ההורים שלי
...נראה לי שהורי קיבלו את הבשורה באופן רגוע יחסית, מעצמת ההלם. עם הדקות, השעות, והימים הם מתחילים לעכל את הנושא ומבחינים בכך שאני רצינית בדבריי ובמעשיי. אמא שלי בחרה באופציית הדיכאון-הסתגרות, וגשאני רואה את זה,כואב לי קצת. אבא שלי בחר בתגובת הכעס הפאסיבי -אלים. וזה אומר, שהוא עושה עלי מעין ברוגז שכזה, לא מדבר איתי ככה ביומיום, וכשצריך כבר לדבר, הוא עושה זאת בכעס מתפרץ. היום בבוקר, כשסיפרתי לו שאני טסה בסוף השבוע הזה לרומניה, לבחור האהוב שלי, הוא קיבל עליי קריזה והוציא את מה שהוא לא הוציא כשסיפרתי לו שיש לי בכלל חבר נוצרי. ואני? אני שתקתי. לא רציתי ללבות את האש. הבנתי שאני צריכה לתת לבנאדם לבטא את עצמו. הרי הוא לא בא להתווכח איתי פה, נכון? העמדות של שנינו בנושא מנוגדות וזה ידוע. אז אני מקווה שהנסיעה שלי הזו לא תדיר שינה מעיני הורי. הם יודעים שאני עקשנית. אבל הם גם יודעים לתת לי להרגיש אשמה מטומטמת ומשוגעת. גם יחד.
...נראה לי שהורי קיבלו את הבשורה באופן רגוע יחסית, מעצמת ההלם. עם הדקות, השעות, והימים הם מתחילים לעכל את הנושא ומבחינים בכך שאני רצינית בדבריי ובמעשיי. אמא שלי בחרה באופציית הדיכאון-הסתגרות, וגשאני רואה את זה,כואב לי קצת. אבא שלי בחר בתגובת הכעס הפאסיבי -אלים. וזה אומר, שהוא עושה עלי מעין ברוגז שכזה, לא מדבר איתי ככה ביומיום, וכשצריך כבר לדבר, הוא עושה זאת בכעס מתפרץ. היום בבוקר, כשסיפרתי לו שאני טסה בסוף השבוע הזה לרומניה, לבחור האהוב שלי, הוא קיבל עליי קריזה והוציא את מה שהוא לא הוציא כשסיפרתי לו שיש לי בכלל חבר נוצרי. ואני? אני שתקתי. לא רציתי ללבות את האש. הבנתי שאני צריכה לתת לבנאדם לבטא את עצמו. הרי הוא לא בא להתווכח איתי פה, נכון? העמדות של שנינו בנושא מנוגדות וזה ידוע. אז אני מקווה שהנסיעה שלי הזו לא תדיר שינה מעיני הורי. הם יודעים שאני עקשנית. אבל הם גם יודעים לתת לי להרגיש אשמה מטומטמת ומשוגעת. גם יחד.