכאב מוצא את דרכו פנימה. ועד שלא נתמודד עם הכאב ונראה לו את הדרך החוצה, הוא ישאר איתנו... שלך, האלי.
 

ליידילי

New member
גמאני

ויותר מכך סיסמאות.. ויותר מזה הרבה משניהם בבת אחת. ואם אפשר לבקש - אז אולי בבקשה לעורר דיון על כל נושא בנפרד? ומנין הדברים לקוחים? וההזמנה לתגובה מה משמעה? כלומר הדברים הינם פרי רוחך?
 

dor50

New member
לא סיסמאות.....

קיבלתי את הדברים באימיל, לא המצאה שלי. כל אחד/ת יקח מה טוב לו/ה. בקשתי תגובות כדי לעורר עניין ולשמוע גם דעות אחרות. זו לא תורה מסיני, שגם היא "המלצה בלבד". אך מאמין שמי שיאמץ/תאמץ חלק ניכר מהנושאים גם יהנה יותר מהחיים. פתוח לדיון. צביקה
 
למעלה