הודעה חשבוה - תשובת רב
השלום והברכה לכל החברים והחברות. אני מביא בזאת את חוו"ד של הרב חיים רפופורט שליט"א המשמש רב קהילה חרדית בלונדון וכן יועצו של הרה"ר לבריטניה בנושאי רפואה והלכה -הרב יונתן סאקס שליט"א. בהסכמתם של הרה"ג הדיין בערעל ברקוביץ (לונדון), הרב נתן לופס קרדוזו - מכון "אור אהרון", הרב עדין שטיינזלץ, הרב צבי ויינרוב - ראש איגוד קהילות אורתודוקסיות בארה"ב ונשיא ארגון "נפש" - איגוד בינ"ל של פסיכולוגים חרדים, וכן הפסיכולוג אבא בורוביץ' והפסיכולוג אברהם טברסקי. להלן חוו"ד של הרב רפופורט: 1. אחוז מסוים של אנשים בכל ציבור הינם הומ' לגמרי או בעיקר בטבע שלהם, ללא כל יכולת בחירה בנושא. הם נמשכי לגמרי או בעיקר לבני מינם ללא כל יכולת לשנות זאת. 2. אין להאשים אותם על כך ומי שעושה זאת, נכשל באיסור חמור של בין אדם לחברו. 3. טיפולים שונים שנועדו "לשנות" נטיה מינית הינם מפוקפקים ביותר, תועלתם לא הוכחה מעולם, הנזק שלהם יכול להיות רב. אין הבנה ברורה לגבי יתרונות של טיפול אחד על משנהו ורובם ככולם כורכים בלאווים דרבנן ודאורייתא שאינם חמורים פחות מאיסורים בהם אדם הומ' עלול להיכשל. אין לרבנים להמליץ על טיפולים כאלה לכתחילה ובטח שלא לראות בהם דרך ל"פתרון" הנושא ההומ'. 4. התנהגות הומ' - בניגוד לנטיה עצמה - היא זו שאסורה באופן גמור ומוחלט. זהו ניסיון קשה מאד שעל האדם ההומ' לעמוד בו. נסיון עצום שאין דומה לו כמעט בכל מערכת של תורה ומצוות. (למשל הימנעות מאיסור נידה). ערב כך מגיע לאדם ההומ' המון אמפתיה והבנה מצד אנשים שלא היו במקומו. יחד עם זאת, מחשבה שניתן לתקן כאב זה ע"י שינוי הלכתי - בטעות יסודה. מצבו של אדם הומ' הוא של "צדיק ורע לו" - קושי תיאולוגי ואין לפותרו באופן הלכתי. 5. אדם הומ' שנכשל באיסור הוא בגדר של "מומר לתיאבון" ולא "מומר להכעיס" ולכן אסור לדחותו מהקהילה הדתית. היחס אליו הוא כאל "תינוק שנשבה". 6. כל חובות בין אדם לחברו חלות כלפי אדם הומ'. הוא אמור להיות חבר קהילה דתית לכל דבר. מצטרף למנין, נושא כפיםף עולה לתורה וכיוצ"ב, כשר לעדות ואין היחס אליו שונה מיחס לכל אדם הנכשל בחטא בין אדם למקום או בין אדם לחברו. 7. כמסקנה הגיונית מהנ"ל לא ראוי שתהיה להומ' ולסביות קהילה נפרדת. הם אמורים להיות בקהילה יחד עם כל עם ישראל. אין לעודד חברות הארגון הומ' שמעודד לעבור על איסורי תורה, אך חשוב מאוד אין לעודד קבוצות תמיכה לאנשים הומ' בחרדה, דכאון, נשאי איידס וכיוצ"ב וארגונים כאלה הם ארגוני חסד. 8. חשוב לעודד אדם הומ' לשמור את כל המצוות אותם הוא מסוגל לשמור. מדיניות של "הכל או לא כלום" היא מדיניות אנטי- הלכתית. 9. אין לעודד אדם הומ' להתחתן, אלא להיות "נשוי לכלל ישראל" ולהקדיש את חייו למשימות של לימוד תורה, צדקה וחסד. מסוגלות להתחתן כוללת בתוכה לא רק מוכנות ל"פרו ורבו" אלא כשירות כללית ליחסי מין מלאים ומספקים. עידוד של אדם הומ' להתחתן מבלי לגלות לאשתו את הדברים במפורש היא בגדר "מכשול בפני עיוור". 10. גם לאדם הומ' או לסבית שמתנזר, חשוב לחשוף את נטייתו בפני אנשים מסוימים - חבר טוב שיתמוך, שדכנים והורים - כדי שלא יחפשו שידוכים סתם וכיוצ"ב. ************************ עד כאן חוו"ד של הרב רפופורט. למי שיש שאלות נוספות המעוניין להעביר להם לרבנים או לקבל מידע מוזמן לכתוב לי למייל . בברכת חונן הדעת.
השלום והברכה לכל החברים והחברות. אני מביא בזאת את חוו"ד של הרב חיים רפופורט שליט"א המשמש רב קהילה חרדית בלונדון וכן יועצו של הרה"ר לבריטניה בנושאי רפואה והלכה -הרב יונתן סאקס שליט"א. בהסכמתם של הרה"ג הדיין בערעל ברקוביץ (לונדון), הרב נתן לופס קרדוזו - מכון "אור אהרון", הרב עדין שטיינזלץ, הרב צבי ויינרוב - ראש איגוד קהילות אורתודוקסיות בארה"ב ונשיא ארגון "נפש" - איגוד בינ"ל של פסיכולוגים חרדים, וכן הפסיכולוג אבא בורוביץ' והפסיכולוג אברהם טברסקי. להלן חוו"ד של הרב רפופורט: 1. אחוז מסוים של אנשים בכל ציבור הינם הומ' לגמרי או בעיקר בטבע שלהם, ללא כל יכולת בחירה בנושא. הם נמשכי לגמרי או בעיקר לבני מינם ללא כל יכולת לשנות זאת. 2. אין להאשים אותם על כך ומי שעושה זאת, נכשל באיסור חמור של בין אדם לחברו. 3. טיפולים שונים שנועדו "לשנות" נטיה מינית הינם מפוקפקים ביותר, תועלתם לא הוכחה מעולם, הנזק שלהם יכול להיות רב. אין הבנה ברורה לגבי יתרונות של טיפול אחד על משנהו ורובם ככולם כורכים בלאווים דרבנן ודאורייתא שאינם חמורים פחות מאיסורים בהם אדם הומ' עלול להיכשל. אין לרבנים להמליץ על טיפולים כאלה לכתחילה ובטח שלא לראות בהם דרך ל"פתרון" הנושא ההומ'. 4. התנהגות הומ' - בניגוד לנטיה עצמה - היא זו שאסורה באופן גמור ומוחלט. זהו ניסיון קשה מאד שעל האדם ההומ' לעמוד בו. נסיון עצום שאין דומה לו כמעט בכל מערכת של תורה ומצוות. (למשל הימנעות מאיסור נידה). ערב כך מגיע לאדם ההומ' המון אמפתיה והבנה מצד אנשים שלא היו במקומו. יחד עם זאת, מחשבה שניתן לתקן כאב זה ע"י שינוי הלכתי - בטעות יסודה. מצבו של אדם הומ' הוא של "צדיק ורע לו" - קושי תיאולוגי ואין לפותרו באופן הלכתי. 5. אדם הומ' שנכשל באיסור הוא בגדר של "מומר לתיאבון" ולא "מומר להכעיס" ולכן אסור לדחותו מהקהילה הדתית. היחס אליו הוא כאל "תינוק שנשבה". 6. כל חובות בין אדם לחברו חלות כלפי אדם הומ'. הוא אמור להיות חבר קהילה דתית לכל דבר. מצטרף למנין, נושא כפיםף עולה לתורה וכיוצ"ב, כשר לעדות ואין היחס אליו שונה מיחס לכל אדם הנכשל בחטא בין אדם למקום או בין אדם לחברו. 7. כמסקנה הגיונית מהנ"ל לא ראוי שתהיה להומ' ולסביות קהילה נפרדת. הם אמורים להיות בקהילה יחד עם כל עם ישראל. אין לעודד חברות הארגון הומ' שמעודד לעבור על איסורי תורה, אך חשוב מאוד אין לעודד קבוצות תמיכה לאנשים הומ' בחרדה, דכאון, נשאי איידס וכיוצ"ב וארגונים כאלה הם ארגוני חסד. 8. חשוב לעודד אדם הומ' לשמור את כל המצוות אותם הוא מסוגל לשמור. מדיניות של "הכל או לא כלום" היא מדיניות אנטי- הלכתית. 9. אין לעודד אדם הומ' להתחתן, אלא להיות "נשוי לכלל ישראל" ולהקדיש את חייו למשימות של לימוד תורה, צדקה וחסד. מסוגלות להתחתן כוללת בתוכה לא רק מוכנות ל"פרו ורבו" אלא כשירות כללית ליחסי מין מלאים ומספקים. עידוד של אדם הומ' להתחתן מבלי לגלות לאשתו את הדברים במפורש היא בגדר "מכשול בפני עיוור". 10. גם לאדם הומ' או לסבית שמתנזר, חשוב לחשוף את נטייתו בפני אנשים מסוימים - חבר טוב שיתמוך, שדכנים והורים - כדי שלא יחפשו שידוכים סתם וכיוצ"ב. ************************ עד כאן חוו"ד של הרב רפופורט. למי שיש שאלות נוספות המעוניין להעביר להם לרבנים או לקבל מידע מוזמן לכתוב לי למייל . בברכת חונן הדעת.