ההנאה שבכאב

[סלמנדרה האחת]

ההנאה שבכאב

לפםעמים יש לי תחושה שהנשמה שלי יוצאת מהגוף אבל עדיין נשארת בפנים... משהו מוזר כזה ואז אני פשוט מתחילה לבכות בהיסטריה או כשאני שומעת מוזיקה עם תווים ש"נוגעים" בנשמתי אני לא ממש יודעת איך להסביר זאת אבל ברגעים כאלה אני חייבת לקחת סכין גילוח או משהו ולעשות לעצמי חתך קטן... זה כבר הגיע למצב שהיה לי הרבה סימנים על היד ואנשים שאלו אותי מה קרה וכבר לא ידעתי איזה סיםפור להמציא טוב אשמח לשמוע הסבר למה זה קורה לי אחלה יוםםם

 

[טל קארי]

למה את מרגישה

צורך לעשות את זה? תפרטי..

 

[סלמנדרה האחת]

לא ממ יודעת אין לזה הסבר הגיוני

דבר ראשון כמה שזה יישמע טיפשי כשאני במצב כזה שאני מרגישה "רגעי נשמה" שכאלו אז אני אוהבת לראות דם... כאילו זה משהו כל כך טבעי וחייתי שיוצא מהגוף כלומר זה גם מפחיד לראות דם כי זה מעיד על מצב שהוא לא תקין בגוף (כעיקרון אנחנו לא אמורים לראות את דם גופנו רק כאשר אנו נפצעים או לבנות- כאשר הן במחזור) ואז שאני רואה את זה זה עושה לי טוב וגם מכיוון שיש לי מן הרגשה פסיכולוגית כל כך חזקה שאני חייבת לעשות איתה משהו.. כלומר נמאס לי רק לחשוב ולשמוע מוסיקה אני חייבת לעשות משהו בפועל עם ההרגשה הזו מקווה שהייתי מובנת

 

[hilabarak]

אולי הכאב גדול מידי ?

לפעמים הכאב מההתמודדויות החיים (חברים, הורים, עבודה, לימודים.... תבחרי אחד או הכל) שאנחנו נדחפים לבצע מעשים, שאין להם הסבר ממשי. הרי זה לא ממש משנה אם אדם אוכל כמות פי 10 ממה שהוא צריך, או שהוא מהמר, או שהוא צורך סמים, או שהוא נדחף לראות את הדם של עצמו, או אפילו דרך אלימות את הדם של הזולת. השאלה איננה "מדוע דווקא דם ולא הימורים ?" או "מדוע דווקא סמים ולא אלימות ?" השאלה היא "איך מטפלים ביסודות ההתמודדות, כך שלא יווצר כאב, שלא יוליד את ההתנהגות ההרסנית (סמים, דם, הימורים, ...) ?". ואני חושב שכאן יש שתי תשובות אפשריות : 1. אנשים מספיק חזקים, יכולים להיעזר בייעוץ פסיכולוגי כזה או אחר, וזהו. 2. אנשים עם פחות משמעת עצמית, נזקקים קודם לעזרה תרופתית, שתפחית את מימד החרדה והדיכאון והכאב. ובמקביל הם יכולים לעבור טיפול שילמד אותם להתמודד. אבל ללא הורדה של החרדות, לטיפול אין כמעט סיכוי. כי האדם יכול להסכים עם הפסיכולוג, אבל החרדות גומרות לו את האנרגייה להתמודד ולעשות מה שהוא והפסיכולוג הסכימו עליו.

 

[שלייישלךךך]

כי את עצובה אולי?!

אני אוהבת את התקופות האלה, הן מחזקות אין לי מה לאמר יותר.. צ'או