הוידוי האחרון שלי....
אתם יודעים שמזה שנה הפורומים הפכו לחלק מחיי?! ובחודשים האחרונים הפורום היה הבייבי שלי. כשהגעתי לכאן היו שני אנשים בערך... לאט לאט החלו להצטרף עוד חברים וזה היה מרגש (ועדיין מרגש) בכל פעם מחדש לגלות את ההתחברות של האנשים אחד לשני ולאווירה שנוצרה כאן. אני חושבת שבהתחלה נכנסתי 6 פעמים ביום לפורום... (טוב, היה לי ה-מ-ו-ן זמן, משהו שאני לא יכולה לומר עכשיו...) התחפרתי במחילות החמות של הפורום וגיליתי המון על עצמי, על אנשים אחרים, נקודות השקפה, רגשות, התחבטויות ודברים רבים אחרים שעלו כאן בפורום. הדבר הכי חשוב שגיליתי לאחרונה, הוא שפשוט הסתתרתי מפני העולם האמיתי, והוא היה למעשה זה שאילץ אותי לחיות בו בכל הקיטור... מצאתי שהפורום היה עבורי חממה מפני התמודדות מול המציאות, ושהתמודדתי עם חלקים ממנה, ולא עם כולה, כמו שאני צריכה לעשות, ומתחילה לעשות עכשיו במלוא המרץ, ולפתוח את עצמי ליקום ולמה שיש לו להציע לי (מאוד נהנית מזה דרך אגב...) אני חושבת שהעולם הוירטואלי הוא עולם מופלא, ופתוח לכל באי העולם, אך אני חושבת שיש לעיתים נטייה להשתמש בו באמצעי לא כשיר בבחירת דרך חיים (אני יודעת, שלי הייתה נטייה כזאת...) בחרתי בו בעבר, וכיום אני חושבת שהוא היווה חלק מתהליך הצמיחה שלי. לא חושבת שאדיר ידיי מהעולם הוירטואלי ובמיוחד לא מהפורום הזה, ולו בגלל שמצאתי כאן אנשים מקסימים, שהעשירו אותי במהותם. אז תודה לאלו שהיו כאן ועדיין נמצאים, שנתנו מעצמם, שפשוט היו. מכיוון שאני נגד מריחה וכל קטעי קהל טלויזיוני שבהרמת יד אומרים ``אוווו``...
אסיים כאן... הרפסודה שלי תקפוץ לביקור כשיאפשר הזמן, באוניה המרשימה הזאת, ואני מקווה מאוד, שכל קשר שלה עם טאיטניק הוא מקרי לחלוטין... שיהיה לכולם שבוע טוב ונהדר! נשתמע, שלכם, קרני @ @ J U
אתם יודעים שמזה שנה הפורומים הפכו לחלק מחיי?! ובחודשים האחרונים הפורום היה הבייבי שלי. כשהגעתי לכאן היו שני אנשים בערך... לאט לאט החלו להצטרף עוד חברים וזה היה מרגש (ועדיין מרגש) בכל פעם מחדש לגלות את ההתחברות של האנשים אחד לשני ולאווירה שנוצרה כאן. אני חושבת שבהתחלה נכנסתי 6 פעמים ביום לפורום... (טוב, היה לי ה-מ-ו-ן זמן, משהו שאני לא יכולה לומר עכשיו...) התחפרתי במחילות החמות של הפורום וגיליתי המון על עצמי, על אנשים אחרים, נקודות השקפה, רגשות, התחבטויות ודברים רבים אחרים שעלו כאן בפורום. הדבר הכי חשוב שגיליתי לאחרונה, הוא שפשוט הסתתרתי מפני העולם האמיתי, והוא היה למעשה זה שאילץ אותי לחיות בו בכל הקיטור... מצאתי שהפורום היה עבורי חממה מפני התמודדות מול המציאות, ושהתמודדתי עם חלקים ממנה, ולא עם כולה, כמו שאני צריכה לעשות, ומתחילה לעשות עכשיו במלוא המרץ, ולפתוח את עצמי ליקום ולמה שיש לו להציע לי (מאוד נהנית מזה דרך אגב...) אני חושבת שהעולם הוירטואלי הוא עולם מופלא, ופתוח לכל באי העולם, אך אני חושבת שיש לעיתים נטייה להשתמש בו באמצעי לא כשיר בבחירת דרך חיים (אני יודעת, שלי הייתה נטייה כזאת...) בחרתי בו בעבר, וכיום אני חושבת שהוא היווה חלק מתהליך הצמיחה שלי. לא חושבת שאדיר ידיי מהעולם הוירטואלי ובמיוחד לא מהפורום הזה, ולו בגלל שמצאתי כאן אנשים מקסימים, שהעשירו אותי במהותם. אז תודה לאלו שהיו כאן ועדיין נמצאים, שנתנו מעצמם, שפשוט היו. מכיוון שאני נגד מריחה וכל קטעי קהל טלויזיוני שבהרמת יד אומרים ``אוווו``...
אסיים כאן... הרפסודה שלי תקפוץ לביקור כשיאפשר הזמן, באוניה המרשימה הזאת, ואני מקווה מאוד, שכל קשר שלה עם טאיטניק הוא מקרי לחלוטין... שיהיה לכולם שבוע טוב ונהדר! נשתמע, שלכם, קרני @ @ J U