הוא לא פחדן - פיק
שם: הוא לא פחדן דרוג: PG אני חושבת דמות ראשית: רגולוס. זמן: כשלושה ימים לפני מותו של רגולוס. זאנר: אין לי מושג. אין לי מושג אם זה פיק קצר או וואן שוט. מאיזה גודל זה וואן שוט? תודה לבטא שלי: |תרועות חצוצרה| I SanGo I רגולוס לא היה בטוח מה הוא הולך לעשות. הוא ידע מה הוא לא הולך לעשות , אבל לא ממש מה הוא כן יעשה. הוא ישב בביתו וחיכה. היא הייתה אמורה להגיע כל רגע. דפיקה קלה בדלת נשמעה. אחריה פתיחה וסגירה של הדלת. מישהי לבושה בגלימה פשוטה אך מבד איכותי, עם שער ארוך שחור וחלק נכנסה והתיישבה ליד רגולוס. "זה נכון מה ששמעתי?" שאלה ללא הקדמות מיותרות. "מה שמעת, בלה?" הוא ענה בקול רגוע, כאילו לא ידע. "שאתה מתכוון לפרוש " היא נשמה באיטיות דרך אפה. היא נראתה מתוחה כשחיכתה לתשובתו. "זה נכון" הוא ענה, אחרי שתיקה קצרה. "אתה מטורף לחלוטין?" נימת קולה נשארה רגועה ושקטה. "אולי" שום חיוך לא עלה על פניו. "אתה תמות אם תעשה את זה." קולה איבד את שלוותו והפך למתוח קמעה. "אז אכפת לך ממני?" הוא שאל בקול מתעניין שלא הצליח להסתיר את שיש לשאלה הזו משמעות. "ברור שאכפת לי ממך. אתה האחרון לבית בלק." היא אמרה נועצת בו מבט חודרני "לא , אני לא" הוא אמר בשקט. "סיריוס הוא לא מבית בלק" "אבל הילדים שלו יהיו" "וזו הסיבה שכמעט בטוח לא יהיו לו ילדים" שתיקה השתררה בינהם. "אסור לך לעשות את זה. אם תעשה את זה כל בית בלק יחרב. אתה האחרון, רגולוס" שתיקה "את לא מבינה מה גיליתי. זה על הלורד. יש לו הרוסקס." מוחה של בלטריקס חיפש שניה עד שמצא את המושג שקראה עליו בספר בביתה פעם. היא נראתה המומה, אבל לא מהסיבות הנכונות "באמת?" פניה הביאו התפעלות מרובה, "ומה רע בזה?" הוא לא באמת תומך במטרה שלנו. הוא עושה את זה בשביל הכוח. רק בשביל הכוח. הוא מתעה אותנו. הוא עשה את הכל רק בשביל זה. הוא הורג אנשים רק בשביל להשיג עוד כוח. אין לו עקרונות" "אתה טועה" "אני לא" "ואם כן, אז מה? זה משרת גם את המטרות שלנו" "אתם רק כלי משחק בידיו" "אתה לא יודע כלום" "מוזר, זה בדיוק מה שרציתי להגיד עליכם" שתיקה קפואה מזעם והחלטיות שוב נוצרה. "אז עכשיו תרוץ לספר הכל לאחיך ולבקש הגנה ממנו ומהמסדר?" שאלה בלטריקס בקול לעגני "אני בחיים, לא אבקש עזרה מסיריוס" היא סקרה את פניו. הוא לא היה הרבה יותר צעיר ממנה. וכרגע הוא נראה אפילו יותר מבוגר. "אבל בכל זאת זה יגרום לך למות. אתה האחרון לבית בלק" היא אמרה בקול רציני. "אז כדי שאמות בכבוד" הוא אמר במין חיוך. "אתה מטורף" היא התכעסה. "אולי" הוא ענה בשקט, בלי חיוך. "אסור לך לעשות את זה" קולה לא נשמע כאומר אלא כמצווה. "אבל אני אעשה זאת" היא קמה על רגליה. "רגולוס אדם בלק, אתה מבין מה אתה עושה?" "כן" היא הביטה בו וראתה פתאום את בן ה19 שנראה כמו בן שלושים טרם זמנו. היא יצאה משם בכעס. שנה מאוחר יותר בלטריקס השתמשה בפיסת המידע הזאת. זה היה כשבוע אחרי נפילתו של הלורד. את השבוע הראשון היא העבירה בעיקר במיטה עם סמי הרגעה שרודולפוס נתן לה. היא גילתה, כשנרגעה לבסוף, אחרי השבוע הזה, שראבסטן, גיסה, טען בפני משרד הקסמים לחפותם. סך הכל אף פעם לא ראו אותם בפעולה. נכון שכמה אנשים ממשרד הקסמים נפגעו ממלכודות כשניסו לפשוט על אחוזת לסטריינג', אבל הם לא ידעו שהם אנשי משרד הקסמים ולא אוכלי מוות. ונכון שכמה מהקללות לא היו חוקיות במיוחד, אבל אדם חייב להגן על עצמו כמיטב יכולתו בימים טרופים אלו. "אנחנו צריכים לעשות משהו" קולה הפעלתני חזר אליה כשהתעוררה, אך המבט בעיניה הראה שהיא עדיין המומה ולא מקבלת. "אין מה לעשות הוא מת" שני האחים החליפו מבט רב משמעות בניהם בסלון. "לא, הוא לא" היא סיפרה להם את כל הסיפור. "ואת מאמינה לו?" שאל רודולפוס "הוא לא שיקר לי" היא אמרה בפסקנות. “אנחנו לא יכולים לעשות כלום” אמר ראבסטן "כן אנחנו כן" בעיניה של בלטריקס היה ניצוץ מסוכן. "הזוג לונגבוטם בטוח יודע איפה הם" הם החליפו מבטים לשנייה, "נעשה את זה" אמר רודולפוס בהסכמה. "ותקראו גם לקראוץ' הצעיר, הוא יכול להועיל לנו." הוסיפה אבל זה, כאמור שנה אחרי זה. ועכשיו...
שם: הוא לא פחדן דרוג: PG אני חושבת דמות ראשית: רגולוס. זמן: כשלושה ימים לפני מותו של רגולוס. זאנר: אין לי מושג. אין לי מושג אם זה פיק קצר או וואן שוט. מאיזה גודל זה וואן שוט? תודה לבטא שלי: |תרועות חצוצרה| I SanGo I רגולוס לא היה בטוח מה הוא הולך לעשות. הוא ידע מה הוא לא הולך לעשות , אבל לא ממש מה הוא כן יעשה. הוא ישב בביתו וחיכה. היא הייתה אמורה להגיע כל רגע. דפיקה קלה בדלת נשמעה. אחריה פתיחה וסגירה של הדלת. מישהי לבושה בגלימה פשוטה אך מבד איכותי, עם שער ארוך שחור וחלק נכנסה והתיישבה ליד רגולוס. "זה נכון מה ששמעתי?" שאלה ללא הקדמות מיותרות. "מה שמעת, בלה?" הוא ענה בקול רגוע, כאילו לא ידע. "שאתה מתכוון לפרוש " היא נשמה באיטיות דרך אפה. היא נראתה מתוחה כשחיכתה לתשובתו. "זה נכון" הוא ענה, אחרי שתיקה קצרה. "אתה מטורף לחלוטין?" נימת קולה נשארה רגועה ושקטה. "אולי" שום חיוך לא עלה על פניו. "אתה תמות אם תעשה את זה." קולה איבד את שלוותו והפך למתוח קמעה. "אז אכפת לך ממני?" הוא שאל בקול מתעניין שלא הצליח להסתיר את שיש לשאלה הזו משמעות. "ברור שאכפת לי ממך. אתה האחרון לבית בלק." היא אמרה נועצת בו מבט חודרני "לא , אני לא" הוא אמר בשקט. "סיריוס הוא לא מבית בלק" "אבל הילדים שלו יהיו" "וזו הסיבה שכמעט בטוח לא יהיו לו ילדים" שתיקה השתררה בינהם. "אסור לך לעשות את זה. אם תעשה את זה כל בית בלק יחרב. אתה האחרון, רגולוס" שתיקה "את לא מבינה מה גיליתי. זה על הלורד. יש לו הרוסקס." מוחה של בלטריקס חיפש שניה עד שמצא את המושג שקראה עליו בספר בביתה פעם. היא נראתה המומה, אבל לא מהסיבות הנכונות "באמת?" פניה הביאו התפעלות מרובה, "ומה רע בזה?" הוא לא באמת תומך במטרה שלנו. הוא עושה את זה בשביל הכוח. רק בשביל הכוח. הוא מתעה אותנו. הוא עשה את הכל רק בשביל זה. הוא הורג אנשים רק בשביל להשיג עוד כוח. אין לו עקרונות" "אתה טועה" "אני לא" "ואם כן, אז מה? זה משרת גם את המטרות שלנו" "אתם רק כלי משחק בידיו" "אתה לא יודע כלום" "מוזר, זה בדיוק מה שרציתי להגיד עליכם" שתיקה קפואה מזעם והחלטיות שוב נוצרה. "אז עכשיו תרוץ לספר הכל לאחיך ולבקש הגנה ממנו ומהמסדר?" שאלה בלטריקס בקול לעגני "אני בחיים, לא אבקש עזרה מסיריוס" היא סקרה את פניו. הוא לא היה הרבה יותר צעיר ממנה. וכרגע הוא נראה אפילו יותר מבוגר. "אבל בכל זאת זה יגרום לך למות. אתה האחרון לבית בלק" היא אמרה בקול רציני. "אז כדי שאמות בכבוד" הוא אמר במין חיוך. "אתה מטורף" היא התכעסה. "אולי" הוא ענה בשקט, בלי חיוך. "אסור לך לעשות את זה" קולה לא נשמע כאומר אלא כמצווה. "אבל אני אעשה זאת" היא קמה על רגליה. "רגולוס אדם בלק, אתה מבין מה אתה עושה?" "כן" היא הביטה בו וראתה פתאום את בן ה19 שנראה כמו בן שלושים טרם זמנו. היא יצאה משם בכעס. שנה מאוחר יותר בלטריקס השתמשה בפיסת המידע הזאת. זה היה כשבוע אחרי נפילתו של הלורד. את השבוע הראשון היא העבירה בעיקר במיטה עם סמי הרגעה שרודולפוס נתן לה. היא גילתה, כשנרגעה לבסוף, אחרי השבוע הזה, שראבסטן, גיסה, טען בפני משרד הקסמים לחפותם. סך הכל אף פעם לא ראו אותם בפעולה. נכון שכמה אנשים ממשרד הקסמים נפגעו ממלכודות כשניסו לפשוט על אחוזת לסטריינג', אבל הם לא ידעו שהם אנשי משרד הקסמים ולא אוכלי מוות. ונכון שכמה מהקללות לא היו חוקיות במיוחד, אבל אדם חייב להגן על עצמו כמיטב יכולתו בימים טרופים אלו. "אנחנו צריכים לעשות משהו" קולה הפעלתני חזר אליה כשהתעוררה, אך המבט בעיניה הראה שהיא עדיין המומה ולא מקבלת. "אין מה לעשות הוא מת" שני האחים החליפו מבט רב משמעות בניהם בסלון. "לא, הוא לא" היא סיפרה להם את כל הסיפור. "ואת מאמינה לו?" שאל רודולפוס "הוא לא שיקר לי" היא אמרה בפסקנות. “אנחנו לא יכולים לעשות כלום” אמר ראבסטן "כן אנחנו כן" בעיניה של בלטריקס היה ניצוץ מסוכן. "הזוג לונגבוטם בטוח יודע איפה הם" הם החליפו מבטים לשנייה, "נעשה את זה" אמר רודולפוס בהסכמה. "ותקראו גם לקראוץ' הצעיר, הוא יכול להועיל לנו." הוסיפה אבל זה, כאמור שנה אחרי זה. ועכשיו...
