הו-לא...
כלומר. הו-כן מעורב בהו-לא... שבוע שעבר דיברתי עם ידיד שלי לגבי זה שאולי הוא יבוא לישון אצלי איזה יום אחד, זה בעיקר מה שהניע אותי לסדר כבר את החדר (זה והעובדה שהייתי צריכה כבר להביא פטיש אוויר בשביל לראות את קרקעית החדר) אז יום רביעי היה לי פתאום דחף של מוטיבציה והתחלתי לסדר את החדר, בערב שלחתי לו הודעה שואלת אם התיכנון שהוא יבוא אליי יוצא לפועל או לא, הוא לא ענה ואני איבדתי את פרץ המוטיבציה (כי אמרתי לעצמי שגם ככה אין לי דד-ליין ואני אסיים שבוע הבא או משהו כזה) ואז פתאום הוא שולח לי היום שכן (פה בא ה"הו-כן") היום, כשאני התחלתי לעבוד ב7 בבוקר עד 7 בערב, הלכתי ישון לשעתיים וקמתי שוב לעבוד מ11 בלילה עד 7 בבוקר, ומחר על הבוקר יש לי שיעור עד 2, ואחרי זה ארוחת צהריים משפחתית כזו של שישי, קיצר, ואז אני בטח כבר אקרוס מעייפות וכשאני אקום הוא כבר יהיה צריך להיות אצלי. ככה שאין לי דקה לסיים עם החדר (פה כמו שבטח הבנתים הגיע ה"הו-לא") והוא במצב גרוע ממה שהוא היה בהתחלה.. נראה לי אני פשוט אגרוף הכל לארגזים.. זה "מנקה" תחדר פלאים, אבל אחר כך שאתה צריך משהו.. אוי אוי אוי.
עד שאני מתחילה ויש לי מוטיבציה פתאום יש לי שיעור על כל היום אאההההה
