ההתמודדות אם הבעל

[פ ש ו ט מ א י ה]

ההתמודדות אם הבעל

ההתמודדות אם הבעל
אני מרגישה שיותר קשה לי להתמודד עם בעלי מאשר אם כל הטיפול וההכנות. הוא נורא מתוסכל שלא יהיה לנו ילד שדומה לי, ושהוא יבוא בדרך מוזרה כ"כ, למרות שאין לנו שום אפשרות אחרת עקב פגם גנטי בבציות שאיתו נולדתי. למה אחרי 5 שנים של גיהנום אני כ"כ מאושרת שבפעם ראשונה יש לי הזדמנות להיות בהריוןמתרומה, מאז שהיתי בת 20 במקום לצאת למסיבות הלכתי לעשות צילומי רחם וכו', אז למה עכשיו טוב לי כל כך והוא עצוב כל כך? יש לי סיכוי טוב כי אני בת 24 ואני כל כך מצפה לזה והוא אומר כל הזמן שהוא עצוב וקשה לו למה ???

 

[שרון123]

קשה לו כי הוא אוהב אותך../images/Emo24.gif

ההתמודדות אם הבעל
אני מרגישה שיותר קשה לי להתמודד עם בעלי מאשר אם כל הטיפול וההכנות. הוא נורא מתוסכל שלא יהיה לנו ילד שדומה לי, ושהוא יבוא בדרך מוזרה כ"כ, למרות שאין לנו שום אפשרות אחרת עקב פגם גנטי בבציות שאיתו נולדתי. למה אחרי 5 שנים של גיהנום אני כ"כ מאושרת שבפעם ראשונה יש לי הזדמנות להיות בהריוןמתרומה, מאז שהיתי בת 20 במקום לצאת למסיבות הלכתי לעשות צילומי רחם וכו', אז למה עכשיו טוב לי כל כך והוא עצוב כל כך? יש לי סיכוי טוב כי אני בת 24 ואני כל כך מצפה לזה והוא אומר כל הזמן שהוא עצוב וקשה לו למה ???

קשה לו כי הוא אוהב אותך

הוא כל כך אוהב אותך, שהוא היה רוצה ילד שיהיה דומה לך

תסבירי לו שיש אינסוף דרכים לגרום לילד להיות דומה לך, אמנם לא בצורה החיצונית, אבל הם מקבלים מאיתנו את הבעות הפנים, את היכולת הריגשית, את היכולת לתת אהבה. גם לנו היה קשה מאד בתקופה הזאת - גם לי וגם לו - אני חושבת שייעוץ מקצועי, יכול מאד לעזור במיקרים האלה

 

[פ ש ו ט מ א י ה]

לשרון

קשה לו כי הוא אוהב אותך

הוא כל כך אוהב אותך, שהוא היה רוצה ילד שיהיה דומה לך

תסבירי לו שיש אינסוף דרכים לגרום לילד להיות דומה לך, אמנם לא בצורה החיצונית, אבל הם מקבלים מאיתנו את הבעות הפנים, את היכולת הריגשית, את היכולת לתת אהבה. גם לנו היה קשה מאד בתקופה הזאת - גם לי וגם לו - אני חושבת שייעוץ מקצועי, יכול מאד לעזור במיקרים האלה

לשרון
הוא באמת נורא אוהב אותי ואני אותו פשוט העצב שלו כל הזמן מזכיר לי את הפגם הזה שיש לי, ולגבי הדמיון את צודקת, יש לי הרבה לתת לילד שלי חוץ מכמה מדמיון פיזי

 

[איילת השחר 33]

לא פשוט בכלל...

ההתמודדות אם הבעל
אני מרגישה שיותר קשה לי להתמודד עם בעלי מאשר אם כל הטיפול וההכנות. הוא נורא מתוסכל שלא יהיה לנו ילד שדומה לי, ושהוא יבוא בדרך מוזרה כ"כ, למרות שאין לנו שום אפשרות אחרת עקב פגם גנטי בבציות שאיתו נולדתי. למה אחרי 5 שנים של גיהנום אני כ"כ מאושרת שבפעם ראשונה יש לי הזדמנות להיות בהריוןמתרומה, מאז שהיתי בת 20 במקום לצאת למסיבות הלכתי לעשות צילומי רחם וכו', אז למה עכשיו טוב לי כל כך והוא עצוב כל כך? יש לי סיכוי טוב כי אני בת 24 ואני כל כך מצפה לזה והוא אומר כל הזמן שהוא עצוב וקשה לו למה ???

לא פשוט בכלל...
ההתמודדות עם סוגיית תרומת הביצית קשה לשני הצדדים. קשה להשלים עם הפגם בייצור, וקשה להשלים עם סימני השאלה וחוסר הודאות הכרוכים בזהות התורמת תהליך ההשלמה עם תרומת הביצית כרוך בדרך בתקופת אבל, ולוקח זמן מה עד שהדברים מחלחלים ושוקעים, ומפנימים לא רק את העובדה שאין דרך אחרת - אלא גם את העובדה שהדרך הזו היא דרך מצויינת להפוך להיות הורים!! נכון שלרוב הקושי גדול יותר אצל בן הזוג ה"פגום". הגבר, לרוב, מתקשה יותר להשלים עם הצורך להרות מתרומת זרע, והאשה - מתרומת ביצית. אבל התחושה של בעלך היא טבעית, ואת התהליך שהוא עובר - עברנו כולנו. עצתי לך - תני לא את הזמן שלו. אין כאן מילות קסם אשר יכולות לזרז את תהליך ההשלמה. עם זאת, ככל שאת תהיי שלמה יותר עם התהליך - אני מניחה שגם לא יהיה קל יותר. את רוצה לנסות ולזרז קצת? תארי לו את הפרטים אשר אפשר ללמוד על התורמת טרם אישורה, כגון: מוצא, השכלה, משקל, גובה, מראה כללי, צבע עיניים, צבע שיער, בדיקות דם, רקע של מחלות מסויימות וכו' וכו'. זה עשוי להרגיע אותו קצת. תני לו לקרוא סיפורים של זוגות מאושרים שהרו מתרומת ביצית. כל אלו הם פרטים "מרגיעים" שעוזרים לזירוז תהליך ההשלמה עם תרומת הביצית. בהצלחה

 

[פ ש ו ט מ א י ה]

לאיילת, את צודקת

לא פשוט בכלל...
ההתמודדות עם סוגיית תרומת הביצית קשה לשני הצדדים. קשה להשלים עם הפגם בייצור, וקשה להשלים עם סימני השאלה וחוסר הודאות הכרוכים בזהות התורמת תהליך ההשלמה עם תרומת הביצית כרוך בדרך בתקופת אבל, ולוקח זמן מה עד שהדברים מחלחלים ושוקעים, ומפנימים לא רק את העובדה שאין דרך אחרת - אלא גם את העובדה שהדרך הזו היא דרך מצויינת להפוך להיות הורים!! נכון שלרוב הקושי גדול יותר אצל בן הזוג ה"פגום". הגבר, לרוב, מתקשה יותר להשלים עם הצורך להרות מתרומת זרע, והאשה - מתרומת ביצית. אבל התחושה של בעלך היא טבעית, ואת התהליך שהוא עובר - עברנו כולנו. עצתי לך - תני לא את הזמן שלו. אין כאן מילות קסם אשר יכולות לזרז את תהליך ההשלמה. עם זאת, ככל שאת תהיי שלמה יותר עם התהליך - אני מניחה שגם לא יהיה קל יותר. את רוצה לנסות ולזרז קצת? תארי לו את הפרטים אשר אפשר ללמוד על התורמת טרם אישורה, כגון: מוצא, השכלה, משקל, גובה, מראה כללי, צבע עיניים, צבע שיער, בדיקות דם, רקע של מחלות מסויימות וכו' וכו'. זה עשוי להרגיע אותו קצת. תני לו לקרוא סיפורים של זוגות מאושרים שהרו מתרומת ביצית. כל אלו הם פרטים "מרגיעים" שעוזרים לזירוז תהליך ההשלמה עם תרומת הביצית. בהצלחה

לאיילת, את צודקת
אני לא היתי צריכה זמן, כאני גם חושבת שזו דרך נפלאה להיות אמא בהתחשב בנסיבות,אבל אני אתן לו את הזמן שלו,אבל הוא רוצה לנסוע במיוחד לקפריסין ולשלם עבור שיוכל לראות תמונות של התורמות,וזה קצת מוגזם לא?

 

[revit המקורית]

חמודה, לכל אחד תהליך הקליטה

ההתמודדות אם הבעל
אני מרגישה שיותר קשה לי להתמודד עם בעלי מאשר אם כל הטיפול וההכנות. הוא נורא מתוסכל שלא יהיה לנו ילד שדומה לי, ושהוא יבוא בדרך מוזרה כ"כ, למרות שאין לנו שום אפשרות אחרת עקב פגם גנטי בבציות שאיתו נולדתי. למה אחרי 5 שנים של גיהנום אני כ"כ מאושרת שבפעם ראשונה יש לי הזדמנות להיות בהריוןמתרומה, מאז שהיתי בת 20 במקום לצאת למסיבות הלכתי לעשות צילומי רחם וכו', אז למה עכשיו טוב לי כל כך והוא עצוב כל כך? יש לי סיכוי טוב כי אני בת 24 ואני כל כך מצפה לזה והוא אומר כל הזמן שהוא עצוב וקשה לו למה ???

חמודה, לכל אחד תהליך הקליטה
שונה, יש כאלה שלוקח להם פחות והם מסתכלים קדימה ויש כאלה שיותר קשה. אצלינו זה בדיוק הפוך לי היה נורא קשה ועד שאישרתי תורמת לקח לי הרבה דם יזע ודמעות ולבעלי קצת פחות קשה , לצערי גם לזה מתרגלים זה פשוט לוקח זמן. תחזיקי מעמד

 

[פ ש ו ט מ א י ה]

למה לי זה כ"כ קל , אולי משהו לא

חמודה, לכל אחד תהליך הקליטה
שונה, יש כאלה שלוקח להם פחות והם מסתכלים קדימה ויש כאלה שיותר קשה. אצלינו זה בדיוק הפוך לי היה נורא קשה ועד שאישרתי תורמת לקח לי הרבה דם יזע ודמעות ולבעלי קצת פחות קשה , לצערי גם לזה מתרגלים זה פשוט לוקח זמן. תחזיקי מעמד

למה לי זה כ"כ קל , אולי משהו לא
בסדר אצלי, אולי הידיעה שבלי התרומה אני לעולם לא יהיה אמא ולחיות ככה מגיל 23 כל החיים למול האפשרות הנפלאה שעוד חודש חודשיים אני יכולה להיות בהריון אם ילד יפה ושלי ואף אחד לא ידע, ברור שאני בוחרת שתהיה לי משפחה, ביחוד שלי לא כ"כ היתה. אז אני נורא שמחה ולא יכפת לי בכלל. מאיה

 

[rachel or]

לגבי הבעל - בעלי היום מלטף לי את

למה לי זה כ"כ קל , אולי משהו לא
בסדר אצלי, אולי הידיעה שבלי התרומה אני לעולם לא יהיה אמא ולחיות ככה מגיל 23 כל החיים למול האפשרות הנפלאה שעוד חודש חודשיים אני יכולה להיות בהריון אם ילד יפה ושלי ואף אחד לא ידע, ברור שאני בוחרת שתהיה לי משפחה, ביחוד שלי לא כ"כ היתה. אז אני נורא שמחה ולא יכפת לי בכלל. מאיה

לגבי הבעל - בעלי היום מלטף לי את
הבטן כאילו זה ההריון הכי טבעי (שבוע 34) מאחר וידעתי מראש על הבעיה גם בעלי ידע לפני החתונה על כך שנזדקק לטיפולים אבל בהחלט היה לו פחות קשה ממני. לגביך לא כל אחת לוקחת את זה קשה לי היה מאוד קשה לקבל את נושא התרומה ותמיד לא הבנתי את אמא שלי שלא התחברה לקושי שלי בכלל. עד שבקבוצה שנוצרה פה בפורום קלטתי שהכל תלוי בנ' המבט. אמא שלי שנולדתי ידעה שאני יוכל להיות אמא רק ע"י אימוץ ושנפתח הפתח של תרומה היא היתה המאושרת באדם אני שחשבתי שכל מה שאני זקוקה לו זה עזרה הורמונלית שנודע לי על התרומה זה היה שוק גדול עבורי את כנראה פשוט רואה את הדברים כמו שאמא שלי רואה אותם - שלדעתי זו הסתכלות מאוד בריאה

 

[פ ש ו ט מ א י ה]

rachal

לגבי הבעל - בעלי היום מלטף לי את
הבטן כאילו זה ההריון הכי טבעי (שבוע 34) מאחר וידעתי מראש על הבעיה גם בעלי ידע לפני החתונה על כך שנזדקק לטיפולים אבל בהחלט היה לו פחות קשה ממני. לגביך לא כל אחת לוקחת את זה קשה לי היה מאוד קשה לקבל את נושא התרומה ותמיד לא הבנתי את אמא שלי שלא התחברה לקושי שלי בכלל. עד שבקבוצה שנוצרה פה בפורום קלטתי שהכל תלוי בנ' המבט. אמא שלי שנולדתי ידעה שאני יוכל להיות אמא רק ע"י אימוץ ושנפתח הפתח של תרומה היא היתה המאושרת באדם אני שחשבתי שכל מה שאני זקוקה לו זה עזרה הורמונלית שנודע לי על התרומה זה היה שוק גדול עבורי את כנראה פשוט רואה את הדברים כמו שאמא שלי רואה אותם - שלדעתי זו הסתכלות מאוד בריאה

rachal
אני חושבת שליטוף של הבטן שיכנע אותו, וגם כל מה שכתבת תודה רבה וליטופים לבטן מאיה

 

[ShiningStar האחת]

זה לא פשוט

ההתמודדות אם הבעל
אני מרגישה שיותר קשה לי להתמודד עם בעלי מאשר אם כל הטיפול וההכנות. הוא נורא מתוסכל שלא יהיה לנו ילד שדומה לי, ושהוא יבוא בדרך מוזרה כ"כ, למרות שאין לנו שום אפשרות אחרת עקב פגם גנטי בבציות שאיתו נולדתי. למה אחרי 5 שנים של גיהנום אני כ"כ מאושרת שבפעם ראשונה יש לי הזדמנות להיות בהריוןמתרומה, מאז שהיתי בת 20 במקום לצאת למסיבות הלכתי לעשות צילומי רחם וכו', אז למה עכשיו טוב לי כל כך והוא עצוב כל כך? יש לי סיכוי טוב כי אני בת 24 ואני כל כך מצפה לזה והוא אומר כל הזמן שהוא עצוב וקשה לו למה ???

זה לא פשוט
מאיה זה תהליך לא פשוט שכרוך באבל. ואבל זה משהו שכל אחד מתמודד אי תו בדרך שלו. אני כמוך מעבדת את אבדן מהר ומסתכלת קדימה תוך התמקדות במטרה. למעשה זה הדבר היחיד שמצליח להוציא אותי מהאבל ומאפשר לי להמשיך להתמודד: הידיע שיש דרכים ואין לא דרכים רעות להגשים את המטרה והחתירה לקראת מימושה. לבעלי היה לא קל למרות שידענו זאת עוד לפני ואמרתי לו על הבעיה שלי די בתחילת הקשר שלנו עדיין כשהתחלתנו לבדוק ובהתחלה נראה שיש סיכוי להריון ללא תרומה ואחר אך זה התנפץ הוא רצה לקחת פסק זמן. היה לו מאד קשה לקבל שזה לא יהיה מגנים שלי. הוא רצה לראות אותי בילד המשותף שלנו בדיוק כפי שבעלך רוצה. זה נורא קשה שאת רוצה לצעוד קדימה והבעל צריך את הזמן אבל אני יכולה לנחם אותך שהיום בעלי רוצה ילד לא פחות ממני. הוא בצפיה מתוחה לתוצאות יחד איתי ומתחיל להיות הרבה יותר מעורב. אז תחזיקי מעמד ותאמיני שבעוד זמן לא רב כל כך דברים יראו אחרת.

 

[גולה1]

היי מאיה, אני שמחה שאת מתמודדת

ההתמודדות אם הבעל
אני מרגישה שיותר קשה לי להתמודד עם בעלי מאשר אם כל הטיפול וההכנות. הוא נורא מתוסכל שלא יהיה לנו ילד שדומה לי, ושהוא יבוא בדרך מוזרה כ"כ, למרות שאין לנו שום אפשרות אחרת עקב פגם גנטי בבציות שאיתו נולדתי. למה אחרי 5 שנים של גיהנום אני כ"כ מאושרת שבפעם ראשונה יש לי הזדמנות להיות בהריוןמתרומה, מאז שהיתי בת 20 במקום לצאת למסיבות הלכתי לעשות צילומי רחם וכו', אז למה עכשיו טוב לי כל כך והוא עצוב כל כך? יש לי סיכוי טוב כי אני בת 24 ואני כל כך מצפה לזה והוא אומר כל הזמן שהוא עצוב וקשה לו למה ???

היי מאיה, אני שמחה שאת מתמודדת
אם העניין בצורה חכמה ובוגרת. זו באמת הדרך שלנו להיות בהריון ולהיות אמהות סוף סוף. אני היום בשבוע 33 עם תאומים ואין מאושרים מאתנו כל בעיטה כל תזוזה, זה שווה הכל. אצלנו דווקא היה ההפך לבעלי לא היתה שום בעיה עם זה וגם היום שאני מזכירה את התרומה הוא בכלל לא רוצה לשמוע על זה, אלה הילדים שלנו וזהו. בעלך צריך להבין שאיזו אפשרות נוספת יש לו? ולמה הוא צריך לראות תמונה של התורמת עם יש לה עיניים כחולות או חומות זה מה שישנה לו? אני מקווה שהוא מהר מאוד יתאפס ויפסיק להטריד אותך כי אין ברירה אחרת! זו הדרך שלנו להיות בהריון! לחוות לידה! הוא רוצה למנוע את זה ממך? מחזיקה אצבעות שתצליחו