"הוא ממש אוהב לחם..."

עופר 123

New member
"הוא ממש אוהב לחם..."

לפני כמה זמן יצא לי לראות קרובת משפחה רחוקה שהצליחה להרגיז אותי: השעה היתה שעת אחר צהריים נינוחה, והקטנצי'ק שלי, בן שנה וקצת, אכל ארוחה קלה: פרוסת לחם עם גבינה. כשהקטנצ'יק אוכל, הוא בולע. אין לו נימוסי שולחן בריטיים עדיין, זה משהו שנדאג לפתח עם הזמן. כשקרובת המשפחה ראתה את זה, היא אמרה: "הוא ממש אוהב לחם, תיזהרו עם זה, אה?", עם מבט אל הגוף שלי! במילים אחרות, היא ניסתה לרמוז - "שהילד לא ייצא שמן כמו אבא שלו". פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש. איך אנשים מרשים לעצמם להעיר כאלו הערות, ואיך העובדה שיש קשר משפחתי לא מונעת מהם להגיד את הדברים הללו. זהו, שחררתי. אני זקוק ל-
שמנמן.
 

lizush

New member


איך אני אגיד בשפת אימי: "נו שויין...", תמיד יהיו כאלו אנשים קטנים... לא לקחת ללב...
 

destiny23

New member
נצל"ש

איזה כיף לראותך אותך שוב מכתבית, חשבתי שנעלמת!
 

bali

New member
מנהל
איזו חוצפה!!!

ממה שאני רואה על משפחות, דווקא משום שהיא קרובת משפחה היא בטח הרגישה יותר בנוח להגיד לך את הדבר הזה יעני תחת מסווה של "דאגה". אנשים מרשים לעצמם להיכנס לעניינים לא שלהם מה"דאגה" הזו כביכול. מקווה שענית לה משהו שיגרום לה לבלום את פיה
 

PavlovsDaughter

New member
קרה לי משהו דומה בחנות נעליים לפני 10 שנים

וזה לא נמחק מהזיכרון עד היום. הלכתי ברגל לחנות נעליים מרוחקת, באזור תעשייה של העיר שאין אליו אוטובוסים. כ-25-30 דקות הליכה. נכנסתי לשם ושאלתי אם יש את הנעליים שאני רוצה, ואמרו שאזל מהמלאי. המוכרת הייתה אימא של חברה מהכיתה ונראתה נחמדה, אז חייכתי ושיתפתי: "איזה באסה, הגעתי לפה במיוחד ברגל". והיא נתנה בי אותו מבט שאתה מתאר, מכף רגל ועד הראש, ואמרה "לא נורא, בשבילך זה דווקא טוב". חוצפה.
 
so far...נחמדה היא כבר לא..הא?

אנשים מרשים לעצמם...פוי - בחזור בטח קיללת אותה על כל צעד.. אם כי אני תמיד אומרת לעצמי שבמקום לקלל עדיף לברך
 

destiny23

New member
כן החוצפה הישראלית....


יש לי עשרות זיכרונות שכאלה...
פיכסה של אנשים!
 
למעלה