ההפתעה, הקופסא שבתוכה וילדה קטנה אחת (חלק א')
שלום לכולם, שמי שבלולנה ואני חדשה לגמרי פה. היה לי אהוב שתמיד רצה שאספר או אכתוב לו סיפור. דווקא אחרי שהוא עזב אותי (על הסיבה תקראו בהמשך), מצאתי את עצמי הבוקר כותבת לו סיפור. אשמח אם אקבל את חוות דעתכם והשאלה הגדולה היא- האם לתת לו לקרוא את הסיפור. _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ ההפתעה, הקופסא שבתוכה וילדה קטנה אחת - "ברגע הכי לא צפוי בחיים אתה פוגש את ההפתעה של חייך". "טובה או רעה?" שאלה את עצמה הילדה הקטנה כשהתבוננה בהפתעה ישנה שינה כל כך טובה. "הפתעה לכשעצמה יש בה גורם חיובי", לכן החליטה בוקר אחד הילדה, תוך כדי התבוננות בהפתעה ישנה, כי טובה היא ההפתעה שקיבלה. ומתי ייקחו לה את ההפתעה? שאלה שתמיד שאלה את עצמה הילדה. בעולם הסיפורים שלנו, הפתעות באות, הפתעות הולכות או פשוט נגמרות להן באותו תזמון שהגיעו- בלי כל הודעה. אז מה יש בהפתעה הזו שכל כך שונה משאר ההפתעות שקיבלה או לקחה, שאלה הילדה, רגע לפני שידעה שההפתעה הזו קיבלה שתי רגליים ומבלי שתשים לב או תבחין בכך- ההפתעה הזו תתחיל לפסוע לה לכיוון אחר- לילדה אחרת שזקוקה להפתעה. כבר אמרתי שההפתעה מגיעה ברגע הכי לא צפוי בחיים, אבל ההפתעה הכל-כך מיוחדת הזו הגיעה גם במקום הכי לא צפוי ואפילו אמונה לא הייתה לה שזו הולכת להיות הפתעה, כי לפעמים היא מרגישה שזו אולי תהיה לה הפתעה. אך הפעם- לא העלתה בדעתה הילדה הקטנה כי זו תהיה הפתעת חייה. "אני גם לא זוכרת מתי הבנתי שזו הפתעה כי היא הגיעה בלי ברכה או פתק החלפה ותאריך ושם לא היה עליה חוץ מזה שנדמה היה כאילו הייתה קצת ישנה בשבילי, אולי גם קצת גדולה בשבילי". העטיפה של ההפתעה הייתה כה גדולה וארוכה, נדמה שהאדם האחרון שזכה להפתעה הזו בעבר, עטף אותה כל כך חזק ועם הרבה מדבקות וסרטים ולא רצה שמישהי אחרת תזכה להפתעה זו?! שאלה את עצמה לסיבה שכך עשתה להפתעה, אך הניחה לשאלה. "אני גם לא זוכרת מתי התחלתי להסיר את העטיפה אבל נדמה כאילו זה קרה ברגע הראשון שנגעה בליבי. מוזר הדבר כי אם היא שנגעה בי- זה השלב שהיא החלה בהסרת העטיפה שלי". אלא שהיא לא היתה ולא תהיה הפתעה בשבילה". "מדוע" שאלה את עצמה, מדוע ההפתעה הגיעה דווקא אליה. יש ילדות רבות בעולם הסיפורים שמחכות להפתעה, היא לא חיכתה. "מי זה הסופר שהחליט שדווקא לי מגיעה ההפתעה? יש ילדות כואבות ובוכיות שמצפות להפתעה כזו, אז למה בחרו דווקא בי?!" תהליך הסרת העטיפה היה קסום ורצוף שמחה וכאב, לעיתים גם צחקו השניים- היא מסירה עוד סרט, קורעת עוד חלק מהעטיפה. לעיתים אף בכו השניים- היא בוכה על שכואב או אולי על זה שהצליחה והיא בוכה על שהכאיבה להפתעה שלה. היו גם פעמים שרק היא בכתה על שההפתעה מחביאה את כאבה. הרגעים אותם תזכור הילדה לעולמים הם לא רגעי הסרת העטיפה אלא הרגעים שבין הסרת עטיפה אחת לשניה. אלו היו רגעים בהם המתנה והילדה היו מחוברות. עטיפה אחת ירדה ועכשיו עושים הפסקה עד לעטיפה הבא שתרד. היו ברגעים אלו שלווה מיוחדת, בעיקר של המתנה. מנוחה נעימה ומלטפת לקראת הכאב הבא. מה שלא ידעה המתנה כי באותם רגעים בהם היא נחה לה, הילדה הסירה בעצמה את עטיפות ליבה. מין מחווה ילדותית למתנה על שנחשפה בפניה. המתנה מעולם לא ביקשה מהילדה להסיר ממנה את כאבה או לחשוף בפניה את עברה. היא ידעה שאם תמתין בסבלות- הילדה בזמן שלה, תעשה זאת בלי כל הזמנה. זו בעצם הפעם הראשונה בסיפורי הילדה שהיא מגלה את המתרחש בליבה מבלי כל בקשה. מעולם לא נענתה לבקשות גיבורי הסיפורים האחרים, לשתף על הסערה או הסופה שמתרחשת בראשה. ראשה של הילדה מלא עד אין מקום במחשבות והרהורים על עצמה, על אחרים, אין לה רגע שהיא עוצרת ומפסיקה, היא תמיד בתנועה גם בעת ישיבה או שכיבה. והינה, באה לה המתנה, לא מבקשת או שואלת והילדה מרצונה, נחשפת ומשתפת, מבלי כל פחד שהמתנה תצחק עליה או תהיה המומה מצורת חשיבתה או מעומס רגשותיה.
שלום לכולם, שמי שבלולנה ואני חדשה לגמרי פה. היה לי אהוב שתמיד רצה שאספר או אכתוב לו סיפור. דווקא אחרי שהוא עזב אותי (על הסיבה תקראו בהמשך), מצאתי את עצמי הבוקר כותבת לו סיפור. אשמח אם אקבל את חוות דעתכם והשאלה הגדולה היא- האם לתת לו לקרוא את הסיפור. _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ ההפתעה, הקופסא שבתוכה וילדה קטנה אחת - "ברגע הכי לא צפוי בחיים אתה פוגש את ההפתעה של חייך". "טובה או רעה?" שאלה את עצמה הילדה הקטנה כשהתבוננה בהפתעה ישנה שינה כל כך טובה. "הפתעה לכשעצמה יש בה גורם חיובי", לכן החליטה בוקר אחד הילדה, תוך כדי התבוננות בהפתעה ישנה, כי טובה היא ההפתעה שקיבלה. ומתי ייקחו לה את ההפתעה? שאלה שתמיד שאלה את עצמה הילדה. בעולם הסיפורים שלנו, הפתעות באות, הפתעות הולכות או פשוט נגמרות להן באותו תזמון שהגיעו- בלי כל הודעה. אז מה יש בהפתעה הזו שכל כך שונה משאר ההפתעות שקיבלה או לקחה, שאלה הילדה, רגע לפני שידעה שההפתעה הזו קיבלה שתי רגליים ומבלי שתשים לב או תבחין בכך- ההפתעה הזו תתחיל לפסוע לה לכיוון אחר- לילדה אחרת שזקוקה להפתעה. כבר אמרתי שההפתעה מגיעה ברגע הכי לא צפוי בחיים, אבל ההפתעה הכל-כך מיוחדת הזו הגיעה גם במקום הכי לא צפוי ואפילו אמונה לא הייתה לה שזו הולכת להיות הפתעה, כי לפעמים היא מרגישה שזו אולי תהיה לה הפתעה. אך הפעם- לא העלתה בדעתה הילדה הקטנה כי זו תהיה הפתעת חייה. "אני גם לא זוכרת מתי הבנתי שזו הפתעה כי היא הגיעה בלי ברכה או פתק החלפה ותאריך ושם לא היה עליה חוץ מזה שנדמה היה כאילו הייתה קצת ישנה בשבילי, אולי גם קצת גדולה בשבילי". העטיפה של ההפתעה הייתה כה גדולה וארוכה, נדמה שהאדם האחרון שזכה להפתעה הזו בעבר, עטף אותה כל כך חזק ועם הרבה מדבקות וסרטים ולא רצה שמישהי אחרת תזכה להפתעה זו?! שאלה את עצמה לסיבה שכך עשתה להפתעה, אך הניחה לשאלה. "אני גם לא זוכרת מתי התחלתי להסיר את העטיפה אבל נדמה כאילו זה קרה ברגע הראשון שנגעה בליבי. מוזר הדבר כי אם היא שנגעה בי- זה השלב שהיא החלה בהסרת העטיפה שלי". אלא שהיא לא היתה ולא תהיה הפתעה בשבילה". "מדוע" שאלה את עצמה, מדוע ההפתעה הגיעה דווקא אליה. יש ילדות רבות בעולם הסיפורים שמחכות להפתעה, היא לא חיכתה. "מי זה הסופר שהחליט שדווקא לי מגיעה ההפתעה? יש ילדות כואבות ובוכיות שמצפות להפתעה כזו, אז למה בחרו דווקא בי?!" תהליך הסרת העטיפה היה קסום ורצוף שמחה וכאב, לעיתים גם צחקו השניים- היא מסירה עוד סרט, קורעת עוד חלק מהעטיפה. לעיתים אף בכו השניים- היא בוכה על שכואב או אולי על זה שהצליחה והיא בוכה על שהכאיבה להפתעה שלה. היו גם פעמים שרק היא בכתה על שההפתעה מחביאה את כאבה. הרגעים אותם תזכור הילדה לעולמים הם לא רגעי הסרת העטיפה אלא הרגעים שבין הסרת עטיפה אחת לשניה. אלו היו רגעים בהם המתנה והילדה היו מחוברות. עטיפה אחת ירדה ועכשיו עושים הפסקה עד לעטיפה הבא שתרד. היו ברגעים אלו שלווה מיוחדת, בעיקר של המתנה. מנוחה נעימה ומלטפת לקראת הכאב הבא. מה שלא ידעה המתנה כי באותם רגעים בהם היא נחה לה, הילדה הסירה בעצמה את עטיפות ליבה. מין מחווה ילדותית למתנה על שנחשפה בפניה. המתנה מעולם לא ביקשה מהילדה להסיר ממנה את כאבה או לחשוף בפניה את עברה. היא ידעה שאם תמתין בסבלות- הילדה בזמן שלה, תעשה זאת בלי כל הזמנה. זו בעצם הפעם הראשונה בסיפורי הילדה שהיא מגלה את המתרחש בליבה מבלי כל בקשה. מעולם לא נענתה לבקשות גיבורי הסיפורים האחרים, לשתף על הסערה או הסופה שמתרחשת בראשה. ראשה של הילדה מלא עד אין מקום במחשבות והרהורים על עצמה, על אחרים, אין לה רגע שהיא עוצרת ומפסיקה, היא תמיד בתנועה גם בעת ישיבה או שכיבה. והינה, באה לה המתנה, לא מבקשת או שואלת והילדה מרצונה, נחשפת ומשתפת, מבלי כל פחד שהמתנה תצחק עליה או תהיה המומה מצורת חשיבתה או מעומס רגשותיה.