ובכן, אני רק יכול לדבר רק בשם עצמי
ואסביר בקצרה: 1. כולם רוצים שלום 2. צריכים להיות מציאותיים ולהבין שהערבים לא יעלמו מפה 3. אן שום אפשרות אמיתית לבצע סילוק של הערבים (טרנספר) 4. גם אן אפשרות הפוך את הפלסטינאים לאזרחי מדינת ישראל 5. הערבים שנלחמים בנו כיום הם פליטים וצאצאי הפליטים של אנשים שגרו עד שנת 48 בעשרות ישובים ברחבי הארץ, בכל מקום שאת רק יכולה להעלות על הדעת. 6. חלקם מוכן להתפשר ולהתחיל לחיות חיים נורמליים בגבולות השטח שנכבש על ידינו בשנת 67. 7. את השטחים שכבשנו במלחמת ששת הימים כבשנו במלחמה נגד מדינות. המלחמה הזו הסתיימה. 8. לא כבשנו אותם כי אלו שטחים שלנו שניתנו לנו ע"י השם. אם זה היה כך הינו צריכים לצאת למלחמה נגד ירדן ולכבוש את עבר הירדן המזרחי. עד עכשיו שטחתי את העובדות ועכשיו הפרשנות. 1. כל עוד המצב נשאר מבחינה מדינית ללא שינוי כמות נסיונות הפיגועים הולכת ועולה. וגם חומרתם. 2. אנחנו, מדינת ישראל החזקה, צריכים לוותר כי פשוט אין דרך אחרת. תמיד אפשר לומר טרנספר אך מי שאומר זאת יודע שהוא מנציח את העימות הקיים. 3. כתבתי זאת בעבר ושוב: אם אין לאנשים תקווה לחיים טובים אנחנו מקבלים מתאבדים בתוכינו. אי אפשר להרתיע אדם שמוכן לאבד את חייו. 4. צריך לתת להם אפשרות להקים מדינה כדי שיהיה להם "מה להפסיד". שיטת המקל והגזר. יהיו פיגועים: נכבוש ונהרוס, יהיה שקט הירווחנו את הקורבנות הבאים שעשויים ליפול מתוכנו אם נשאר במצב הקיים. ובכן, כל הפינוי כולו לא בא בגלל שהערבים מסכנים. הפנוי נועד ליצור מציאות אחרת שתפעל לטובתינו - פחות קורבנות. זה האינטרס הראשון במעלה שגובר על כל נימוק של אחזקת שטחים עם ריכוז ערבי גדול. בהערת אגב, בכל מקום לאורך ההיסטוריה העולמית הכיבוש משחית את המידות. בצדק או שלא בצדק זה תהליך שלא ניתן להתחמק מימנו. הוא נובע מרגשות נקם שמצטברים בתגובה למעשי האיבה. וזו גם סיבה מספיק טובה לבצע התנתקות מכל אזור שיש ריכוז גבוה של ערבים. והנה "התורה" כולה על רגל אחת ללא כל "ניצחון על הימין" 8.
