על אלבום פרוג אמריקאי אחד...
אני די מחבב את Cansas ובמיוחד את Point of Know Return שהוא אכן אלבום פרוג מקסים. אפילו ל Styx יש כמה יציאות חביבות ונעימות מאד לאוזן, כמו האלבום The Grand Ilusion (אגב שני האלבומים יצאו באותה שנה - 1977). אני גם חושב שלהקת הפיוז'ן המלהיבה ביותר היא אמריקאית (ואני לא מתכוון למקלאפלין והMahavishnu Orchestra או אפילו לא ל Weather Report הקוסמים שזכיתי לראות בהופעה בקיסריה ב 1982, אם אינני טועה) Dixie Dregs הוירטואוזים הסוחפים. אבל הייתי רוצה להפנות את תשומת לבכם לאלבום שבעיני הוא ייצירת הפרוג האמריקאית השלמה ביותר, המוקפדת ביותר וה... בריטית ביותר. כוונתי לאלבום הבתולים של הלהקה Ambrosia שיצא לאור ב 1975. בריטי, בעיקר בשל העובדה שאלאן פארסונס, האיש שמאחורי הצלחת הענק של Dark Side, הוא המפיק של האלבום הזה. חצה את כל האטלנטי והיבשת של הדוד סאם עד לקאליפורניה הרחוקה כי הוא שמע שיש שם חבורה בהחלט יוצאת דופן, ששווה לעשות את המאמץ ולהפיק אותה. הוא הגיע למסקנה הזו, לא במעט בשל חדות האוזן והעיין של מוסיקאי אחר, שלא שייך לתחום ענייננו, אבל הוא בהחלט מוכר לכולנו - זובין מהטה, המנצח השרמנטי והארוגנטי שמחזיק בקנאות במקל הניצוח של הפילהרמונית הישראלית מחד גיסא ובדת הזורואסטרית הקדומה מאידך גיסא. מהטה שמע את החבורה מנגנת באיזה מופע ב 1971 והחליט שיש להם את זה. לקח להם עוד קצת זמן, אבל ההמתנה היתה שווה. אבלום הבכורה הוא ייצירת רוק מתקדם Par exelence, לפי כל הכללים המקובלים על אניני הפורומים הרלבנטיים ברשת. שני להיטים שלא מעבדים את הטאץ' הפרוגי למרות הפוטנציאל המסחרי הגלום בהם - הישג בלתי מבוטל ללהקה פרוגרסיבית, ועוד מאמריקה: Nice, nice very nice ו I Keep Holdin on to Yesterday : שימוש בספרות קלאסית כבסיס לליריקה (Nice, nice מבוסס על ספר של קורט ונגוט והשיר Mama frog על הפואמה Jabberwocky של לואיס קארול, המחבר הנודע של "אליס בארץ הפלאות": קטע Gentle Giant שמצהיר מהם היכולות של הרביעיה הזו - Make Us All Aware: בלאדה רכה ומרגשת, כיאה ללהקת פרוג רצינית - Lover Arrive: צלילים חלליים שפותחים את השיר Time Waits for No One מאולפן ההקלטות של Pink floyd ובקיצור, חוויה מענגת שאסור להחמיץ. שמעתי כמה וכמה פרוגיסטים אמריקאיים, וירטואוזים נפלאים אין מה להגיד. אבל אמברוסייה, ששנתיים אחר-כך הפכה ללהקת פופ סינטטי מיותר ואז כמובן החלה לנחול הצלחה מסחרית אמיתית (ובזה כמובן שאין הבדל בין היבשת הישנה לחדשה), היא להקה של אוסף כשרונות ששרים היטב בהרמוניה שלא היתה מביישת את Gentle Giant, מנגנים על מגוון עצום של כלים ושולטים בהם ברגש שלא היה מבייש את Gentle Giant, מייצרים מוסיקה מגוונת הנעה בין קלאסיקה לג'אז, ואפילו בארוק שלא היה מבייש את Gentle Giant, מתאמצים לומר משהו קסום בשירים שלהם, מיתולוגיות שלא היו מביישות את הטקסטים של Gentle Giant, מגיעים לסאונד נקי ומדוייק שהיה מבייש את Gentle Giant ומצליחים לתפוס את האוזן אחרי שתיים שלוש שמיעות - מה שGentle Giant לצערי ואולי לצערם לא הגיעו אליו אף פעם. יקי
