אור העצובה
New member
הולך ומסתבך
הבוקר הייתי אצל אבא. כרגיל- סידורים עם רשויות וכיו"ב- בנקים, קופ"ח, רופאים לתיאום הגעה (אבא מרותק למיטה) ועוד מיני ביורוקרטיות. מאמצע שומקום אמרה המטפלת שלו שהיא מתכננת לעזוב כי קשה לה מאוד עם כמעט מחצית הזמן שאחי שוהה אתם בדירה. אחי חולה בסכיזופרניה מזה 14 שנה. על פני השטח נראה נורמטיבי לחלוטין ועם התרופות שהוא נוטל אין התקפים כבר יותר משש שנים . א-ב-ל הוא מבודד לחלוטין חברתית, לא יוצא מהבית פרט לסופר השכונתי ולנסיעות במונית ספיישל לאבא. שם הוא מוצא את אנה כתחלדמות הנשית שכל כך חסרה לו ומטריד אותה בשאלות "חופרות" לא רלבנטיות, בצורך בטיפול בו (בישולים, כביסות וכיו:ב, ונמאס לה. הוא ישן רוב שעות היום וער בלילה- זה מטריף!!! הCATCH הוא שאי אפשר למתוח עליו בקורת הוא מייד נעלב ומפסיק להגיע ואז השבתות בהן היא יוצאת לחופשת עליי. אי אפשר להשאיר את אבא לבד. זה הקלף החזק של אחי עליי. היום נשברתי ופרצתי בבכי די היסטרי כשהיא אמרה לי שהיא מחפשת מישהו אחר. היא כמעט 10 (!!!) שנים בארץ והגשתי לגביה בקשה לוועדת חריגים במשרד הפנים, לא יכולה לעבוד לגאלית אצל אף אחד אחר. היא אוהבת אותי מאוד ולא סובלת את אחי. אמרתי לה שהיא הבטיחה לא לעזוב עד שאבא ימות. וזה נכון. לנוכח התגובה האמוציונאלית שלי היא חזרה בה ושוב הבטיחה שלא לעזוב. אני יודעת שאף מטפל לא ירצה את אבא במצב הסיעודי הנוכחי כשקוגניטיבית הוא כמו בן 20 ומודע לכל פיפס. זה כואב לי כל כך ומפחיד ובימים האחרונים אני מרגישה נשברת וממש דקירות ןלחצים בחזה. פוחדת מהעתיד הקרוב-רחוק אחרי שגם אבא לא יהיה ועדיין אני אהיה מצפונית מטופלת באח חולה כשאני אהיה הנפש היחידה שתוותר לו בעולם. לא בחרתי בו, לא נשאתי לו, יש לי בעל, ילדים, עסק, לא רוצה לסעוד גם אותו. ויודעת שהמצפון לא יניח לי לברוח מזה. הצעות שלי כלפיו שלא נחכה ליום פקודה אלא ננסה עכשיו לפנות לגופים כמו אנוש נתקלו בתגובה נסערת מצידו. הוא אומר שממילא יתאבד. אני יודעת שלא. אמא שלו מתה והוא עדיין חי. מי היה מאמין. לפחות הצלחתי כנגד כל הסיכויים להשיג לו הכרת נכות מבטוח לאומי ועכשיו מנהלת משפט נגד חברת הביטוח מהתקופה שעבד. עו"ד, פסיכיאטרים, הכל אני. אז אמא בקבר ואני הפכתי היא. אותה זה שבר, מסתבר. מבפנים. ואני פוחדת שגם אני לא אחזיק מעמד. נראה כאילו מוות הוא קשה מנשוא ועוד הרבה יותר מזה- משפחה פשוט מתפרקת לגורמים. שוב סליחה על שטף הדברים- אין לי מקום אחר.
הבוקר הייתי אצל אבא. כרגיל- סידורים עם רשויות וכיו"ב- בנקים, קופ"ח, רופאים לתיאום הגעה (אבא מרותק למיטה) ועוד מיני ביורוקרטיות. מאמצע שומקום אמרה המטפלת שלו שהיא מתכננת לעזוב כי קשה לה מאוד עם כמעט מחצית הזמן שאחי שוהה אתם בדירה. אחי חולה בסכיזופרניה מזה 14 שנה. על פני השטח נראה נורמטיבי לחלוטין ועם התרופות שהוא נוטל אין התקפים כבר יותר משש שנים . א-ב-ל הוא מבודד לחלוטין חברתית, לא יוצא מהבית פרט לסופר השכונתי ולנסיעות במונית ספיישל לאבא. שם הוא מוצא את אנה כתחלדמות הנשית שכל כך חסרה לו ומטריד אותה בשאלות "חופרות" לא רלבנטיות, בצורך בטיפול בו (בישולים, כביסות וכיו:ב, ונמאס לה. הוא ישן רוב שעות היום וער בלילה- זה מטריף!!! הCATCH הוא שאי אפשר למתוח עליו בקורת הוא מייד נעלב ומפסיק להגיע ואז השבתות בהן היא יוצאת לחופשת עליי. אי אפשר להשאיר את אבא לבד. זה הקלף החזק של אחי עליי. היום נשברתי ופרצתי בבכי די היסטרי כשהיא אמרה לי שהיא מחפשת מישהו אחר. היא כמעט 10 (!!!) שנים בארץ והגשתי לגביה בקשה לוועדת חריגים במשרד הפנים, לא יכולה לעבוד לגאלית אצל אף אחד אחר. היא אוהבת אותי מאוד ולא סובלת את אחי. אמרתי לה שהיא הבטיחה לא לעזוב עד שאבא ימות. וזה נכון. לנוכח התגובה האמוציונאלית שלי היא חזרה בה ושוב הבטיחה שלא לעזוב. אני יודעת שאף מטפל לא ירצה את אבא במצב הסיעודי הנוכחי כשקוגניטיבית הוא כמו בן 20 ומודע לכל פיפס. זה כואב לי כל כך ומפחיד ובימים האחרונים אני מרגישה נשברת וממש דקירות ןלחצים בחזה. פוחדת מהעתיד הקרוב-רחוק אחרי שגם אבא לא יהיה ועדיין אני אהיה מצפונית מטופלת באח חולה כשאני אהיה הנפש היחידה שתוותר לו בעולם. לא בחרתי בו, לא נשאתי לו, יש לי בעל, ילדים, עסק, לא רוצה לסעוד גם אותו. ויודעת שהמצפון לא יניח לי לברוח מזה. הצעות שלי כלפיו שלא נחכה ליום פקודה אלא ננסה עכשיו לפנות לגופים כמו אנוש נתקלו בתגובה נסערת מצידו. הוא אומר שממילא יתאבד. אני יודעת שלא. אמא שלו מתה והוא עדיין חי. מי היה מאמין. לפחות הצלחתי כנגד כל הסיכויים להשיג לו הכרת נכות מבטוח לאומי ועכשיו מנהלת משפט נגד חברת הביטוח מהתקופה שעבד. עו"ד, פסיכיאטרים, הכל אני. אז אמא בקבר ואני הפכתי היא. אותה זה שבר, מסתבר. מבפנים. ואני פוחדת שגם אני לא אחזיק מעמד. נראה כאילו מוות הוא קשה מנשוא ועוד הרבה יותר מזה- משפחה פשוט מתפרקת לגורמים. שוב סליחה על שטף הדברים- אין לי מקום אחר.
