הוא עוזב

[דורותיא]

הוא עוזב

אחרי שלוש שנים של נתק מוחלט בינינו בעקבות אירוע משפחתי טראגי, הוא עוזב. אנחנו יחד 10 שנים, והלב נשבר. אני יודעת שאני זו שביקשתי שיעזוב (כבר לפני שנתיים) אבל המחשבה על כך שאני נותנת לאיש כל כך טוב ללכת פשוט משגעת אותי. אנחנו מספרים לילדה השבוע, ובשבוע הבא הוא יעבור לדירה משלו. אני מרגישה שניסינו לפתור ולא הצלחנו, מודעת לריחוק הכואב בינינו, ובכל זאת מתקשה להשלים ומפחדת פחד מוות מפני הנזק שאולי ייגרם לילדה (בת השש). אני יודעת שאקנא לו עד יומי האחרון ואכעס על עצמי על שהרחקתי מעליי את האיש המושלם הזה. אבל כבר אין בינינו תקשורת היום ורק המחשבה על כך שהוא ייגע בי מכניסה אותי לפאניקה. איך אפשר להסביר אהבה והערכה רבה כל כך כלפי מישהו וחוסר יכולת לחיות לצידו?

 

[אומברה]

יש דבר כזה אהבה ללא רצון למגע ו...

בעלי כבר יותר משנה מחוץ לבית ביוזמתי ומבינה אותך כשאת אומרת שאת אוהבת ומעריכה אותו, אבל לא רוצה שום קירבה אליו... אצלי כל התקופה היו עליות וירידות ואפילו לפני כמה חודשים התקרבנו מאוד כולל סקס ובמשך שבוע לא האמנתי למה שקורה, חשבתי שהנה זה אפשרי לשקם ולחדש אבל לצערי זה החזיק בדיוק כמה ימים והבנתי שכל הקירבה אליו נוצרה בגלל מצוקה רגשית שלי, מתוך פחדים מהעתיד מתוך הכאב שאני גורמת לבעלי ולילדיי, מתוך ביקורת עצמית...רציתי לנסות לשקם, לפני כן לא רציתי לשמוע על האופציה הזו בכלל, רציתי להיות בטוחה שעשיתי הכל... גם גדלנו בסביבה שלא ממש מעודדת להיות גרושה וכולם מתריעים מפני "הרעה", אנחנו הבני אדם חוששים מאוד מכאב ולא רוצים לטעות, לעתים חיים בתוך פחד לכאוב ולא חיים ממש... מדברים ומחנכים בטובתה של הביקורת העצמית אבל היא באותה מידה עשויה להיות הרסנית... לכן אדם צריך לדעת שאין מאה אחוז וצריך לקבל החלטה ולחתוך. אני כבר בהליכים אצל עו"ד כדי לפרק באופן סופי ומוחלט הכל... יש חיים אחרי, אני רק מאוד ממליצה ללכת ליעוץ, זה מאוד עוזר, כיוון שזה תהליך לא קל ורצוי שיהיה מישהו נייטרלי שמלווה אותך. וכדי להיות אדם מאושר יותר ושלם יותר, הטיפול אמור לעזור לך לעשות שינוי בגישה, כיוון שהגישה היא זו שקובעת איך את מרגישה ואיך תהיה איכות חייך, זה לא יהיה נכון למשל כל הזמן להכות על חטא ולחשוב שאויי הרסתי משהו טוב שהיה לי במו ידיי, זו גישה שלילית, הגישה החיובית היא להסתכל קדימה מה אני יכול לעשות עכשיו עם חיי, בלי לחץ, לא להיכנס שלחפש בן זוג תחליפי מיד אלא לזרום וקודם כל ללמוד ולשקם את חייך כאישה עצמאית.

 

[Melody Girl]

אף מילה על אהבה

בוקר טוב דוריתא; קראתי את שכתבת, בסיפור שלך יש את הכל: מערכת זוגית, ילדה, כבוד והערכה, סיפור חיים מן הסתם. אבל.....אף מילה על אהבה ראשית הייתי מפרידה בין ההערכה והכבוד שיש לך לאיש לבין רגשות אחרים בואי נתחיל בכך שלא בהכרח הוא שעם כל מי שאנו מעריכים מוקירים ומכבדים היינו רוצים לבלות את שארית חיינו. אדם יכול שיזכה לכבוד והערכה בשל אישיותו, אופן התנהגותו הכללית, פתיחות הדעת ורגישות לזולת ועוד כהנה וכהנה דברים שאין בינם לבין קיום מערכת זוגיות תקינה ולא כלום. בסיפורך חסרים פרטים שיהיה יכולים להעיד על גורמי המשבר הזה שלכם. בשלב זה הפרידה תועיל על מנת לעשות "בדק בית" כל אחד אצל עצמו מאחר וביחד לא כל כך הצלחתם. דבר אחד חשוב מאוד ויש להקפיד עליו: אל תיפרדו בכעס ומרירות פשוט תחליטו לקרוא לזה "פסק זמן" תבחנו כל אחד את עצמו כשהוא לבד ואז.... אז טבעי יהיה כי תגיעו למסקנות.

 

[s h o o s h a]

ה"הסבר"

ההרגל והפחד מהלבד אלו הם הדברים שגורמים לפחד חוסר הידיעה ממה צופן בחובו עבורנו העתיד אלו הן הסיבות (בחלקן או ברובן) ההבנה הפשוטה, הבריאה והברורה שהצעד שנקטנו הוא הצעד הנכון לעשות. ובכל זאת, "ניקור" קטן אחרון של "אולי אפשר היה אחרת?" אז אין תשובת פלא בדיוק כפי שאין תרופת פלא. ורק הזמן שיחלוף יחליף את ההרגשה הזו בהרגשה אחרת. מאחלת לך הרבה הצלחה בדרכך החדשה שושה

 

[רונתי]

דוריתיא

אני לא יודעת מה עבר עלייך, אבל השאלה היא האם עשית הכל (מבחינת עזרה מקצועית) כדי לפתור קודם כל את הבעיה עם עצמך? האם הארוע קשור בו בצורה שאת מאשימה אותו(אפילו לא במו7דע או שלא באמת באשמתו?)האם ניסיתם טיפול זוגי? אם הכל בעקבות משבר ויש לו עדיין סבלנות לנסות אולי כדאי להשקיע זמן וכסף כדי לפתור?

 

[מיקי בת המקורית]

היי דורותיא ../images/Emo24.gif

אפשרי.. בהחלט אפשרי.. ולך קשה יותר בגלל מה שאת מרגישה כלפיו, לא תמיד הצורך להיפרד בא ממקום של שנאה, דחייה ... זה בא ממקום אחר, מהמקום שאת רוצה חיים טובים יותר את כותבת שתקנאי לו עד יומך האחרון ומצד שני את כותבת שהמחשבה שהוא ייגע בך מכניסה אותך לפאניקה האם יש דברים מעבר למה שכתבת? האם את זוכרת רק את הדברים הטובים, בגלל הפחד להיפרד, הפחד להיות לבד? תעשי עם עצמך חושבים, שאם הגעת לשלב של רצון להיפרד כנראה שאת יודעת למה? והילדה.. יהיה לה קשה בהתחלה אך ילדים מסתגלים למצבים חדשים הייתי שם.. יודעת מה אני כותבת לך רק תשתדלו למענכם ולמען הילדה לסיים את הנשואין האלה בצורה הכי יפה והכי מכובדת שאפשר בהצלחה

 

[דורותיא]

תודה למגיבים,

זה משונה, איך לפעמים צריכים נקודת מבט של מישהו שלא מכיר אותך אחרי התחבטות ארוכה שנדמה שכבר מייגעת את כל מי שקרוב אלינו. עכשיו נותר רק לדבר עם המורה של הילדה (משימה מפחידה בפני עצמה) ולבשר לחברים שעוד לא יודעים. ואחר כך? אצטרך למצוא לי עיסוק לימים שהיא תהיה אצלו, כדי שלא לשקוע בדיכאון. אהיה חייבת לא להתערב ביחסים שביניהם - לא לשאול אותה מה עשתה אצלו, לא למתוח עליו ביקורת לפניה, לא להישבר מולה. לא להישבר, נקודה.

 

[Melody Girl]

ועוד משהו חשוב../images/Emo18.gif

אהיה חייבת לא להתערב ביחסים שביניהם - לא לשאול אותה מה עשתה אצלו, לא למתוח עליו ביקורת לפניה, לא להישבר מולה. לא להישבר, נקודה דוריתא בואי נתחיל עם מה שכתבת לעיל: לא הייתי בוחרת שלא להתערב או לשאול מה היה אצל אבא זה לא טוב!!! את תשאלי איך היה וגם תתענייני במערכת היחסים שבינהם מה גם שאסור לך לעשות הפרדה חד צדדית, את אמורה לחנך את הילדה לכיבוד אב ואם שזה מעבר לכל מחלוקת בינך ובינו. את צריכה להשתדל להיות במערכת יחסים תקינה עם האב לטובת הילדה ולטובתך שלך וזאת על מנת למנוע אנטיגוניזם ו"איכסה". לגבי התעניינותך את חייבת להראות לילדה שבהחלט אכפת לך ממה שקורה בינה לבין אבא וחייבת להראות לה שתהיי מאוד שמחה לשמוע שהכל בסדר ובעניין זה שילדים לוקחים דברים לעיתים קשה - היא תהיה זקוקה לך מאוד ואף הבעל שלך ישמח לדעת שאת מנסה לטפח יחסים תקינים והוגנים כי אחרי ככלות הכל הוא אביה ויחסים תקינים זה חשוב. לגבייך את - אכן כך את תלמדי להעסיק את עצמך בימים בהם הילדה לא איתך וגם בימים בהם הילדה שוהה במחיצתך, משום שאת חייבת זאת לעצמך. אסור לך לשקוע ולהישבר לא מולה ולא שלא למולה אין לך מושג עד כמה החיים מחשלים אותנו - בבוא היום את תפתיעי אפילו את עצמך כשתגלי עד כמה את יכולה להיות חזקה ושורדת ואפילו תעלי חיוך על שפתייך בתחושה של גאווה. הרבה בהצלחה, כולנו איתך.

 

[s h o o s h a]

את אדם בשר ודם

ומותר לך להישבר. גם לפני הילדה. כי גם אם על פניו תיראי וונדר וומן, חזקה ובלתי שבירה, הרי שהילדה, בחיישניה הילדותיים והחדים תבין שמשהו לא בסדר. כי כשמנסים ליצור מצב של "הכל טוב ואין דבר שמפריע לטוב הזה", הרי שזה זועק, "יש הרבה לא טוב" והילדים הם הראשונים לחוש בכך. אינני יודעת מה גילה של בתכם, אבל תמיד תוכלי להסביר לה, בשפה שתהיה ברורה ונהירה לה, מה עובר עליך. דווקא השיתוף שלה "יחסן" ויחזק אותה. לענין היחסים שבינה לבין אביה. יש הבדל עצום בין לא להתערב לבין להיות מעורבת. חשוב שתדעי מה קורה, שתתעניני. ולא בשל לדלות מידע כזה או אחר לגבי חייו של האב אלא כדי לגלות מעורבות בחייה של בתך במצב החדש שנוצר. בעיקר בהתחלה. בתקופת ההסתגלות. חשוב שתתעניני, תשאלי, תהיי מעורבת. גם לילדה יש לבטים, כעסים, מכאובים. ואת צריכה לדעת עליהם. אבל אם "לא תתערבי" - לא תדעי. יתרה מזאת, הילדה עלולה להרגיש כאילו לא איכפת לך. וזה הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה. ובאשר אליך, אל תכניסי לעצמך לראש מחשבות דכאוניות ובכך תמנעי מלהיקלע למצב דכאוני. חיית עד היום במתכונת מסויימת (שלוש שנים איתו אבל בעצם לבד). מניחה שהיו לך העיסוקים שלך, החברים/ות שלך. אל תזניחי אותם עכשיו. נהפוך הוא -טפחי אותם עכשיו יותר ואף הרחיבי אותם. לא אוכל לומר לך שהתקופה המתקרבת היא קלה ופשוטה, כי היא לא. אבל בהחלט אפשר לעבור אותה. ולך האפשרות לבחור איך לעבור אותה. את יכולה להקל על עצמך, את יכולה להקשות. את יכולה לדחות עזרה שיבקשו לתת לך, את יכולה לבחור לבקש עזרה, את יכולה לבחור לקבל עזרה. האיך עוברים תלוי בך. מאחלת לך הרבה בהצלחה