הוא נהייה חוצפן...

[רויטלללל]

הוא נהייה חוצפן...

בני בן שש וקצת ואוטוטו עולה לכיתה א' , ילד פעיל , שובב,מקסים וטוב בשבועיים האחרונים הוא נהייה מאוד חוצפן ואני בלי סוף כועסת "ככה לא מדברים" וכו' כל יום והרבה פעמים ביום , די מפתיע כי אין לי מושג מאיפה זה הגיע ונמאס לי להתווכח וולכעוס כל הזמן , אתמול ניסיתי לדובב אותו לשיחה ושאלתי אם יש משהו מיוחד שהוא יודע שבגללו הוא מתנהג כך, הוא התחיל לספר לי שיש ילד שרוצה לעשות איתו "מלחמה" ביום ראשון וזה ילד שמרביץ חזק,אחרי שדיברנו ושאלתי איך הוא חושב לטפל בבעיה ומה הוא רוצה שנעשה? לאחר שיחה הבנתי שזה לא ממש ככה הוא אומר שהוא לא זוכר את שמו של הילד שזה ממש לא יכול להיות. והוא זוכר את המקרה משנה שעברה. בקיצור קצת "מרח" אותי ונתתי לו, כדי לא להראות לו שאני חס וחלילה לא מאמינה לו. איך מטפלים בבעיה? איך פשוט יוצרים מצב שזה נעלם כי אני לא מקבלת את זה בכלל...

 

[פלגיה]

אם נמאס לך להתווכח ולכעוס כל הזמן

את צודקת, כמובן. נסי אולי לנקוט בטכניקות אחרות. קודם כל כדאי וודא שהוא מבין מה נקרא "התחצפות" ומה לא. את זה כדאי לעשות בשיחה רגועה לא סמוך לזמן שבו דיבר שלא כראוי אלא בהזדמנות אחרת - בה לשניכם מצב רוח טוב. באותה שיחה תשאלי גם מה לדעתו כדאי לעשות בכל זמן שהוא מתבטא בצורה לא ראויה. בסמן אמת - יכולה להיות תנועת יד שלך, או הבעת פנים, או מילה אחת ("עכשיו, די") כדי הזכיר לו שזאת צורת דיבור שאינה מקובלת עלייך.. אפשר גם ייצר טבלת התנהגות על המקרר, או בחדר שלו שבה יש מדבקה טובה על כל פעם שבה הוא כן דיבר כמו שצריך.

 

[חוזה ראול]

תני לו אלטרנטיבה

במקום "ככה לא מדברים" אני מגיב בהומור ואומר "בטח התכוונת לומר..." וחוזר על המשפט החצוף במילים אחרות מנומסות (ואפילו מנומסות בהגזמה) זה גם נותן הומור, ובככך מוציא את העוקץ מהנזיפה, וגם מתייחס לצד החיובי והפעיל, איך כן להתבטא. (בסוגרים אומר שפעם אמרתי לבת שלי שצריך לדבר בנימוס, אז היא הנמיכה את הקול ואמרה בצורה נוטפת דבש לאחיה "תן לי את המשחק הזה או שאני אכסח אותך", אז לא תמיד זה עוזר...)