מקרה בתלמוד מסכת קידושין
מִשְׁתַּבַּח לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא בִּדְרַב הַמְנוּנָא, דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא. אָמַר לוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְיָדְךָ, הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. כִּי אָתָא, חַזְיֵיהּ דְּלָא פָּרִיס סוּדְרָא . אָמַר לֵיהּ, מַאי טַעֲמָא לָא פְּרִיסַת סוּדְרָא? אָמַר לֵיהּ, דְּלָא נָסִיבְנָא, וְהַדְרִינְהוּ לְאַפֵּיהּ מִינֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, חָזִי דְּלָא חָזִית לְהוּ לְאַפָּאִי עַד דְּנָסְבַת. (= היה משתבח בו רב חסדא לרב הונא בשבחיו של רב המנונא שאדם גדול הוא, אמר לו כשיבא לידך שלח אותו אלי. כאשר בא, ראה אותו שאינו מכסה ראשו בסודר, אמר לו מה הטעם אין אתה מכסה ראשך? אמר לו מפני שאיני נשוי, הפך רב הונא את פניו ממנו, אמר לו ראה! שאין אתה רואה פני עד שתתחתן!) כשלמדתי קטע זה בגמרא חשבתי על סיבה אחרת מדוע רב המנונא לא התחתן. ולא, זה לא היה בגלל שרצה ללמוד תורה כל היום.