הונג קונג - רשמי מסע
הבוקר חזרתי משהיה של שבוע בהונג קונג בענייני עבודה. זה היה הביקור הראשון שלי בארץ הדרקונים ובתור אחד שלא נגוע בחיידק התיירי (למרות שיצא לי לבקר כבר בלא מעט מקומות בעולם) הופתעתי לטובה, יש בה קסם מיוחד בעיר הזאת. ואפילו הרגשתי בה די בבית (וזה בקושי קורה לי אפילו בתל אביב). מדי יום הייתי עושה מסע קטן, חלקו ברגל וחלקו בשייט מהמלון למקום העבודה וחזרה ורציתי לשתף אתכם בחוויה בודהיסטית שהזדמנה לי באחד הימים, וזאת בהמשך לעיסוק של הפורום באספקטים של ה"תופעה". אז ככה...ביום הראשון בדרכי לעבודה, די קרוב לסוף הדרך, הולך לאיטי בין עוד אנשים שעושים את דרכם קלטתי בזוית העין אדם שיושב על המדרכה, הוא היה סיני מוזנח, שיער ארוך, מבט תמים, היה בוהה אל המים וכף רגלו השמאלית (שהייתה שחורה מלכלוך) מונחת על ברך ימין והוא היה מנענע אותה קלות, כאילו מנסה לשחרר קרסול נקוע. במבט ראשון היה קשה לקבוע אם הוא קבצן או סתם הומלס כשחלפתי על פניו מבטינו הצתלבו. ביום השני, כשעברתי במקום, המבט שהחלפנו כבר היה עמוק יותר ואני הרגשתי קרוב אליו יותר מאשר לרוב שאר האנשים ששהיתי במחיצתם במהלך כל השבוע ההוא. בלילה של אותו יום כשחשבתי על הדרך שאעשה לעבודה למחרת בבוקר, כאשר עדיין לא ברור לי אם מדובר בקבצן או לא החלטתי שאני אעצור לשבת לידו על המדרכה לכמה דקות לטעום קצת את האוירה ולהתעורר וכשאקום אתן לו שטר של 100דולר הונג קונגי (בערך 60ש"ח) ואמשיך בדרכי. למחרת בבוקר הכנתי את השטר לשליפה בכיס האחורי (ביחד עם עוד שטר של 20 דולר) ויצאתי לדרך. כשהתקרבתי למקום מושבו האטתי וכשהוא ראה שאני מעוניין לשבת הוא סימן לי לאישור ואני התמקמתי לי. כעבור מספר דקות של ישיבה שקטה ושלבה במחיצת הנהר הדרורים ועשרות רבות של אנשים שחולפים על פנינו בדרכם הגיח לעברי נזיר בודהיסטי... גלוח ראש, לבוש גלימה כתומה, מכתפו האחת נתלה תיק צד בינוני, חיוכו קורן והוא צד את מבטי תוך כדי שהוא מתקרב בבטחה לעברי. PEACE הוא קרא תוך כדי שהוא קד ומנסה לעורר את הזדהותי... ! PEACE . השבתי בחיוך הוא מלמל עוד כמה מילים אודות אותו שלום שהוא מדבר עליו ושלף פנקס קטן מהתיק בזמן שאני קמתי על רגלי. בתוכי כבר החלטתי לתת לו את השטר של 20 הדולר (כי לקבצנים מקצועיים אני נותן פחות) הוא הגיש לי עט וביקש שאני ארשום בפנקס את שמי, בתוך טבלה עם מספר עמודות שמלאה כבר בחציה, כתבתי את השם שלי ואז הוא הצביע על העמודה השניה ...address כתבתי : here למרות שאני סולד מעמודות ומשבצות הוא זרז אותי לכתוב PEACE בעמודה השלישית ולפני שהוא הגיע לעמודה האחרונה (סכום התרומה) הוא דיפדף עבורי בפנקס...מצביע לי על סכומים שאנשים קודמים כבר תרמו...300, 500 ו..2000 דולר (בין היתר)...מעודד אותי לקדם את השלום על פני האדמה. 100 דולר אמרתי, כבר מרגיש קצת ערום והוא שלף לי כרטיס נוצץ בצבעי זהב של המסדר שלו (או משהו כזה) Kai guang Amu let תמונה של בודהה במרכז ו..namas Guan yin Bodhisattva safe allone life ומהצד ההפוך שלו איזה סקריפט בסינית וציור של פרח הלוטוס. 100 דולר אח שלו, חזרתי ואמרתי...אני מבאר שבע. כתבתי את זה בפנקס וכשהגשתי לו את השטר הוא הלביש לי על היד השניה צמיד חרוזי עץ כהה ואמר write in your father name...! כולו חיוכים ודבש. NO ! אמרתי בנוקבות והוא סינן thank you בין שיניו ופנה הלאה. חזרתי לשבת עוד כמה דקות, לא יודע מה דעתו של שכני למדרכה לארוע, אבל גם לא מוטרד ממנה במיוחד. עוד קצת שקט, דרורים, ים, אנשים והגיע הזמן שלי להמשיך הלאה כשקמתי הוצאתי מהתיק שלי עוד שטר של 100 דולר ותוך כדי שהושטתי אותו להומלס שאלתי בעדינות: need some money? החבוב היה מופתע והוא הניד בראשו לשלילה וכשהתעקשתי בכנות הוא הסיט ממנו את ידי האוחזת בשטר, הרכין את ראשו ועשה את מחוות הנמסטה לעברי, נמסתי לעברו בחזרה והלכתי. באותו היום סיימתי את ענייני העבודה בצהריים ויצאתי לאיזו רחבה הומה, לתהות באשר להמשך קורותי באותו אחר צהריים הונקונגי משובב. תוך כדי שאני מתחיל להשען על איזה מעקה צדדי מגיח לעברי בהליכה נמרצת וחיוך מליון דולר נזיר בודהיסטי חדש. כל הליכותיו פרקטיקה היפנוטית, הוא מגיש לעברי את הפנקס הרשמי וטוען: your mother ! "אח שלי...לוק את דיס" אמרתי לו ונפנפתי בידי השמאלית שהייתה עדיין ענודה בצמיד ההחרוזים מהבוקר your mother...your mother...הוא המשיך לשדל גם כששלפתי לו את כרטיס הבודהיסאטטבה ואמרתי לו בעברית "כבר תרמתי במשרד" "your mother..." "NO ! " "thank you" הוא סינן בין שיניו כשהפנה את גבו כלפי והסתלק מאוד לא מרוצה. ואני , אני נזכרתי באיזה מופע סטנד אפ אמריקאי שראיתי קצת אחרי 9\11 בו איזה קומיקאי צעיר מנלג במשך כמה דקות: אוסאמה.... אוסאמה... (ומתכנן באיזו ברכה "לברך" את הבין לאדן) .... אוסאמה... (כל הקהל במתח היסטרי) או..סאאמה... ... ... YOUR MAMA ! נו שויין הלכתי לי לשבת על המדרכה ליד החבר. ובערב קניתי לאמא שלי מחרוזת אבנים לחיים ארוכים והצלחה
בלי (או עם) קשר לנושא הקודם בדרך להונג קונג עצרתי לכמה שעות באיסטנבול והבאתי משם ימבה מוזיקה סופית משובחת בקרוב אני אחווט מחדש את תחנת הרדיו "שלי" ואשדר ממנה לרווחה.
הבוקר חזרתי משהיה של שבוע בהונג קונג בענייני עבודה. זה היה הביקור הראשון שלי בארץ הדרקונים ובתור אחד שלא נגוע בחיידק התיירי (למרות שיצא לי לבקר כבר בלא מעט מקומות בעולם) הופתעתי לטובה, יש בה קסם מיוחד בעיר הזאת. ואפילו הרגשתי בה די בבית (וזה בקושי קורה לי אפילו בתל אביב). מדי יום הייתי עושה מסע קטן, חלקו ברגל וחלקו בשייט מהמלון למקום העבודה וחזרה ורציתי לשתף אתכם בחוויה בודהיסטית שהזדמנה לי באחד הימים, וזאת בהמשך לעיסוק של הפורום באספקטים של ה"תופעה". אז ככה...ביום הראשון בדרכי לעבודה, די קרוב לסוף הדרך, הולך לאיטי בין עוד אנשים שעושים את דרכם קלטתי בזוית העין אדם שיושב על המדרכה, הוא היה סיני מוזנח, שיער ארוך, מבט תמים, היה בוהה אל המים וכף רגלו השמאלית (שהייתה שחורה מלכלוך) מונחת על ברך ימין והוא היה מנענע אותה קלות, כאילו מנסה לשחרר קרסול נקוע. במבט ראשון היה קשה לקבוע אם הוא קבצן או סתם הומלס כשחלפתי על פניו מבטינו הצתלבו. ביום השני, כשעברתי במקום, המבט שהחלפנו כבר היה עמוק יותר ואני הרגשתי קרוב אליו יותר מאשר לרוב שאר האנשים ששהיתי במחיצתם במהלך כל השבוע ההוא. בלילה של אותו יום כשחשבתי על הדרך שאעשה לעבודה למחרת בבוקר, כאשר עדיין לא ברור לי אם מדובר בקבצן או לא החלטתי שאני אעצור לשבת לידו על המדרכה לכמה דקות לטעום קצת את האוירה ולהתעורר וכשאקום אתן לו שטר של 100דולר הונג קונגי (בערך 60ש"ח) ואמשיך בדרכי. למחרת בבוקר הכנתי את השטר לשליפה בכיס האחורי (ביחד עם עוד שטר של 20 דולר) ויצאתי לדרך. כשהתקרבתי למקום מושבו האטתי וכשהוא ראה שאני מעוניין לשבת הוא סימן לי לאישור ואני התמקמתי לי. כעבור מספר דקות של ישיבה שקטה ושלבה במחיצת הנהר הדרורים ועשרות רבות של אנשים שחולפים על פנינו בדרכם הגיח לעברי נזיר בודהיסטי... גלוח ראש, לבוש גלימה כתומה, מכתפו האחת נתלה תיק צד בינוני, חיוכו קורן והוא צד את מבטי תוך כדי שהוא מתקרב בבטחה לעברי. PEACE הוא קרא תוך כדי שהוא קד ומנסה לעורר את הזדהותי... ! PEACE . השבתי בחיוך הוא מלמל עוד כמה מילים אודות אותו שלום שהוא מדבר עליו ושלף פנקס קטן מהתיק בזמן שאני קמתי על רגלי. בתוכי כבר החלטתי לתת לו את השטר של 20 הדולר (כי לקבצנים מקצועיים אני נותן פחות) הוא הגיש לי עט וביקש שאני ארשום בפנקס את שמי, בתוך טבלה עם מספר עמודות שמלאה כבר בחציה, כתבתי את השם שלי ואז הוא הצביע על העמודה השניה ...address כתבתי : here למרות שאני סולד מעמודות ומשבצות הוא זרז אותי לכתוב PEACE בעמודה השלישית ולפני שהוא הגיע לעמודה האחרונה (סכום התרומה) הוא דיפדף עבורי בפנקס...מצביע לי על סכומים שאנשים קודמים כבר תרמו...300, 500 ו..2000 דולר (בין היתר)...מעודד אותי לקדם את השלום על פני האדמה. 100 דולר אמרתי, כבר מרגיש קצת ערום והוא שלף לי כרטיס נוצץ בצבעי זהב של המסדר שלו (או משהו כזה) Kai guang Amu let תמונה של בודהה במרכז ו..namas Guan yin Bodhisattva safe allone life ומהצד ההפוך שלו איזה סקריפט בסינית וציור של פרח הלוטוס. 100 דולר אח שלו, חזרתי ואמרתי...אני מבאר שבע. כתבתי את זה בפנקס וכשהגשתי לו את השטר הוא הלביש לי על היד השניה צמיד חרוזי עץ כהה ואמר write in your father name...! כולו חיוכים ודבש. NO ! אמרתי בנוקבות והוא סינן thank you בין שיניו ופנה הלאה. חזרתי לשבת עוד כמה דקות, לא יודע מה דעתו של שכני למדרכה לארוע, אבל גם לא מוטרד ממנה במיוחד. עוד קצת שקט, דרורים, ים, אנשים והגיע הזמן שלי להמשיך הלאה כשקמתי הוצאתי מהתיק שלי עוד שטר של 100 דולר ותוך כדי שהושטתי אותו להומלס שאלתי בעדינות: need some money? החבוב היה מופתע והוא הניד בראשו לשלילה וכשהתעקשתי בכנות הוא הסיט ממנו את ידי האוחזת בשטר, הרכין את ראשו ועשה את מחוות הנמסטה לעברי, נמסתי לעברו בחזרה והלכתי. באותו היום סיימתי את ענייני העבודה בצהריים ויצאתי לאיזו רחבה הומה, לתהות באשר להמשך קורותי באותו אחר צהריים הונקונגי משובב. תוך כדי שאני מתחיל להשען על איזה מעקה צדדי מגיח לעברי בהליכה נמרצת וחיוך מליון דולר נזיר בודהיסטי חדש. כל הליכותיו פרקטיקה היפנוטית, הוא מגיש לעברי את הפנקס הרשמי וטוען: your mother ! "אח שלי...לוק את דיס" אמרתי לו ונפנפתי בידי השמאלית שהייתה עדיין ענודה בצמיד ההחרוזים מהבוקר your mother...your mother...הוא המשיך לשדל גם כששלפתי לו את כרטיס הבודהיסאטטבה ואמרתי לו בעברית "כבר תרמתי במשרד" "your mother..." "NO ! " "thank you" הוא סינן בין שיניו כשהפנה את גבו כלפי והסתלק מאוד לא מרוצה. ואני , אני נזכרתי באיזה מופע סטנד אפ אמריקאי שראיתי קצת אחרי 9\11 בו איזה קומיקאי צעיר מנלג במשך כמה דקות: אוסאמה.... אוסאמה... (ומתכנן באיזו ברכה "לברך" את הבין לאדן) .... אוסאמה... (כל הקהל במתח היסטרי) או..סאאמה... ... ... YOUR MAMA ! נו שויין הלכתי לי לשבת על המדרכה ליד החבר. ובערב קניתי לאמא שלי מחרוזת אבנים לחיים ארוכים והצלחה
בלי (או עם) קשר לנושא הקודם בדרך להונג קונג עצרתי לכמה שעות באיסטנבול והבאתי משם ימבה מוזיקה סופית משובחת בקרוב אני אחווט מחדש את תחנת הרדיו "שלי" ואשדר ממנה לרווחה.