HyPeR SoNiC
New member
ההנאה שבאיטיות
רעיון שקראתי עליו בספר "ההנאה שבאיטיות" מאת מילן קונדרה. ציטוט: "פולחן האורגזמה: התועלתנות הפוריטאנית מיושמת בחיי המין; היעילות כנגד הבטלה; צמצום המשגל לכדי מכשול שיש להתגבר עליו מהר ככל האפשר כדי להגיע להתפרצות אקסטאטית, המטרה היחידה של האהבה ושל תבל ומלואה. מדוע נעלמה ההנאה שבאיטיות?" פעם, במאה ה-18, כל העניין הזה של החיזור של בני הזוג אחד אחרי השני היה ממש אומנות! בני הזוג היו מחזרים אחד אחרי השני במשך שבועות וחודשים ולא ממשים את אהבתם עד לרגע האחרון.... וככה הם היו מתקדמים לאט לאט ומחזיקים את עצמם כמה שיותר זמן במצב של גירוי..... וזה היה מגדיל בעצם את ההנאה שלהם...... היום זה לא ככה. היום בחורה יכולה פשוט לבוא למישהו ולהגיד משהו כמו "אתה רוצה אותי, אני רוצה אותך, בוא לא נבזבז זמן" וגם אם היא לא, אז כשבני הזוג מכירים, היחסים שלהם זורמים לכיוון הזה מהר מאוד... אני לא אומר שאנחנו צריכים לחזר אחד אחרי השני במשך חודשים שלמים... כי בכל זאת, הזמנים השתנו... אבל אם בני הזוג היו מחכים קצת, ומתקדמים קצת יותר לאט ביחסים ביניהם, הם היו נהנים הרבה יותר והכל היה מקבל הרבה יותר משמעות... האיטיות וההשקעה גורמת לאדם גם לזכור דברים יותר טוב. הספר מדבר גם על זה. ציטוט: "הבטעת צורה על משך זמן היא תביעתו של היופי אך גם של הזיכרון. כיוון שדבר מה נעדר צורב הוא בלתי נתפס, בלתי ניתן לזכירה. תפיסת הפגישה שלהם כדבר מה בעל צורה הייתה יקרה בעבורםבמיוחד, הואיל ולילם היה חייב להיוותר ללא מחר ולא יוכל לחזור על עצמו אלא בזיכרון. קיים קשר חשאי בין האיטיות והזיכרון, בין המהירות והשיכחה. (...) במתמטיקה הקיומית מופיע הניסיון הזה בצורת שתי משוואות פשוטות: דרגת האטיות עומדת ביחס ישר לעוצמת הזיכרון; דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיחכה." לפי הספר הזה, האיטיות לא רק מעניקה יותר הנאה, אלא גם מטביעה את היחסים בין בני הזוג הרבה יותר טוב בזיכרון שלהם. האיטיות יכולה להוסיף כל כך הרבה למערכת יחסים. אז כמו מילן קונדרה, אני שואל... מדוע נעלמה ההנאה שבאיטיות?
רעיון שקראתי עליו בספר "ההנאה שבאיטיות" מאת מילן קונדרה. ציטוט: "פולחן האורגזמה: התועלתנות הפוריטאנית מיושמת בחיי המין; היעילות כנגד הבטלה; צמצום המשגל לכדי מכשול שיש להתגבר עליו מהר ככל האפשר כדי להגיע להתפרצות אקסטאטית, המטרה היחידה של האהבה ושל תבל ומלואה. מדוע נעלמה ההנאה שבאיטיות?" פעם, במאה ה-18, כל העניין הזה של החיזור של בני הזוג אחד אחרי השני היה ממש אומנות! בני הזוג היו מחזרים אחד אחרי השני במשך שבועות וחודשים ולא ממשים את אהבתם עד לרגע האחרון.... וככה הם היו מתקדמים לאט לאט ומחזיקים את עצמם כמה שיותר זמן במצב של גירוי..... וזה היה מגדיל בעצם את ההנאה שלהם...... היום זה לא ככה. היום בחורה יכולה פשוט לבוא למישהו ולהגיד משהו כמו "אתה רוצה אותי, אני רוצה אותך, בוא לא נבזבז זמן" וגם אם היא לא, אז כשבני הזוג מכירים, היחסים שלהם זורמים לכיוון הזה מהר מאוד... אני לא אומר שאנחנו צריכים לחזר אחד אחרי השני במשך חודשים שלמים... כי בכל זאת, הזמנים השתנו... אבל אם בני הזוג היו מחכים קצת, ומתקדמים קצת יותר לאט ביחסים ביניהם, הם היו נהנים הרבה יותר והכל היה מקבל הרבה יותר משמעות... האיטיות וההשקעה גורמת לאדם גם לזכור דברים יותר טוב. הספר מדבר גם על זה. ציטוט: "הבטעת צורה על משך זמן היא תביעתו של היופי אך גם של הזיכרון. כיוון שדבר מה נעדר צורב הוא בלתי נתפס, בלתי ניתן לזכירה. תפיסת הפגישה שלהם כדבר מה בעל צורה הייתה יקרה בעבורםבמיוחד, הואיל ולילם היה חייב להיוותר ללא מחר ולא יוכל לחזור על עצמו אלא בזיכרון. קיים קשר חשאי בין האיטיות והזיכרון, בין המהירות והשיכחה. (...) במתמטיקה הקיומית מופיע הניסיון הזה בצורת שתי משוואות פשוטות: דרגת האטיות עומדת ביחס ישר לעוצמת הזיכרון; דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיחכה." לפי הספר הזה, האיטיות לא רק מעניקה יותר הנאה, אלא גם מטביעה את היחסים בין בני הזוג הרבה יותר טוב בזיכרון שלהם. האיטיות יכולה להוסיף כל כך הרבה למערכת יחסים. אז כמו מילן קונדרה, אני שואל... מדוע נעלמה ההנאה שבאיטיות?