ההתחלה של הסוף..........

maof

New member
ההתחלה של הסוף..........

איך התחיל הסוף ?? מה למדנו כדי שלא נחזור עם טעויות העבר?? הרבה מהאנשים ששוחחתי איתם טענו שרגע המשבר התחיל בגלל כסף !! וכבר התחלתי לחשוב שרק אני יוצא דופן...... נכון שבהמשך הדרך המלחמה הייתה על כסף .....אבל ההתחלה הייתה שונה..... אבל לפתע אני רואה שלא זאת הסיבה לניתוק ולפרידה..... למעשה הניתוק מתחיל הרבה קודם........ הדברים מתחילים בחוסר עיניו בבן/ת הזוג וחיפוש ריגושים אחרים...... ואיך הדברים מתחילים ?????? אולי בגלל שבן/ת הזוג לא מעוניינים לשתף ?? אולי בגלל שהם לא מוכנים להבין את הצד השני?? אולי בגלל שלא מוכנים להתגמש וללכת בדרך משותפת?? אולי בגלל שהמחויבות שלהם היא רק עבור עצמם?? אולי בגלל שהם מפחדים להתחלק כדי שלא יגידו שהם נשלטים?? ואולי?? ואולי?? ואולי?? לפי דעתי תחילת הסוף .....מתחילה מחוסר עניין בבן/ת הזוג משהו בסגנון לא אכפת לי....תעשה/י מה שאת/ה רוצה מעוף
 

childman1

New member
לכל דבר יש סוף

יש סוף ליום, סוף החודש, סוף השנה, סוף עונה ( סופי
), סוף לחיים, וסוף למערכות יחסים. מכוון שכך צריך לדעת להנות מהדרך ולא לבזבז זמן מיותר. אישית אני חושב שזה די נדיר לשמר מערכת יחסים זוגית לאורך עשרות שנים ללא פשרות והתפשרויות שפוגעות בכל אחד מבן הזוג, לפעמים עד כדי כאב. לכן לדעתי ההתחלה של הסוף היא בעצם הידיעה שיהיה סוף ואז משתדלים למצות את החיים ואת הזוגיות ולא לחיות מתוך הקרבה.
 

נוגע בך

New member
התחלה של סוף

לטעמי מתחילה בהתחלה כלומר, זוגיות נבנית על צרכים שבני הזוג מוצאים אצל בן/ת הזוג השני. אבל אותם צרכיים משתנים להם, וכאשר סביב אותו הצורך הזמני (יכול להיות זמני לשנים) לא השכלנו לבנות דברים נוספים אז הסתלקות הצורך מביאה לסוף.
 
מורכב מידי

זה תהליך. משהו שמתבשל לאט,עד התובנה. ובסיר הזה כל פעם נוסף עוד ועוד מרכיב.עד רתיחה.
 
../images/Emo45.gif ואולי...

ואולי לסוף בכלל לא היתה התחלה... רק מעין אשליה... רק מחשבות שהיתה... ואולי הכל נבנה ללא יסודות ללא קרקע מוצקה. ואולי כך סתם ללא סיבה!
 

מיKה

New member
בד"כ הסוף מתחיל

בבחירות שאנחנו בוחרים... בן הזוג למשל... והסוף לא מתחיל מחוסר עניין...לפני שבחרת לא להתעניין היו עוד כמה דברים לפני שהזנחת...
 

d a n i e l s 5

New member
לא הבנתי.

"הסוף מתחיל בבחירות שאנחנו בוחרים" זה אנחנו יודעים בדיאבד? או ברגע הבחירה אנחנו גם יודעים מה יהיה בסופה? תסבירי לי בבקשה.
 

מיKה

New member
בבקשה ../images/Emo13.gif

ברגע הבחירה, הרבה פעמים אפשר לגם לדעת מה יהיה בסופה...ובכל זאת, הרבה פעמים, אנחנו מתעלמים..."יהיה בסדר, האהבה כבר תכפה על הכל" - משפט ששגור אצל ככ הרבה. מוצאת שלא מעט אנשים בוחרים או בחרו את בן הזוג שלהם מהמקום הלא נכון...אם זה מהפחד להישאר לבד, אם זה ממה שאנחנו רוצים לראות את שנמצא בו אבל לא באמת קיים...מה שמרטיט בהתחלה מסתבר אח"כ כמעמסה רצינית למערכת היחסים...לחץ חברתי/משפחתי שדוחף אותנו להתמסד ...וכו' וכו'...ישנם עוד המון אלמנטים שגויים בבחירת בן זוג שנובעים ממקומות לא בריאים בתוכנו. שומעת את זה ככ הרבה "ידעתי, ידעתי שהוא/היא לא בשבילי, ובכל זאת התחתנתי, בכל זאת נשארתי..."...למה בחרנו במודע להיות היכן שלא טוב? בחירה. לא פשוט, מאוד קשה ומסובך...ובכל זאת מאמינה שלבחירה של בן הזוג יש המון משקל. חושבת שאם רק נרצה את הטוב ביותר בשבילנו, לא נתפשר, לא ניכנע לפחדים, נלמד לאהוב את עצמנו ואח"כ אחרים....אולי אז, זוגיות תוכל גם להראות אחרת.
 

d a n i e l s 5

New member
או.קי קראתי.

יש לי מה להגיד.... אין לי כח עכשיו מבטיחה לך סביב צלחת שרימפס.
 
הבחירה הראשונית היא הבעייתית

ברגע שבחרת מישהו שלא מתאים לך בקצב החיים, בהשקפת החיים, ברמה האינטלקטואלית, בקצב האישי, אז מתחילים כל הבקעים... אז מתגלה שההשקפות השונות בנוגע למהלך החיים כולו, לדרך בה ניתן לפתור קשיים יוצרות פערים שאי אפשר לגשר עליהם. כל נושא הופך למריבה. לעיתים אפילו מגלים שאין באמת על מה לדבר בשיחה משותפת... יש כאלו שחושבים ש"שהפכים נמשכים". מנסיוני האישי - אני בספק רב
 

maof

New member
מניסיוני האישי ../images/Emo13.gif

הפכים יכולים להשלים אחד ת'שני טוףףףףףףףףף אבל זה שירשור אחר
מעוף
 

חן חן40

New member
ואני תמיד אמרתי לו

שיתחיל לדאוג כשלא יהיה אכפת לי יותר.כי שם זה הסוף ולא תחילת הסוף. אבל עד שהגעתי לשם, היו הרבה מאד נסיונות, שיחות, הבהרות, בקשות, בכיות, פגיעות, נסיונות להבין, לשנות ולטפל. כל כך לא רציתי להגיע להרגשה שלא אכפת לי ממנו. אבל כשהגעתי לשם היה ברור לי שזו נקודת אל חזור. משם כבר אין דרך חזרה. כדי להגיע לחוסר אכפתיות רמת הפגיעה והשבר צריכים להיות מאוד גדולים, לדעתי. אצלי תחילת הסוף היה כשהתחלתי לקבל את שלא רציתי לקבל, לראות את שלא רציתי לראות ולהבין שאי אפשר לשנות.
 

חן חן40

New member
ואני תמיד אמרתי לו

שיתחיל לדאוג כשלא יהיה אכפת לי יותר.כי שם זה הסוף ולא תחילת הסוף. אבל עד שהגעתי לשם, היו הרבה מאד נסיונות, שיחות, הבהרות, בקשות, בכיות, פגיעות, נסיונות להבין, לשנות ולטפל. כל כך לא רציתי להגיע להרגשה שלא אכפת לי ממנו. אבל כשהגעתי לשם היה ברור לי שזו נקודת אל חזור. משם כבר אין דרך חזרה. כדי להגיע לחוסר אכפתיות רמת הפגיעה והשבר צריכים להיות מאוד גדולים, לדעתי. אצלי תחילת הסוף היה כשהתחלתי לקבל את שלא רציתי לקבל, לראות את שלא רציתי לראות ולהבין שאי אפשר לשנות.
 
למעלה