הודעה מקורית של rama51

[rama51]

מצב נפשי לא טוב

שלום לכן הרגשתי צורך לכתוב לכן, אני במצב נפשי די גרוע, נפגשתי עם סוריאנו והוא כמובן המליץ לי לעבור שוב ניתוח, כמו שסיפרתי לכן יש לי אנדו' בדרגה 4 עם אנדומטריומה משמאל ואנדומטריומה מימין, עברתי 3 ניתוחים. למרות זאת ההמלצה היא לעבור עוד ניתוח, 4 IVF שלא צלחו. החלטתי כרגע להרגיע את הגוף עד שאני אקבל החלטה מה לעשות ואני על גלולות. מצד אחד סוריאנו אומר ניתוח מצד שני רופא הפריון אומר שהוא לא ממליץ. אני לא ממש יודעת מה אני רוצה לעשות: רק מה שאני יודעת זה שאני רוצה ילד, אני בת 31 ומנסה מזה שנתיים. העניין הוא שאני כל הזמן בויכוחים וריבים עם בעלי, אין לנו בכלל יחסי ישות, לשנינו זה מפריע אבל לא נראה שמישהו מאיתנו עושה איזה שהם צעדים לשנות את זה, לא בגלל שלא איכפת לנו אלא בגלל כל התקופה הקשה הזו אין לנו את הכוחות להשקיע בזוגיות שלנו. אני מרגישה בימים האחרונים שמשהו נפשי עובר עליי, כאילו אין כוח לכלום והכל נראה דכאוני. אמרתי אולי נכניס קצת שינוי הבייתה והחלטנו לצבוע את הבית מחדש כדי להכניס אנרגיות חדשות, עכשיו ברגע זה אנשים צובעים לנו את הבית אבל לא נראה לי שהמצב רוח השתנה לי אלא רק מחמיר. האם גם אתן נמצאות או הייתן במצבי רוח כאלה? האם גם לכן יש בעיות ביחסים עם הבעל? אשמח לשמוע האם ניתן להקל או לשפר אפילו במקצת את ההרגשה או את המצב רוח שבו אני שרויה. כמו כן האנדו' הארור הזה גם אחרי הניתוחים חזר, אז למה שווה לי לעשות עוד ניתוח? מצטערת שאני נשמעת ממש מיואשת אבל זה המצב אצלי, אשמח לכל עזרה שהיא

 

[stbakior]

חופשה משותפת?

אולי כדאי שקצת תתרחקו מהכל ותקחו לכם חופש ביחד. נראה לי שאת זקוקה לזה. תחזיקי מעמד.

 

[sivic10]

היי לך!

נשמע שאת ממש מבולבלת ובעיקר איבדת שליטה על החיים שלך ... אני הייתי מציעה לך בתור התחלה לעשות משהו בשביל עצמך אני אסביר את עצמי: שאני גיליתי את המחלה הארורה, הרגשתי בערך כמו שאת מתארת כאן: חסרת אנרגיות, מבולבלת, לא יכולה לשתף אפילו את הבן זוג שלי במה שעובר עלי..פשוט חרב עלי עולמי כמו שאומרים. איבדתי שליטה על הגוף שלי ועל החיים שלי. ואז החלטתי לנסות ללכת לנטורופתית שנתנה לי תקווה לשנות את המצב..אני לא יודעת עד כמה הטיפול האלטרנטיבי (שכלל תזונה נכונה, צמחי מרפא וכו'..) באמת עזר אבל מה שבוודאות עזר לי זו העובדה שהתחלתי לעשות דברים בשביל עצמי ובשביל הגוף שלי. התחלתי לאכול נכון, לנשום (שזה לא דבר שתמיד זוכרים לעשות), ללכת לפילאטיס וכו'..כמובן שאת צריכה להנות מהדברים האלה. גם העובדה שהלכתי למישהי שהיא מטפלת וישבתי שם ודיברתי על עצמי ורק על עצמי עזרה לי מאוד לשפוך את הלב ולהסתכל על הדברים מבחוץ. בקיצור החזרתי את השליטה לידיים שלי. לאט לאט דברים נכנסו לפרופורציה, חזרתי לקיים חיי מין נורמליים וכו'. ברור לי שמצבך שונה ושאת נמצאת בסיטואציה שונה אבל אל תרימי ידיים! תקחי חזרה את השליטה ותאמיני שיהיה טוב ושדברים ישתפרו! ואם את מרגישה שמצבך הנפשי לא טוב, לכי לדבר עם מישהו, לכי לטיפול אפילו פסיכולוגי, זו לא בושה וזה יכול רק לעזור. כי רק שהנפש תבריא, ואת תהיי רגועה ושלווה ההריון יגיע...בתקווה רבה. אני מצטערת אם נשמעתי פה פלצנית אולי אבל אני מאוד מאמינה שהרבה דברים אצלנו מקורם בראש... שיהיה בהצלחה ותהיי חזקה

 

[boli bilboli]

נאטורופתיה ../images/Emo140.gif

אודה לך מאוד אם תכתבי פרטים על המטפלת, מאחר ואני מעוניינת להתחיל בטיפולים אצל מישהו שמבין במחלה, אפילו אם זה יעזור רק לשקט הנפשי שלי (שזה המון...) . תודה רבה

 

[sivic10]

פרטים

למטפלת קוראים לילך נהרי, היא מטפלת גם בצפון וגם במרכז. יש לה אתר שנקרא "טבע הריפוי" http://naturemed.co.il/ . תגלשי קצת באתר יש שם גם קישור לאנדומטריוזיס. אם תרצי עוד פרטים אשמח לתת לך

 

[מישמש33]

שולחת לך ../images/Emo24.gif ענק

ואני כל כך מבינה אותך. אני מצטרפת למה שכתבה לך sivic10 ובנוסף ממליצה לך מאוד ללכת לטיפול, לשחרר את כל מה שהצטבר אצלך שם בפנים כי פשוט חייבים לנקז את זה החוצה, ואולי אפילו לצרף את בעלך למס' פגישות, ע"מ שתוכלו לדבר במקום נייטרלי ולהוציא דברים, שלפעמים כשזה רק אתם לא ניתן לומר וזה נשאר בפנים ורק גדל וגדל עד שזה מתפוצץ. חשוב שתיקחו פסק זמן קטנטן בעניין הטיפולים ותטפלו בעצמכם קודם כל כי הרי אתם בסיפור הזה ביחד ומאוד חשוב לטפל בביחד שלכם לא פחות מאשר בתוספת המבורכת למשפחה שאני מאמינה שיהיה יותר קל להמשיך עם הטיפולים כשאת רגועה וכשיש לך בן זוג תומך והיחסים ביניכם טובים והדוקים. מנסיוני האישי זה עוזר. שיהיה בהצלה וכל טוב

 

[galim29]

רמה יקרה../images/Emo24.gif

היי. אני לא הייתי במצבך אבל רציתי להגיד לך שאני מבינה מאוד את המצב שאת נמצאת בו, את חוסר האונים, הייאוש והדיכאון. זאת מחלהב שלא פשוט להתמודד איתה בעיקר מאחר כשהכי כואב לנו אנחנו גם צריכות לקבל את ההחלטות הכי חשובות. קשה לקבל החלטה הגיונית כשכואב ואת רק קוצה שזה ייפסק וכשנכנס מרכיב ההריון זה מקשה על העניין עוד יותר. אולי יש מקום שתפנו לסקסולוגית? אני מתארת לעצמי שיש המון מרכיבים בתוך העניין: את ומה שאת רוצה קודם כל, הפסק כאבים, טיפול בקושי ביחסים על בעלך, והרצון להיכנס להריון. הכל ביחד זה מבלבל וקשה להחליט במה לטפל קודם. מניסיון אישי שלי, הדבר הכי חשוב זה לשקם את הנפש והגוף יחד. למצוא את הדרך לטפל בדיכאון, להשלים עם המחלה ולדעת שיכולים לצמוח ממנה דברים טובים. בלי שהנפש תהיה חזקה ושלווה אי אפשר לטפל בשאר הדברים. הבעיה של האנדו שהוא מלווה במספר ניתוחים ואין ערבות אף פעם שלא ננותח שוב. תנסי למצוא את הדרך שלך להירגע, להתחזק קודם כל נפשית ולהפסיק תא הכאבים ואחר כך לטפל בנושא ההריון. אני לא פסיכולוגית ולא מטפל ואני רק יכולה להגיד לך שנגעת לי במקום מאוד עצוב וכואב ואני מאחלת לך שתמצאי את השקט ויודעת שאת תמצאי את הכוח להתחזק ולטפל בהכל... תפרקי לחלקים ואל תנסי להתמודד עם כל החזיתות יחד... מקווה שבעלך ימצא את הדרך להבין את השלכות המחלה ולהיות איתך... תני לו לקרוא קצת על האנדומטריוזיס... מחבקת אותך חיבוק חזק

 

[אדווה 19]

רמה יקירתי

מתוקה שלי, אני כל כך מבינה אותך, אני במצב די דומה לשלך, רק שאצלי האנדו' הוא דרגה 3 ואני אחרי 3 IVF ולמעשה אחרי 4 החזרות שלא נקלטו. בקיצור היחסים שלי עם בעלי גם כן מאוד מתוחים, ממש אני מרגישה שאני קורסת תחת הלחץ, וגם הוא, אני בת 30 והוא בן 38 וכבר מתים, אבל ממש מתים לילדים שזה מעביר אותנו על דעתנו, אנחנו גם אנשים מאוד אינטנסיבים, אנחנו רוצים את הכל כאן ועכשיו, חסרי סבלנות, וזה מאוד קשה לנו שיש דבר שהוא לא בשליטתנו ואנחנו נמצאים בחוסר וודאות. בכל מקרה, בייאושי אני החלטתי לעשות שני דברים שונים (ממה שעשיתי עד כה): 1. לפנות לרפואה פרטית (עד עכשיו טופלתי באסף הרופא) ועכשיו אני מתעתדת לעבור לאסותא לפרופ' זיידמן. (כמובן שצריך לקחת כאן בחשבון אלמנט כלכלי, דרך קופת החולים שלי טיפול יוצא בסביבות 2,000 ש"ח + תרופות מכיס שלנו). 2. להתחיל טיפול בדיקור סיני, שמעתי שזה די עוזר, גם אם לא לגוף, אז לפחות לנפש, אני רוצה לנסות את זה, למרות שעד היום חשבתי שזה ממש לא בשבילי, כי אני כזה בן אדם מציאותי, מחובר לקרקע, מאמינה בבורא עולם ואחר כך ברפואה הקונבנציונלית אבל בכל זאת אמרתי למה לא לנסות? אולי בכל זאת זה יעזור. ובכלל עצם העבודה שאני עושה משהו למעני זה מאוד עוזר לי. אני עדיין לא יכולה לספר לך על התוצאות, כיוון שעדיין לא התחלתי עם שניהם, אבל זה הצפי. בכל אופן, תדעי לך שהבעלים שלנו סובלים לא פחות מאיתנו, למרותש אנחנו מקבלות את הזריקות, וסובלות את כל הכאבים, אל תטעי ותדעי לך שלהם קשה לא פחות, כל ההמתנה וחוסר הוודאות היא מייסרת והורגת אותם. אני בטח לא אטיף לך להיות סבלנית כלפי בעליך, אבל אני יכולה לומר לך שאני משתדלת לעשות למען בעלי כל מה שאני יכולה, גם ככה זה שהבעיה היא בי ולא בו עוד יותר מקשה על המצפון שלי. מעבר לכך, אני ממליצה לך להתפלל לבורא עולם לישועות, ישועת השם כהרף עין, תהיה חזקה ואל תאבדי תקווה, אני מבטיחה לך, אבל באמת מבטיחה לך שהכל יהיה בסדר, הסטטיסטיקות לא משקרות, ובעזרת השם בערב ראש השנה תשבי בשולחן החג עם מתנה (או אולי מתנות) קטנות בבטן שיבעטו קצת ויעשו לך כזאת בחילה שלא תבינה באיזה תבלין מסריח הדודה שלך טיבלה את הגפיל גפיש. שולחת לך

ענק ומאחלת לך הריון מהיר תקין עגול ומשמעמם.

 

[ha1231]

שולחת לך הרבה ../images/Emo24.gif וחיזוקים

צר לי על מה שאת עוברת, לצערי לכולנו לא קל וחלק מאיתנו הם בני הזוג שלנו שהם צריכים לתמוך ולעזור למרות הקושי לאף אחד לא קל עם מה שעוברים לא לך וגם לא לו. רצוי שאולי תצאו לאיזה נופש, חופש עכשיו זוהי תקופה של חגים וזו הזדמנות טובה. רצוי לדבר האחד עם השני כדי להבהיר מה עובר עליכם בתוך הזוגיות ומה ניתן לשפר. ואולי ניתן ללכת לטיפול זוגי כדי לשמור על זוגיות טובה ולהיות חברים טובים. מבינה מאוד לליבך והלוואי שהייתי לידך לתת לך קצת תמיכה וחיזוקים וגם כמה חיבוקים. בברכת חג פסח שמח חן

 

[זק המקורית]

היי - ארוך אבל מקווה שתקראי

בטח עד שתגיעי להודעה שלי כבר לא ישארו כוחות לקרוא אבל אני מאוד מקווה שכן תקראי את מה שאני רוצה לומר ומקווה מאוד שגם הבנות האחרות יקראו מה שעובר כרגע עלייך ועל בעלך זהו מצב טבעי ונורמלי בהחלט, שניכם צריכים ללמוד להתמודד עם מצב חדש בחייכם מצב של אובדן - כמה שזה נשמע קשה זהו באמת מצב קשה מהרגע שמגלים את האנדו' או מהרגע שהאנדו מתפרץ אנחנו הנשים ובני הזוג שלנו עוברים תהליך לא פשוט של הבנת המחלה המשמעות והנסיונות לקבל את העובדה שאנחנו חולות. ברגע שהמחלה התפרצה ופגעה בנו חל בנו מצב של חוסר שליטה פתאום המחלה עושה בנו מה שהיא רוצה ואנחנו נכנעות לה וסובלות.....ומכאן זה ממשיך לפגיעה בשאר תחומי החיים - הזוגיות, העבודה, המשפחה, חברים, פנאי ועוד. ההתמודדות עם המחלה מאוד לא פשוטה פתאום את חולה וזה לא צינון שעובר זה מחלה לכל החיים פתאום את צריכה ללמוד מה היא עושה פתאום את מגלה שמעלייך עומדת עננה שחורה ולא זזה כי מה פתאום לי זה קורה ולמה? כל השאלות הכי לא נכונות נשאלות וכשיש לך בן זוג פתאום גם הוא צריך להתמודד עם מחלה שבכלל לא אצלו ושוב למה?. לדעתי את צריכה לעצור את הכל, לקחת פסק זמן ולא להפסיק את הטיפול של הגלולות. את ובעלך חייבים לשבת לדבר על הכול ואם קשה לכם לעשות זאת תפנו ליועץ שיעזור לכם להגיע לשאלות שבאמת צריכות להישאל. מה חשוב לכם כרגע - ילד? או אולי טיפול בזוגיות שלכם? האם אתם באמת מאמינים שילד ישפר כעת את המצב בינכם לפני שתיקנם את מה שנהרס? ציינת את גילך וגיל בעלך - אני בת 40 בעלי 36 גם לנו האנדו הרס המון וכשהגענו לשלב ההחלטה האם להביא ילד הביתה או לתקן את הנזקים של האנדו החלטנו שכדאי תחילה לתקן את נזקי האנדו כדי שהילד יכנס למקום בריא ולא למערכת פגועה. שאלת אם גם אנחנו נמצאות במצבי הרוח האלה, והאם גם לנו בעיות ביחסים עם הבעל - התשובה כן, ואני עונה לגבי בלבד, האנדו הביא אותי למצבים קשים מאוד אבל החלטתי שלמרות שהאנדו לקח שליטה על הגוף שלי הוא לא יקח שליטה על החיים שלי והיום אני עושה הכל כדי לתקן את הנזקים שהאנדו גרם לי ותאמיני לי הוא עשה נזקים לא קטנים עם כל הקושי ותחושת הייאוש זה עדיין עניין של החלטה - להתייאש ולהיכנע או להרים ראש ולהתחיל לתקן? אולי ישמעו לך דבריי יהירים אבל אני כותבת אותם מתוך ניסיון ופגיעה מאוד קשה שהאנדו פגע בי בגופי ובשאר החזיתות ב"מלחמה" שלי איתו. מתי שרק תרצי אני כאן ובמסר

 

[זק המקורית]

הודעה מקורית של rama51

שולחת התנצלות לרמה51 - טעות של טירונים ניסיתי לשרשר את ההודעה וקצת התבלבלתי.

 

[בואינג 707]

אני מבינה את תוכן ההודעה מהתגובות..

ולכן אני שולחת לך

ומקוה שיגיעו ימים יפים יותר

מצטרפת לקודומתיי ובמיוחד מצטרפת למה שזק כתבה לך.