"הוא והיא" חלק 21
מצטער שלא כתבתי השבוע היה לי שבוע עמוסססססססססססססס בלי הודעה מראש. גם היום לא היה לי זמן רב, אבל לפחות משהו קטנטן לכבוד שבת. ובהזדמנות זו אאחל לכם ולכן מכל הלב שבת שלום, שבת של אושר, שמחה, נחת, שלווה, ברכה, ואהבה. תהנו מתוקים (ומתוקות
) שלי... ====== הצלמים צילמו אותו מועלה לאמבולנס באלונקה. למחרת התמונה פורסמה בעיתונים שונים. הכיתוב שתחתיה הסביר כי המשטרה ממתינה שיתאושש מחולשתו כדי להמשיך בחקירתה. = הן היו בהלם. ה"וא" ברח, נוטל איתו את המבוגר, והן נשארו בחנות. עם הרוצח... הרוצח הביט בהן מעט, אחר כך התקרב לעברן, מבטו לא השתמע לשני פנים. הן ניסו לנוע. אבריהן קפאו. לא נשמעו להן. ואז הן ראו אותו. נכנס, ובועט במעמד המוצרים. המוצרים קרסו בקול רעש גדול, והרוצח נפנה אליו במקום אליהן. "היא" הרגישה תפילה עוברת במוחה שיצליח. אך לא היה לה זמן לכך. כח החיים הפנה אותה ואת האשה שלצידה אל המעבר שהתפנה בפתח החנות. שתיהן יצאו ממנו במהירות. רצות בבהלה בכל כוחן. כך רצו כמה מאות מטרים. בשלב מסוים כל אחת פנתה לכיוון אחר. היא המשיכה לרוץ בכוחות לא לה, עד שהבינה שאין מישהו אחריה יותר. היא הסתובבה כדי לבדוק ולהיות בטוחה, ואכן ראתה שהרוצח לא בעקבותיה. דאגה עמוקה מילאה את ליבה. דאגה לאשה שהיתה איתה, דאגה למוכר בחנות, ובעיקר דאגה ל"הוא"... המחזה שראתה החל מצטייר מול מוחה שוב. היא החלה קולטת את הפרטים. גופה לא עמד בלחץ. היא נכנסה למין בועה. כאילו רק גופה נמצא בעולם ונשמתה נמצאת הרחק הרחק. רגליה הוליכוה אל ביתה, ידיה פתחו אותו, היא נכנסה אל ביתה. היא שמטה את תיקה בכניסה לחדרה. גופה נזרק על המיטה. ועיניה, עיניה היו בוהות בתקרה . אפאטיות.
מצטער שלא כתבתי השבוע היה לי שבוע עמוסססססססססססססס בלי הודעה מראש. גם היום לא היה לי זמן רב, אבל לפחות משהו קטנטן לכבוד שבת. ובהזדמנות זו אאחל לכם ולכן מכל הלב שבת שלום, שבת של אושר, שמחה, נחת, שלווה, ברכה, ואהבה. תהנו מתוקים (ומתוקות
