וינסטון סמית
New member
שאלה מצוינת!!
אני חובב מאוד גדול של התקופה הזו, השילוב שבין ההיפים למלחמת ויאטנם.. בדיוק ראיתי היום את פלאטון על מנת לסיים את כל סרטי ויאטנם שרציתי לראות. כעיקרון, תהליך הפוך לא היה כאן מהסיבה הפשוטה שפריחת הבובים והג'ימים למינהם התחילה בסביבות 67, התקופה בה המגמה של ג'ונסון היתה להגביר ולהסלים את המצב בויאטנם, עד השיא ב69 ובוודסטוק. כמובן שזה יהיה נאיבי לחשוב שהדבר היחידי שקבע שם היה הלחץ הפנימי, כשאינטרסים עליונים כמו תיאוריות הדומינו כביכול עמדו מנגד, וניקסון שיצא מויאטנם לא היה מנהיג חלש, אלא אדם ערמומי ונחוש. אבל ללחץ הפנימי בהחלט היתה השפעה על המהלך, ואני חושב שאי-ההתקדמות במלחמה הזינה את הלחץ ליציאה (בדמות ההיפים) והלחץ הפנימי הזין את הרצון של ההנהגה לצאת מויאטנם, במילים אחרות כמו בכל תהליך היסטורי יש כמה גורמים, אבל כן לסיפור של ההיפים וכל מהפכת התרבות (ולא במובן של מאו דזה דונג כמובן) היתה השפעה, אבל להוי צ'וי מין והכישלונות של הגו'נגל כנראה עוד יותר. בכל מקרה, השינוי החברתי התחיל עוד לפני המלחמה, ובא לידי ביטוי בבעיטה של הנוער החדש בממסד (בהשראת הפילוסוף מרכוזה) שבדרך אימץ כל מיני דברים כמו תרבות הודית, סמים, מאבק לשיוויון זכויות לשחורים ולפציפיזם, ובסופו של דבר את המלחמה בויאטנם.
אני חובב מאוד גדול של התקופה הזו, השילוב שבין ההיפים למלחמת ויאטנם.. בדיוק ראיתי היום את פלאטון על מנת לסיים את כל סרטי ויאטנם שרציתי לראות. כעיקרון, תהליך הפוך לא היה כאן מהסיבה הפשוטה שפריחת הבובים והג'ימים למינהם התחילה בסביבות 67, התקופה בה המגמה של ג'ונסון היתה להגביר ולהסלים את המצב בויאטנם, עד השיא ב69 ובוודסטוק. כמובן שזה יהיה נאיבי לחשוב שהדבר היחידי שקבע שם היה הלחץ הפנימי, כשאינטרסים עליונים כמו תיאוריות הדומינו כביכול עמדו מנגד, וניקסון שיצא מויאטנם לא היה מנהיג חלש, אלא אדם ערמומי ונחוש. אבל ללחץ הפנימי בהחלט היתה השפעה על המהלך, ואני חושב שאי-ההתקדמות במלחמה הזינה את הלחץ ליציאה (בדמות ההיפים) והלחץ הפנימי הזין את הרצון של ההנהגה לצאת מויאטנם, במילים אחרות כמו בכל תהליך היסטורי יש כמה גורמים, אבל כן לסיפור של ההיפים וכל מהפכת התרבות (ולא במובן של מאו דזה דונג כמובן) היתה השפעה, אבל להוי צ'וי מין והכישלונות של הגו'נגל כנראה עוד יותר. בכל מקרה, השינוי החברתי התחיל עוד לפני המלחמה, ובא לידי ביטוי בבעיטה של הנוער החדש בממסד (בהשראת הפילוסוף מרכוזה) שבדרך אימץ כל מיני דברים כמו תרבות הודית, סמים, מאבק לשיוויון זכויות לשחורים ולפציפיזם, ובסופו של דבר את המלחמה בויאטנם.