ההצגה...
נכנסנו להצגה, ישבנו שורה ראשונה בכדי לראות היטב את השחקנים ואת כל מי שמופיע על הבמה, נצמדו והחלטנו זו ההצגה הכי טובה שיכולה להיות, זו ההצגה של החיים, תחושת בטן שמציפה מבפנים. שני שחקנים ראשים הוא והיא, שני שחקנים שלא הכירו אחד את השני, פגישה מקרית שהובילה אותם למערכת יחסים עצומה, מערכת יחסים אדירה ויפה, את הסוף מההתחלה שניהם ידעו, אין להם עתיד הכל חוויה רגעית, חוויה של תפסו כל עוד אתם יכולים, תאחזו כל עוד אתם אחד בחיק השני ואכן הם נאחזו אחד בשני, הגיעו לרמות שלא מקובלות בסביבה הנורמלית, מבלי שאף אחד ידע, מבלי שאף אחד ירגיש, עטפו אותם פה ושם עוד חברים אך את מה שקורה בינם לבין עצמם אף אחד לא ידע, היא ידעה את הסוף והיתה מוכנה לו, גם הוא ידע וציפה לו יותר מכל... לא ציפה לסוף כמו לתגובת ההמשך, היא ידעה את הסוף אך לא ידעה שהוא כל כך קרוב, הוא לא ידע מתי הוא יגיע אך ציפה. היא עודדה אותו בכל המחזה, פרוץ קדימה, אתה מסוגל, פרוץ... אתה מיוחד, תראה את עצמך, תביט, תרים ראש למעלה קדימה לגאווה.... וזה קרה, במערכה השלישית הוא פרץ החוצה והיא נותרה מהצד, נותרה עומדת ובוחנת, דמעה זלגה מעיניה, הקהל התרגש ופרץ גם הוא באוויי נוראי כזה שרק בהצגות שומעים, והיא חייכה, היא אשר כל כך אהבה, פתאום כולה היתה תקווה שהוא ימצא את עצמו בחיים במערכת הנכונה ולא במערכת האסורה. המערכה השלישית נגמרה, הווילון ירד, הקהל כולו יושב וממתין, אף אחד לא זז מהמקום, אף אחד לא מוציא מילה, דומיה בקהל, ממתינים למערכה הרביעית מקווים לסוף טוב.. והנה הוילון עולה, תשואות בקהל ודומיה.... היא יושבת לה הרחק ממנו, בקצה הימני של הבמה והוא בחיק אהובתו בקצה השמאלי, המערכה הרביעית התפצלה לשני חלקים, חלק ימני פעיל שמאלי רדום, חלק שמאלי משחק חלק ימני יושב קפוא... כל אחד מהצדדים נכנס לעולמו, כל אחד מהצדדים ממשיך בסדר יומו וחיו, אחד בלי השני.... הצגה נפלאה... לא יודעת אם אני ממליצה, סה"כ היא קצת קשה לצפיה. קאט
נכנסנו להצגה, ישבנו שורה ראשונה בכדי לראות היטב את השחקנים ואת כל מי שמופיע על הבמה, נצמדו והחלטנו זו ההצגה הכי טובה שיכולה להיות, זו ההצגה של החיים, תחושת בטן שמציפה מבפנים. שני שחקנים ראשים הוא והיא, שני שחקנים שלא הכירו אחד את השני, פגישה מקרית שהובילה אותם למערכת יחסים עצומה, מערכת יחסים אדירה ויפה, את הסוף מההתחלה שניהם ידעו, אין להם עתיד הכל חוויה רגעית, חוויה של תפסו כל עוד אתם יכולים, תאחזו כל עוד אתם אחד בחיק השני ואכן הם נאחזו אחד בשני, הגיעו לרמות שלא מקובלות בסביבה הנורמלית, מבלי שאף אחד ידע, מבלי שאף אחד ירגיש, עטפו אותם פה ושם עוד חברים אך את מה שקורה בינם לבין עצמם אף אחד לא ידע, היא ידעה את הסוף והיתה מוכנה לו, גם הוא ידע וציפה לו יותר מכל... לא ציפה לסוף כמו לתגובת ההמשך, היא ידעה את הסוף אך לא ידעה שהוא כל כך קרוב, הוא לא ידע מתי הוא יגיע אך ציפה. היא עודדה אותו בכל המחזה, פרוץ קדימה, אתה מסוגל, פרוץ... אתה מיוחד, תראה את עצמך, תביט, תרים ראש למעלה קדימה לגאווה.... וזה קרה, במערכה השלישית הוא פרץ החוצה והיא נותרה מהצד, נותרה עומדת ובוחנת, דמעה זלגה מעיניה, הקהל התרגש ופרץ גם הוא באוויי נוראי כזה שרק בהצגות שומעים, והיא חייכה, היא אשר כל כך אהבה, פתאום כולה היתה תקווה שהוא ימצא את עצמו בחיים במערכת הנכונה ולא במערכת האסורה. המערכה השלישית נגמרה, הווילון ירד, הקהל כולו יושב וממתין, אף אחד לא זז מהמקום, אף אחד לא מוציא מילה, דומיה בקהל, ממתינים למערכה הרביעית מקווים לסוף טוב.. והנה הוילון עולה, תשואות בקהל ודומיה.... היא יושבת לה הרחק ממנו, בקצה הימני של הבמה והוא בחיק אהובתו בקצה השמאלי, המערכה הרביעית התפצלה לשני חלקים, חלק ימני פעיל שמאלי רדום, חלק שמאלי משחק חלק ימני יושב קפוא... כל אחד מהצדדים נכנס לעולמו, כל אחד מהצדדים ממשיך בסדר יומו וחיו, אחד בלי השני.... הצגה נפלאה... לא יודעת אם אני ממליצה, סה"כ היא קצת קשה לצפיה. קאט
