הוא עזב

[הכוכבת]

הוא עזב

הוא חזר הביתה, לקח כמה בגדים והלך. בלי להגיד מילה. הכאב הזה חודר אליי וצובט אותי. יש לי תחושת הקלה מסויימת ויש בי עצב גדול מאוד. אני גם כואבת וגם מרחמת וגם מבולבלת. הרי זה מה שרציתי. שיעזוב. שנוכל לבחון את הדברים כשאנחנו בנפרד. ועכשיו זה עצוב לי...הוא נכנס לאוטו...ואני הצצתי עליו מהחלון. הבן אדם שהייתי איתו 5 וחצי שנים...נכנס לאוטו ונסע ממני.

 

[המיתבונן]

הרימי ראש, הביטי קדימה

אל תתני לעצמך לשקוע, אלו הרגעים שעליך לאפשר למוח החושב מרחבי מחיה, תני לו את מלוא הביטויים, כי בעזרתו תוכלי להרים ראש ולהביט קדימה, שהרי אני מבין את עוצמות הרגש במיוחד זה של "עצב" אשר כובש כל חלקה, כל פינה בבית תזכיר לך אותו, וכל שיר יזכיר לך אירוע משותף, אל תלכי שבי אחר הזעף על מה שהיה ועל הסיבות, תני לעצמך ללמוד היטב את המצב החדש, ואני מניח שעוד תיפגשו ותשוחחו אך הפעם יהיה זה מנקודת זווית אחרת. את מתחילה לרכוש מיומנויות אחרות באינטראקציות. ולבסוף- אל תשללי מלכתחילה את עצם החזרה לחיים משותפים, אך אל תמהרי לחזור לחיים המשותפים כדי להרגיע עצב או חסר של בן זוג שאליו כבר רגילים, אם כבר עשיתם את הדרך הזו, לפחות תפיקו ממנה את המירב. ההמלצה שלי היא לקצוב בזמן את הפרידה, לחזור ולהיפגש במקום ניטרלי, בית קפה מסעדה וכו', ושם בסביבה שונה מן הסביבה המשותפת שלכם תוכלו לדון על ההמשך לכאן ולכאן בלי לחצים של זכרונות. צאי לדרך הרימי ראש, ומאחל לך בהצלחה.

 

[הכוכבת]

תודה

המצב כרגע מאוד עדין ומאוד טעון...וכמו שאומרים "אין עם מי לדבר", אז בטח שאי אפשר לקצוב את זמן הפרידה... בינתיים אני אעבור את היום...מצחוק לבכי...מבכי לצחוק...ומחר יום חדש

 

[seani]

אל תשכחי

תמיד הכי חשוך לפני הזריחה..