ההם שממול...
היא עברה לשם לבדה, היא בנה ובתה, מכופפת מעט, לא הישירה מבט, פנים עיפות כמו לאחר לילה בלי שנה, הרבה לילות בלי, עם הזמן, התישר לו הגב, הילדים גם, אבל הלבד גדול אליה,בולט בכל תנועה שלה,בולט באורך הסבלנות שלה לילדיה, היא לא מנסה להסתיר, אותו היא קבלה עם שנים משלו, כל יום לא זוגי. היא כבר לא לבד...ולא יש מקום לחנות את ילדיו.
היא עברה לשם לבדה, היא בנה ובתה, מכופפת מעט, לא הישירה מבט, פנים עיפות כמו לאחר לילה בלי שנה, הרבה לילות בלי, עם הזמן, התישר לו הגב, הילדים גם, אבל הלבד גדול אליה,בולט בכל תנועה שלה,בולט באורך הסבלנות שלה לילדיה, היא לא מנסה להסתיר, אותו היא קבלה עם שנים משלו, כל יום לא זוגי. היא כבר לא לבד...ולא יש מקום לחנות את ילדיו.
