מלששית בהפרעה
New member
הודעת פרידה
עכשיו אחת בלילה,וההחלטה לרשום הודעת פרידה גמלה בי בעודי מנסה לשכנע את עצמי להרדם סוף כל סוף(אני מנהלת עם עצמי שיחות מאד מרטיטות בשעות האלו של היום) אז תתאזרו בסבלנות. אני זוכרת את הפעם הראשונה בה נתקלתי בנוער מרצ בעירי. זה היה במשמרת מחאה קבועה שהסניף בפ"ת עשה מול בית קולנוע שהמאבק המקומי של מרצ השאיר אותו פתוח.בשישי.בפ"ת. פעיל רטוט מבט ניגש אלי והציע לי להצטרף לסניף.אני לעולם לא אשכח את המבט שעלה על פניו כאשר הגבתי בהתלהבות. רק כדי להיות בטוח שאני לא צוחקת,הוא כתב לי בטוש לא מחיק על היד את מקום ושעת הפגישה.ליתר מקרה. מאז עברו למעלה מ4 שנים,והתנועה שינתה פניה לחלוטין. לפני שנה,מצבה של התנועה לא היה בשפל חמור יותר. האינתיפאדה,צוות ש"ש שאיכזב רבים-כולל אותי,ותהליכי הגלובליזציה שעוררו אף בפעילי נוער מרצ הנמרצים תחושות אפאטיה(אתם מוזמנים להתעלם מהנקודה האחרונה,אני נוטה לשייך לגלובליזציה את כל מגרעות העולם) הביאו את התנועה לשפל של פעילות,ערכיות,פעולות ומספר חניכים. כשעברתי את המיונים לשנת שירות הייתה לי דילמה חריפה באם עלי אכן לעשות את הש"שניות בתנועה שתרמה לי כה רבות,על אף תהליך ההקצנה שעבר עלי בי"ב שלי ושהרחיק אותי מדעות מרצ שנות אור. מה שהכריע את הכף לטובת "הן" הייתה העובדה,שאם להשים בצד כרגע את דעותיי ואת כישוריי המוטלים בספק,ניסיון העבר לימד אותי שבפאזל של תנועות הנוער המשפיעות בארץ,לנוער מרצ מיועד חלק גדול ונכבד. ועל מנת שהוא יממש את הפוטנציאל להיות בגודל ובחוזק החלק הזה בתשבץ,הצטרפתי לשנת שירות. אני יכולה להגיד שבסיכומה של השנה,רוב המטרות שלי לא מומשו. רוב הזמן פעלתי על אוטומט, גיליתי שלקחת על עצמי 4 תחומים שונים+משימות שוטפות+הרמת כל פעילות חינוכית שצצה באזור מרכז-זה קצת יותר מדי בשביל ילדה בת 18,שכישוריה בנוער מרצ התרכזו עד אז בעיקר בניווט מדוייק של סניפה בפ"ת,השם יקום דמו,בין פיצריות טובות יותר ופחות. אני בטוחה שלי ולחניך ממוצע מהנוער יש דעה מאד שונה לעד כמה הצוות השנה היה טוב או רע. מצד אחד מכיוון שלי יש ניסיון יותר מרובם המוחלט של חניכי התנועה הנוכחיים בצוותים טובים ורעים,כי אני יודעת על דברים ולחצים שהתרחשו מאחורי הקלעים,שחסכנו מהחניכים,ומהצד השני,ובעיקר,בגלל שאני משוחדת ובחלקי ממורמרת. אבל בעיקר,אני יודעת שניסינו.למרות הריבים,מרורים,ולחץ אינסופי,ניסינו. ואם הגענו למצב שבו י-ש בכלל חניכים בתנועה שיחוו דעתם על עד כמה אנחנו מחורבנים,הק,כנראה עשינו משהו טוב. ובנימה אישית קצת על התנועה- מעולם לא הובילו את התנועה כל כך הרבה פוליטיקה פנימית על חשבון ערכים טהורים. מצד שני,מעולם התנועה לא שפעה כל כך הרבה חניכים בגילאי ט-יא (בלי לפגוע בכבודם המונח במקומו היציב של כל החניכים הנפלאים האחרים בשכבות הנפלאות האחרות) עם כל כך הרבה פוטנציאל. אז למרות שאני אצפה בכם בעיקר מרחוק(מאחורי דוכני "אנונימוס" מפוקפקים) ואפתח בריצות אמוק למקומות מסתור אם אראה אנשים פחות אהודים עלי מהתנועה מתקרבים לעברי (על זה אני לא מתנצלת),אני עדיין מצפה מכם.להמון. רק תפסיקו לצפות מהש"ש/קבוצות/סניפים אחרים שיעשו את העבודה שלכם. תנו למחשבה והיצירה האישית להיות הדומיננטיים,ולא לפולטיקאים שבכם לשלוט. הייד למהפכה! ויוה לרבולושיין! זה הזמן להגיד בהצלחה לצוות הנפלא שנכנס עכשיו. נמרוד,רוני,הילה,רועי,אורן ועומרי-אתם תהיו נפלאים.אתם כבר. ולסניף הנפלא שלי-תשמרו על עצמכם,תהיו ילדים טובים,ואל תפריעו יותר מדי לש"ש החדש,אחרת אני אצטרך לבוא ולבעוט בתחת של כל אחד ואחת מכם בנפרד. אוהבת אותכם. בעייפות רבה, ובברכת ליל מנוחה, כאן גיל קרמר(שם בדוי) מסיימת את דרכה רצופת התלאות בתנועה.
עכשיו אחת בלילה,וההחלטה לרשום הודעת פרידה גמלה בי בעודי מנסה לשכנע את עצמי להרדם סוף כל סוף(אני מנהלת עם עצמי שיחות מאד מרטיטות בשעות האלו של היום) אז תתאזרו בסבלנות. אני זוכרת את הפעם הראשונה בה נתקלתי בנוער מרצ בעירי. זה היה במשמרת מחאה קבועה שהסניף בפ"ת עשה מול בית קולנוע שהמאבק המקומי של מרצ השאיר אותו פתוח.בשישי.בפ"ת. פעיל רטוט מבט ניגש אלי והציע לי להצטרף לסניף.אני לעולם לא אשכח את המבט שעלה על פניו כאשר הגבתי בהתלהבות. רק כדי להיות בטוח שאני לא צוחקת,הוא כתב לי בטוש לא מחיק על היד את מקום ושעת הפגישה.ליתר מקרה. מאז עברו למעלה מ4 שנים,והתנועה שינתה פניה לחלוטין. לפני שנה,מצבה של התנועה לא היה בשפל חמור יותר. האינתיפאדה,צוות ש"ש שאיכזב רבים-כולל אותי,ותהליכי הגלובליזציה שעוררו אף בפעילי נוער מרצ הנמרצים תחושות אפאטיה(אתם מוזמנים להתעלם מהנקודה האחרונה,אני נוטה לשייך לגלובליזציה את כל מגרעות העולם) הביאו את התנועה לשפל של פעילות,ערכיות,פעולות ומספר חניכים. כשעברתי את המיונים לשנת שירות הייתה לי דילמה חריפה באם עלי אכן לעשות את הש"שניות בתנועה שתרמה לי כה רבות,על אף תהליך ההקצנה שעבר עלי בי"ב שלי ושהרחיק אותי מדעות מרצ שנות אור. מה שהכריע את הכף לטובת "הן" הייתה העובדה,שאם להשים בצד כרגע את דעותיי ואת כישוריי המוטלים בספק,ניסיון העבר לימד אותי שבפאזל של תנועות הנוער המשפיעות בארץ,לנוער מרצ מיועד חלק גדול ונכבד. ועל מנת שהוא יממש את הפוטנציאל להיות בגודל ובחוזק החלק הזה בתשבץ,הצטרפתי לשנת שירות. אני יכולה להגיד שבסיכומה של השנה,רוב המטרות שלי לא מומשו. רוב הזמן פעלתי על אוטומט, גיליתי שלקחת על עצמי 4 תחומים שונים+משימות שוטפות+הרמת כל פעילות חינוכית שצצה באזור מרכז-זה קצת יותר מדי בשביל ילדה בת 18,שכישוריה בנוער מרצ התרכזו עד אז בעיקר בניווט מדוייק של סניפה בפ"ת,השם יקום דמו,בין פיצריות טובות יותר ופחות. אני בטוחה שלי ולחניך ממוצע מהנוער יש דעה מאד שונה לעד כמה הצוות השנה היה טוב או רע. מצד אחד מכיוון שלי יש ניסיון יותר מרובם המוחלט של חניכי התנועה הנוכחיים בצוותים טובים ורעים,כי אני יודעת על דברים ולחצים שהתרחשו מאחורי הקלעים,שחסכנו מהחניכים,ומהצד השני,ובעיקר,בגלל שאני משוחדת ובחלקי ממורמרת. אבל בעיקר,אני יודעת שניסינו.למרות הריבים,מרורים,ולחץ אינסופי,ניסינו. ואם הגענו למצב שבו י-ש בכלל חניכים בתנועה שיחוו דעתם על עד כמה אנחנו מחורבנים,הק,כנראה עשינו משהו טוב. ובנימה אישית קצת על התנועה- מעולם לא הובילו את התנועה כל כך הרבה פוליטיקה פנימית על חשבון ערכים טהורים. מצד שני,מעולם התנועה לא שפעה כל כך הרבה חניכים בגילאי ט-יא (בלי לפגוע בכבודם המונח במקומו היציב של כל החניכים הנפלאים האחרים בשכבות הנפלאות האחרות) עם כל כך הרבה פוטנציאל. אז למרות שאני אצפה בכם בעיקר מרחוק(מאחורי דוכני "אנונימוס" מפוקפקים) ואפתח בריצות אמוק למקומות מסתור אם אראה אנשים פחות אהודים עלי מהתנועה מתקרבים לעברי (על זה אני לא מתנצלת),אני עדיין מצפה מכם.להמון. רק תפסיקו לצפות מהש"ש/קבוצות/סניפים אחרים שיעשו את העבודה שלכם. תנו למחשבה והיצירה האישית להיות הדומיננטיים,ולא לפולטיקאים שבכם לשלוט. הייד למהפכה! ויוה לרבולושיין! זה הזמן להגיד בהצלחה לצוות הנפלא שנכנס עכשיו. נמרוד,רוני,הילה,רועי,אורן ועומרי-אתם תהיו נפלאים.אתם כבר. ולסניף הנפלא שלי-תשמרו על עצמכם,תהיו ילדים טובים,ואל תפריעו יותר מדי לש"ש החדש,אחרת אני אצטרך לבוא ולבעוט בתחת של כל אחד ואחת מכם בנפרד. אוהבת אותכם. בעייפות רבה, ובברכת ליל מנוחה, כאן גיל קרמר(שם בדוי) מסיימת את דרכה רצופת התלאות בתנועה.
התקופה שלגיל היה שיער ארוך והתקופה ששי התמודד לסיור אזור שרון אך זה היה מזמן
