אני אולי טועה במספרים
אבל אתה טועה במהות. זה שהם מיעוט זה לא משנה את העובדה שהם קיימים, וכבר היו מקרים מעולם שבהם המיעוט הוכיח את צדקתו על הרוב. מה שאתה אומר זה שהפיתרון הציוני (כל פיתרון שהוא שמשרת את האינטרס הישראלי) לא מתקבל/יתקבל ע"י הפלסטינים. אני חוזר על דבריי: מי אתה שתקבע להם ומי אתה שתתנבא? מי שמך? לידיעתך, יש מפלגות ברשות שמצדדות בגבולות 67', לא כולם רוצים להשמיד אותנו, וגם אם כן, הם יודעים שזה לא בר ביצוע. הפיתרון שאתה ושהפלסטינים הפנאטים מציעים לעולם לא יתקבל ע"י ישראל, שכן יצר החיים פועם בה. יש לי שאלה אליך (לצורך העניין אשתמש בהכללה שלך, כדי לפשט את המסר): למה פיתרון שלא יתקבל על צד אחד בשום אופן עדיף על פיתרון דומה שלא יתקבל על הצד השני? אתה טוען שבגלל שאנחנו לא "מתפשרים" - מוותרים על מדינת ישראל הן כמדינה יהודית (להזכירך, זו התרבות שלנו ומי שאנחנו) והן כבית פיסי - הבעיה איתנו. זה שהפלסטינים לעולם לא יסכימו לפשרה אמיתית (לטענתך), כי הם רוצים את הכל החמדנים, לא מהווה בעיה בשבילך? מה לעשות - צריך להתפשר. אין ולא תהיה לפלסטינים בררה אחרת כמו שלנו אין. ויתור על מרבית שטחי הכיבוש של 67, פינוי יהודים מביתם, ואולי אפילו ויתור חלקי על ירושלים, זה ויתור משמעותי. על מה הפלסטינים מוכנים לוותר (שוב, לפי ההכללה שלך)? על מנת לסיים את הסכסוך כל צד יהיה צריך לוותר על משהו.