הודעה אישית לנענע
הי נענע. כאן שרית. אני מבינה איך את מרגישה. גם עלי עברו כמה דברים (יותר קלים אמנם) בילדות ובבגרות. אני יכולה להעיד על עצמי שאני נוטה להכנס למשברים וקשה לי לצאת מהם. וכשהיתי בשנה האחרונה באוניברסיטה הגשתי חרא עם עצמי ועם העולם ורציתי רק שהחיים שלי ישתנו מקצה לקצה. שתיתי המון, במושגים של בקבוק עד שניים של וודקה ליום, ורק זה הפך דברים לנסבלים, אבל הם היו בלתי נסבלים. היתי עצנית עד שהשתכרתי, ובשלב מסוים עצבנית מכל דבר הכי קטן, וכל דבר הכניס אותי ללופים של תגובות היסטריות ומוטרפות מקריזות, והרגשתי שאני הולכת להרוג ידיד שלי בשלב מסוים. וכל הזמן הזה ידעתי שאדם צריך לעזור לעצמו אבל היתי מקובעת בתפיסה שהחיים דפקו אותי. יודעת מה, יכול להיות. נגד החיים אין שום דבר שנוכל לעשות, וגם נגד אנשים אחרים אין. אז למה שנדפוק לעצמנו את מה שנשאר? אני יודעת שקשה. גם לי קשה לפעמים. (לרוב) וזה לא משנה אם את מכורה או שרציתי תשומת לב, אם אמרת אמת או בדותות. מה שמשנה הוא שאת מרגישה רע כרגע. אין במה שעשית רע, כי לא פגעת באף אחד. עדיף ברשת מבמציאות. ואני מאחלת לך רק טוב, ואושר. ואם תרצי לדבר, ולא נוח לך כאן, יש לי אי מייל.
הי נענע. כאן שרית. אני מבינה איך את מרגישה. גם עלי עברו כמה דברים (יותר קלים אמנם) בילדות ובבגרות. אני יכולה להעיד על עצמי שאני נוטה להכנס למשברים וקשה לי לצאת מהם. וכשהיתי בשנה האחרונה באוניברסיטה הגשתי חרא עם עצמי ועם העולם ורציתי רק שהחיים שלי ישתנו מקצה לקצה. שתיתי המון, במושגים של בקבוק עד שניים של וודקה ליום, ורק זה הפך דברים לנסבלים, אבל הם היו בלתי נסבלים. היתי עצנית עד שהשתכרתי, ובשלב מסוים עצבנית מכל דבר הכי קטן, וכל דבר הכניס אותי ללופים של תגובות היסטריות ומוטרפות מקריזות, והרגשתי שאני הולכת להרוג ידיד שלי בשלב מסוים. וכל הזמן הזה ידעתי שאדם צריך לעזור לעצמו אבל היתי מקובעת בתפיסה שהחיים דפקו אותי. יודעת מה, יכול להיות. נגד החיים אין שום דבר שנוכל לעשות, וגם נגד אנשים אחרים אין. אז למה שנדפוק לעצמנו את מה שנשאר? אני יודעת שקשה. גם לי קשה לפעמים. (לרוב) וזה לא משנה אם את מכורה או שרציתי תשומת לב, אם אמרת אמת או בדותות. מה שמשנה הוא שאת מרגישה רע כרגע. אין במה שעשית רע, כי לא פגעת באף אחד. עדיף ברשת מבמציאות. ואני מאחלת לך רק טוב, ואושר. ואם תרצי לדבר, ולא נוח לך כאן, יש לי אי מייל.