ההתלבטות האישית העכשיוית שלי

[יעל ארבל]

ההתלבטות האישית העכשיוית שלי

בימים האחרונים התחברתי להודעות על "כאבי בטן" ו"מועקות" שנכתבו כאן, והיום הגעתי למסקנה שזה כנראה יותר מסתם הזדהות. למעשה אני מסתובבת סביב הנושא של שינוי תעסוקתי שאני מתכננת השנה ומרגישה שאני מסוגלת לראות היטב את המקום שאליו אני הולכת, ואפילו מצליחה לראות בראש כמה כיוונים אפשריים שמתאימים לי. העניין הוא שבשבועיים האחרונים עלה משהו בלתי צפוי בדמות חברות שיקרה לי ונמצאת בסכנה על רקע השינוי המקצועי שאני מתכננת. היום הגעתי למסקנה שזה משפיע על העשייה שלי בכיוון. אני לא יודעת איך הנושא הזה ייפתר, ובכל זאת לא הייתי רוצה לו להשפיע על דבר שאני חולמת עליו כבר הרבה זמן. כנראה שאני חייבת לפתור אותו לפני שאני מתקדמת לאנשהו. אבל לא פשוט.

 

[אנילה1]

יעל, האם ישנה אפשרות פשוט לממש

את החלום ולא לגעת בדילמה לגבי החברה. לפעמים דברים מוצאים פתרון מעצמם. אצלי זה הצליח.

 

[יעל ארבל]

זאת הכוונה, אנילה, אבל זה לא פשוט.

כמו טריז ביני לבין המטרה שאני כל-כך חולמת עליה. ולמרות המודעות שלי והיכולת לזהות, קשה לי מאוד להתקדם הלאה. איך את עשית את זה?

 

[לילי10]

אולי כדאי

פחות לשתף אותה בתוכניות שלך לשינוי תעסוקתי? אני כמובן לא יודעת מה הנסיבות, אבל יכולה לשער שאולי היא מרגישה מאוימת או זה נוגע לה בבעיה של חרדת נטישה (אם תעברי למקום עבודה אחר אולי תעזבי אותה וכו'), או אולי אפילו היא מקנאה בך (אולי אפילו בלי להיות מודעת לכך) שאת מעיזה לנסות לשנות את עצמך ואת חייך. יש אנשים שלא יכולים לקבל שינויים אצל הקרובים להם. זה מפחיד אותם. אבל לא משנה בעצם מה הסיבות שלה. את לא יכולה לקחת אחריות עליה ועל הרגשות שלה. שאלי את עצמך אם היא באמת חברה טובה כל כך, שהיא מהווה "טריז" (כפי שכתבת) בינך לבין מטרתך. ואגב, לפעמים כשאנחנו משתנות ומשנות את חיינו, אנחנו לעתים גם עושות חשבון נפש חדש לגבי הסובבים אותנו, ומשנות גם בתחום זה... אני לא אומרת שזה המקרה. הרי אני לא יודעת כלום על היחסים ביניכן, מלבד מה שסיפרת, אבל מצד שני עצם העובדה שהיא מפריעה לך בדרך זו או אחרת להגשים את המטרה שהצבת לעצמך השנה מעוררת מחשבה. ואולי זה קשור גם באיזו דרך לנושא שהעלאת על התחומים המוזנחים. אולי כדאי לך לתת את הדעת גם על החברות והחברים שלך ולעשות חשבון נפש חדש לגביהם: לשנות מה שצריך וניתן, לחזק את הקשר עם מי שאת רוצה, להיפרד ממי שצריך.

 

[יעל ארבל]

את מאוד צודקת בדברים שלך לילי

הסיפור קצת מורכב ולא אלאה אתכם בו, אבל את צודקת שאני לא יכולה לקחת אחריות עליה ועל הרגשות שלה. אני יודעת את זה ובכל זאת צריכה למצוא דרך לא לתת לזה להשפיע עליי. עצם הזיהוי והכתיבה על זה כבר עוזרים במשהו. מעבר לכך אצטרך למצוא לעצמי טכניקות שיעזרו לי להתקדם הלאה ולא להיתקע בעניין הזה. רעיונות?

 

[mikel a]

לקיחת אחריות על רגשות של אחרים

אני מכירה את זה מצויין מעצמי. ובזמן האחרון אני יותר ויותר מבינה שכל אחד אחראי על הרגשות שלו. וההתעסקות באחרים ובמה שטוב בשבילם וההתחשבות האינסופית לוקחת כל כך הרבה אנרגיות שלא נשארות לי אנרגיות בשבילי. אני גם מוצאת את עצמי לפעמים חוזרת מתוך הרגל למקום הזה של עשיית דברים לפי רצונות של אחרים, וחשבתי על זה שאולי לפעמים זה פשוט אזור הנוחות שלי (שדיברנו עליו בזמנו בפורום) ובריחה ממודעות לסיבות שלי. מקווה שמה שהתכוונתי להגיד לא יצא מבולבל מדי..

 

[לילי10]

יש אנשים

כדוגמת ורדה רזיאל שהחיים קלים ופשוטים ופשטניים עבורם: "זרקי אותה!" היא היתה בוודאי צועקת לך

אבל זו כמובן עצה מטופשת. הרי רק את יודעת אם ועד כמה את אוהבת אותה, זקוקה לה, קשורה אליה וכו' וכו' ועד כמה הקשר איתה תורם לך. נזכרתי שבעלונים השונים אפשר למצוא התייחסות מסוימת לנושא שהצגת שאולי יעזרו לך. כתבה אותם מישהי בשם יעל, ואולי דבריה יעזרו גם לך

וכך כתבת בעלון הראשון: "לעשות שינוי ללא סביבה תומכת ומדרבנת, קשה שבעתיים, אולי אפילו בלתי אפשרי"- וכתבת שאת רוצה "ליצור קהילה חמה ותומכת של אנשים שרוצים ליצור לעצמם מציאות שונה" – שאלי את עצמך (רק את יודעת את התשובה. וגם אם הרגע את לא רוצה לדעת אותה, את בעצם כן יודעת אותה): האם החברה הנידונה היא חלק מהקהילה החמה והתומכת שתסייע לך בהגשמת התוכנית שלך? או להיפך, היא אבן נגף? וכך כתבת בעלון השני: "לפעמים אנו פוגשים אנשים והולכים לצידם כברת דרך ארוכה. לפעמים נפגשים לתקופות קצרות יותר ולאחר מכן נפרדות דרכנו. בחלקים מסויימים אנחנו צועדים לבד". כן, לעתים מגיעים למסקנה שאנשים מסוימים במקום לתמוך בנו מעכבים ואפילו עוצרים אותנו, ואנו צריכים להחליט אם אנו רוצים לאפשר להם לעשות זאת או לא. ולפעמים אכן מגיע רגע הפרידה. ובעלון אחר כתבת על כל הגורמים המונעים מאיתנו מלבצע את התוכניות שלנו. לא מצאתי את המשפט המדויק, אבל אם אני זוכרת נכון נזכרו שם גם אנשים ביקורתיים ו"חברים" שמפריעים. ואם לא כתוב על מונעים אלו, מן הראוי היה לכתוב עליהם. כאמור, את צריכה לעשות את חשבון הנפש שלך ולהחליט. אני יכולה לספר אך ורק על ניסיוני הסובייקטיבי: במהלך חיי שילמתי מחירים שונים ומשונים בשל "חברות" ועצות האחיתופל שלהן... לאחר שלמדתי את הלקח שוב ושוב ושוב ושוב החלטתי שNEVER AGAIN אבל מצד שני, אולי יש לך עוד כמה שיעורים ללמוד עם חברה זו. עצה אחת כבר כתבתי לך: לדעתי, כדאי לך להפסיק לשתף אותה בתוכניות שלך (אלא אם כן סיפרת לה על הפורום ויש לה לינק והיא קוראת כל מה שאת כותבת כאן...). כתבת שאת מחפשת טכניקות שיעזרו לך. יש לי דווקא עצה שעובדת עבורי: שבי בשקט ועצמי עיניים. נסי לדמיין כמה סיטואציות (לאו דווקא לפי הסדר שכותבת): א. סיטואציה שבה נתקעת לחלוטין בגלל החברה ואת לא מגשימה את תוכניתך לשינוי מקצועי. איך זה מרגיש? ב. דמייני שאת מגשימה את תוכניתך לשינוי מקצועי. איך זה מרגיש? ג. נסי לדמיין את חייך ללא החברה הזו. איך זה מרגיש? באיזו מהסיטואציות המדומיינות נתקפת חלחלה, דחייה, חשת רגשות שליליים? באיזו מהסיטואציות המדומיינות חייכת לעצמך והרגשת חמימות בגוף? לפי התחושות והרגשות והמחשבות שלך בכל סיטואציה מדומינת תדעי מה את ממש לא מעוניינת שיתגשם ומה את ממש רוצה ומייחלת שיקרה. ולפי זה תחליטי. Follow your heart!

 

[יעל ארבל]

היי לילי, בזאת אני ממנה אותך

לתפקיד מידענית בכירה של תוכנית הפורום.

לא רק שקראת את הדברים שכתבתי, אלא את גם מסוגלת לשלוף אותם בזמן אמת לשימוש מועיל. איזה יופי

תודה תודה על התשובה המקסימה שלך, אני בהחלט אנסה את התרגיל שהמלצת לי עליו ואספר לך על התוצאות.

 

[לילי10]

../images/Emo9.gif תודה רבה. ואשמח באמת

אם תספרי על התוצאות. מאחלת לך תוצאות יעילות וטובות!

 

[אנילה1]

פשוט התחלתי לממש את החלום.

קודם שוחחתי איתה על החלום. היא כחברה טובה אמרה לי רוצי עם זה. מה שקרה זה שחיי השתנו, וגם הקשר שלנו התחיל להתרופף עקב כך. כי נכנסו לי פקטורים נוספים לחיי והיה לי פחות זמן עבור החברות שלנו. היא האשימה אותי בהזנחה. לקחתי את מה שאמרה ברצינות. לא הכחשתי את זה. כתבתי המון על הנושא, בעיקר על ריגשי האשמה שלי. ולאט לאט קבלתי אומץ להסביר לה מה שקרה. התחלתי להסביר לה שהעולם שלי השתנה. זה דומה למצב שתינוק חדש נולד במשפחה (לי זה נשמע דומה). היא לא כל כך הבינה את הדוגמא כי אין לה ילדים. התהליך היה כואב עבורה. אבל מה שהיה לא יכול היה לחזור, אני כבר הייתי במקום אחר. היום אנחנו בקשר קצת פחות צפוף. היא עדיין כועסת אבל אני למדתי לחיות עם זה. יש לי היום פחות ריגשי אשמה לגביה. הסיבה שאני לא כל כך לוקחת בחשבון את חברותי, כשאני עושה שינויים, היא שחברותי רוצות אותי כמו שהייתי קודם. מה שאומר שאני מנועה מלהתפתח. זה לא נראה לי כמובן. אבל אני מעמידה עובדות בשטח והן חייבות להסתגל לזה. או שלא..אני גם עלולה לאבד חברות. חבל לי. אבל אני לא מסוגלת לא להפסיק את תהליך השינוי. אני חייבת להיות נאמנה קודם כל לעצמי. אני גם סומכת על עצמי שאמצא עוד חברות בדרך. כך שאני לא פוחדת "לאבד" חברות. האמת שאני לא ממש מאבדת אותן, אני רק משנה את מערכת היחסים בינינו. אני לוקחת אחריות על השינוי וגם על ההסבר לשינוי. מקווה שעזרתי.

 

[רן בת]

הי יעלי

מי כמוך יודעת שאת היא זו שצריכה לעשות לעצמה טוב ולקדם את עצמך, שהרי אף גורם חיצוני לא יעשה זאת בשבילך, לא החברה, לא בן זוג ולא שום דבר. אני לא יודעת את הפרטים בכל הסיפור אך כל עוד את לא פוגעת באף אחד (פוגעת מבחינתי זה שאת לא דורכת על אף אחד בשביל להתקדם, לא לוקחת משהו למישהו בלי הסכמתו) אין סיבה שלא תקדמי את עצמך למשהו שהוא טוב יותר בעבורך. רק תחשבי על תחושת ההחמצה שתלווה אותך אם לא תלכי אחרי הלב שלך.

 

[יעל ארבל]

תודה תודה על התגובה עינת

אז זהו שיש מישהי חושבת שאני כן פוגעת בה (אולי דורכת זאת מילה קצת חזקה, אבל משהו בסגנון) בשביל להתקדם. ולמרות שאני באמת באמת בתוכי יודעת שזה לא ככה, זה בכל זאת קצת פוגם. אני אתגבר על זה כמובן, אשתדל להסדיר את העניין, קודם עם עצמי ואחר כך איתה. למעשה זה כבר הרבה פחות משפיע עליי עכשיו, מאוד השפיע על כל ההתנהלות שלי בימים האחרונים. ובנוסף כיף לי לדעת ולהרגיש על עצמי שיש כאן כזאת תמיכה ואהבה בפורום הזה. באמת תודה,

 

[רן בת]

מתי שרק תרצי