ההפלגה
פרק א' השנה היא 1985 ואשתי היקרה, מכירה חברה שבן זוגה יכטונר . החברה מבקשת לצרף אותנו להפלגה באזורנו, אני מתנגד ואומר ,אוניה פחות משלוש מאות מטר אני לא מפליג. לאחר דין ודברים והרבה ויכוחים מחליטים לראות את היכטה תחילה. נוסעים למרינה בתל אביב ורואים אותה במלא היופי שלה,סירה עשר מטר אורכה דו תרנית סלון מטבח שרותים ומקלחת , הכל זעיר מתאים לגמדים. אני דיי מרוצה ואשתי לא במיוחד,אנו מסכימים להצטרף להפלגה. חמישה מבוגרים ושני ילדים סה"כ שבעה לפי המיטות בסירה, היעד הראשון קפריסין,יוצאים בצהריים לאחר עיקובים ,הכיוון 270 מעלות כמעט צפון. שעות הערביים מפליגים כאילו לאורך החוף אך החוף הולך ומתרחק והיום יורד והכל חשוך רק טיטור המנוע והחלוץ לתפאורה שכן הרוח לא נשבה כלל. אני נהנה מכל רגע משוטט בסירה וכל פעם תופס פוזה חדשה,בעיקר אהבתי את הדרך למטבח. הצעתי אוכל לכולם נענתי בשלילה מוזרה או אז הבחנתי בבעיה, כולם למעט הסקיפר מדוכאים ונראים רע ואז מתחילות ההכאות,כולם כולל הילדים מאכילים את הדגים. אני אומר תודה לאלוהים שעליי זה לא משפיע אני אוכל וישן כרגיל,וכל היכטה עומדת לרשותי איש אינו מעז לרדת פנימה.אהבתי בעיקר את המיטה בחרטום שם היו הרבה ניענועים... הבוקר עולה אני מביט באנשים נראים חצי מעולפים מבקשים קפה ומקבלים לאחר זמן קצר נמשכות ההכאות. כך עובר לו כל היום ובשעות הצהריים הרוח עולה הים גלי, הסירה מאוזנת ע"י החלוץ אך המנוע עושה את העבודה ועם כל גל הירכתיים חופרית והמים כמעט עולים לסיפון. הסקיפר מכריז אלה רוחות חוף המנשבות אילנו,אני הולך לחרטום נעמד על המעקה ומביט לאופק ,הראות טובה אך שום דבר לא נראה באופק.כשעתיים אני לא זז ואז אני מגלה שפיץ של הר עמום אך בטוח .אני צורך בקול "יבשה" המולה בסירה כולם מחפשים ואט אט מתחילה להתבהר יבשה .כעבור כמה שעות ים שטוח והקורס המדויק מביא אותנו לאחר 28 שעות למרינה בלרנקה קפריסין. הכי מצחיק כל כך רצינו יבשה אך איש לא יכל להתהלך כי היבשה התנדנדה וכולם הלכו כמו שיכורים והסירה הייתה המקום הכי יציב. פרק ב' קפריסין אי נחמד אנשים חביבים ,אנו סוכרים מכונית הסקיפר נוהג כי נוהגים בצד שמאל בגלל ההיסטוריה האנגלית של האי. המסלול להרים הגבוהים שבחורף מושלגים .בדרך עוצרים בכפר קטן ומבקשים לאכול, כל המשפחה נרתמת למשימה ,הביצים מובאות ישר מהלול הירקות מהגינה והנה יש לנו ארוחה נפלאה במחיר מציאה. אנו ממשיכים דרך ההרים ודרומה עד לקצה האי ויורדים לפפוס ,מרינה ללא שובר בעיקר לדייג, מסוכן ליכטות בשל העומק. משם ממשיכים לאורך החוף דרך לימסול וחזרה ללרנקה. למחרת ממשיכים בהפלגה צריך להקיף את האי והיעד האי קוסטלו ריזון הנושק כמייל אחד מהחוף הטורקי. את לקחי ההפלגה הראשונה כולם לומדים והפעם מדביקים מדבקות נגד הקאות מאחורי האוזניים ,מסתבר שזה עובד אבל תאבון איין. ארבעים ושמונה שעות הפלגה על מנוע, משמרות של ארבע שעות בזוגות שלא תדרוס אותנו אוניה וזה היה לא רחוק מלקרות. האי קוסטלו אי יווני בין מאתיים תושבים ללא כבישים או מכוניות ,כשני קילומטר אורכו ואחד רוחבו. האי בצורת פרסה היוצרת מרינה טבעית שכן הפתח לכיוון החוף ,הכניסה הקצרה מסוכנת שכן יש ריף וסלעים שבולטים מהמים,עדיף להקיף את האי ולהיכנס מסביב . במרינה מסעדות ואפשר לקבל את האוכל ישר לסירה,שיפודים וכל השאר בזיל הזול. למחרת הצטרפנו לדייג שלקח אותנו למערה הכחולה שבאמת משהוא מיוחד,רק סירה ברוחב של מטר יכולה להיכנס וגם צריך להתכופף. כמו שציינתי קודם מייל אחד ואנו בחוף התורכי ,רוח מלטמי בעוצמה של 30 קשרים בגב לפניי שחושבים על הפלגה כבר מגיעים. אזה פחד תורכיה שנת 85 ,כבר בארץ הפחידו אותנו,הסקיפר לא מרשה לרדת מהסירה עד שהמוכס יגיע ויבדוק את הסירה,כמה שאלות ואנו נרגעים. המקום הוא כמובן "קאש" ,כפר קטן ציורי ותחנת בניים להמשך הפלגה. משם אנו מפליגים לאורך החוף התורכי ,עוצרים במקום מדהים שהוא לגונה סגורה ומים שקופים עד לקרקעית,אסור להיכנס עם היכטה ,אנו קופצים למים ונכנסים בשחייה. משם אנו ממשיכים למרמריס הידועה,אך בכניסה מהים מחזה מדהים שכן הרים משני הצדדים של פתך צר שפתאום נפתח לאגם סגור בגודל הכינרת. אנו מבלים שם כמה ימים... פרק ג לאחר עגינה של כמה ימים במרמריס היעד הבא הוא האי רודוס. המרחק לרודוס הוא קצר רק 27 מייל מהם 17 בים הפתוח,באותו יום נשבה רוח אדירה ויכטות ששטו במקביל נטו בזוית חזקה ושטו במהירות. ואנו כמובן ממשיכים על מנוע וחלוץ כי יש לנו סקיפר עצלן,לאחר תחנונים הוא מעלה את הראשי לזמן קצר. משך ההפלגה כ ארבע שעות ואנו כבר ימאים ותיקים ,יש לנו עשרים ימי ים וכולם נהנים. מגיעים לרודוס אי יווני אירופאי ,אני ואשתי מחלטים לעזוב את היכטה בשל גילויים שלא אספר אותם כאן. רק אספר שהסקיפר שלנו ישב הרבה שנים לאחר מכן בבתי כלא שונים בעולם. האי רודוס הוא אי יפיפה אנו שוכרים אופנוע ומתחילים לטייל ,בהתחלה לעמק הפרפרים,משם אנו מטפסים על ההרים וחוצים את האי לשניים יורדים לחוף השני וחוזרים העירה הפעם לבית מלון. ביום השני נסענו לקצה השני של האי שם נמצאת מרינה טבעית וכפר קטן בראש ההר,כל הבתים לבנים . בחוף הים מצאתי מועדון גלישה,שכרתי לי גלשן רוח וגלשתי לי בתוך הלגונה הענקית בין היכטות. את הדרך חזרה הביתה עשינו באוניה,סיטי אוף לימסול שמה. למעשה היא היתה מעבורת שהפליגה לקפריסין ומשם לחיפה. סוף הטיול, דרך שעשינו בעשרים יום ועשרים לילה חזרנו ביום וחצי עייפים אך מרוצים. תאמינו או לא, זה היה החוץ לארץ הראשון שלי ובלי מטוסים!
פרק א' השנה היא 1985 ואשתי היקרה, מכירה חברה שבן זוגה יכטונר . החברה מבקשת לצרף אותנו להפלגה באזורנו, אני מתנגד ואומר ,אוניה פחות משלוש מאות מטר אני לא מפליג. לאחר דין ודברים והרבה ויכוחים מחליטים לראות את היכטה תחילה. נוסעים למרינה בתל אביב ורואים אותה במלא היופי שלה,סירה עשר מטר אורכה דו תרנית סלון מטבח שרותים ומקלחת , הכל זעיר מתאים לגמדים. אני דיי מרוצה ואשתי לא במיוחד,אנו מסכימים להצטרף להפלגה. חמישה מבוגרים ושני ילדים סה"כ שבעה לפי המיטות בסירה, היעד הראשון קפריסין,יוצאים בצהריים לאחר עיקובים ,הכיוון 270 מעלות כמעט צפון. שעות הערביים מפליגים כאילו לאורך החוף אך החוף הולך ומתרחק והיום יורד והכל חשוך רק טיטור המנוע והחלוץ לתפאורה שכן הרוח לא נשבה כלל. אני נהנה מכל רגע משוטט בסירה וכל פעם תופס פוזה חדשה,בעיקר אהבתי את הדרך למטבח. הצעתי אוכל לכולם נענתי בשלילה מוזרה או אז הבחנתי בבעיה, כולם למעט הסקיפר מדוכאים ונראים רע ואז מתחילות ההכאות,כולם כולל הילדים מאכילים את הדגים. אני אומר תודה לאלוהים שעליי זה לא משפיע אני אוכל וישן כרגיל,וכל היכטה עומדת לרשותי איש אינו מעז לרדת פנימה.אהבתי בעיקר את המיטה בחרטום שם היו הרבה ניענועים... הבוקר עולה אני מביט באנשים נראים חצי מעולפים מבקשים קפה ומקבלים לאחר זמן קצר נמשכות ההכאות. כך עובר לו כל היום ובשעות הצהריים הרוח עולה הים גלי, הסירה מאוזנת ע"י החלוץ אך המנוע עושה את העבודה ועם כל גל הירכתיים חופרית והמים כמעט עולים לסיפון. הסקיפר מכריז אלה רוחות חוף המנשבות אילנו,אני הולך לחרטום נעמד על המעקה ומביט לאופק ,הראות טובה אך שום דבר לא נראה באופק.כשעתיים אני לא זז ואז אני מגלה שפיץ של הר עמום אך בטוח .אני צורך בקול "יבשה" המולה בסירה כולם מחפשים ואט אט מתחילה להתבהר יבשה .כעבור כמה שעות ים שטוח והקורס המדויק מביא אותנו לאחר 28 שעות למרינה בלרנקה קפריסין. הכי מצחיק כל כך רצינו יבשה אך איש לא יכל להתהלך כי היבשה התנדנדה וכולם הלכו כמו שיכורים והסירה הייתה המקום הכי יציב. פרק ב' קפריסין אי נחמד אנשים חביבים ,אנו סוכרים מכונית הסקיפר נוהג כי נוהגים בצד שמאל בגלל ההיסטוריה האנגלית של האי. המסלול להרים הגבוהים שבחורף מושלגים .בדרך עוצרים בכפר קטן ומבקשים לאכול, כל המשפחה נרתמת למשימה ,הביצים מובאות ישר מהלול הירקות מהגינה והנה יש לנו ארוחה נפלאה במחיר מציאה. אנו ממשיכים דרך ההרים ודרומה עד לקצה האי ויורדים לפפוס ,מרינה ללא שובר בעיקר לדייג, מסוכן ליכטות בשל העומק. משם ממשיכים לאורך החוף דרך לימסול וחזרה ללרנקה. למחרת ממשיכים בהפלגה צריך להקיף את האי והיעד האי קוסטלו ריזון הנושק כמייל אחד מהחוף הטורקי. את לקחי ההפלגה הראשונה כולם לומדים והפעם מדביקים מדבקות נגד הקאות מאחורי האוזניים ,מסתבר שזה עובד אבל תאבון איין. ארבעים ושמונה שעות הפלגה על מנוע, משמרות של ארבע שעות בזוגות שלא תדרוס אותנו אוניה וזה היה לא רחוק מלקרות. האי קוסטלו אי יווני בין מאתיים תושבים ללא כבישים או מכוניות ,כשני קילומטר אורכו ואחד רוחבו. האי בצורת פרסה היוצרת מרינה טבעית שכן הפתח לכיוון החוף ,הכניסה הקצרה מסוכנת שכן יש ריף וסלעים שבולטים מהמים,עדיף להקיף את האי ולהיכנס מסביב . במרינה מסעדות ואפשר לקבל את האוכל ישר לסירה,שיפודים וכל השאר בזיל הזול. למחרת הצטרפנו לדייג שלקח אותנו למערה הכחולה שבאמת משהוא מיוחד,רק סירה ברוחב של מטר יכולה להיכנס וגם צריך להתכופף. כמו שציינתי קודם מייל אחד ואנו בחוף התורכי ,רוח מלטמי בעוצמה של 30 קשרים בגב לפניי שחושבים על הפלגה כבר מגיעים. אזה פחד תורכיה שנת 85 ,כבר בארץ הפחידו אותנו,הסקיפר לא מרשה לרדת מהסירה עד שהמוכס יגיע ויבדוק את הסירה,כמה שאלות ואנו נרגעים. המקום הוא כמובן "קאש" ,כפר קטן ציורי ותחנת בניים להמשך הפלגה. משם אנו מפליגים לאורך החוף התורכי ,עוצרים במקום מדהים שהוא לגונה סגורה ומים שקופים עד לקרקעית,אסור להיכנס עם היכטה ,אנו קופצים למים ונכנסים בשחייה. משם אנו ממשיכים למרמריס הידועה,אך בכניסה מהים מחזה מדהים שכן הרים משני הצדדים של פתך צר שפתאום נפתח לאגם סגור בגודל הכינרת. אנו מבלים שם כמה ימים... פרק ג לאחר עגינה של כמה ימים במרמריס היעד הבא הוא האי רודוס. המרחק לרודוס הוא קצר רק 27 מייל מהם 17 בים הפתוח,באותו יום נשבה רוח אדירה ויכטות ששטו במקביל נטו בזוית חזקה ושטו במהירות. ואנו כמובן ממשיכים על מנוע וחלוץ כי יש לנו סקיפר עצלן,לאחר תחנונים הוא מעלה את הראשי לזמן קצר. משך ההפלגה כ ארבע שעות ואנו כבר ימאים ותיקים ,יש לנו עשרים ימי ים וכולם נהנים. מגיעים לרודוס אי יווני אירופאי ,אני ואשתי מחלטים לעזוב את היכטה בשל גילויים שלא אספר אותם כאן. רק אספר שהסקיפר שלנו ישב הרבה שנים לאחר מכן בבתי כלא שונים בעולם. האי רודוס הוא אי יפיפה אנו שוכרים אופנוע ומתחילים לטייל ,בהתחלה לעמק הפרפרים,משם אנו מטפסים על ההרים וחוצים את האי לשניים יורדים לחוף השני וחוזרים העירה הפעם לבית מלון. ביום השני נסענו לקצה השני של האי שם נמצאת מרינה טבעית וכפר קטן בראש ההר,כל הבתים לבנים . בחוף הים מצאתי מועדון גלישה,שכרתי לי גלשן רוח וגלשתי לי בתוך הלגונה הענקית בין היכטות. את הדרך חזרה הביתה עשינו באוניה,סיטי אוף לימסול שמה. למעשה היא היתה מעבורת שהפליגה לקפריסין ומשם לחיפה. סוף הטיול, דרך שעשינו בעשרים יום ועשרים לילה חזרנו ביום וחצי עייפים אך מרוצים. תאמינו או לא, זה היה החוץ לארץ הראשון שלי ובלי מטוסים!