הדרך לשלווה

[אופקית]

הדרך לשלווה

שלום לכולם,אני מקווה שאתם זוכרים אותי,מה שלומכם שבת שלום לכולכם ,יש לי כמה מחשבות לשתף אתכם,כזכור,אני נלחמת בהפרעת האכילה שלי,בינתיים כבא שבועיים שאני מנצחת יום אחר יום,ויש משהו ששמתי לב עליו,דבר ראשון זה שבלי התערבות של רופאים הצלחתי לעשות פריצת דרך הרבה יותר מהר ונראה לי שהרבה יותר נכון,כלומר ניסיתי להקשיב לגוף ולתת לו מה שהוא רצה,גם אם זה היה דברים ששנים לא נכנסו לי לגוף,ובטח שלא בצורה שוטפת יומיומית,אפילו אם זה דברים שהם לא נחשבים כבריאים אלא סתם טעימים,ההחלטה הזו שמגיע לי להינות לא היתה קשה כמו שחשבתי,ואני מאמינה שכל אדם יכול להרגיש בתוכו מה שנכון ומה שלא,הכוונה היא לאותם רגשות לא הרסניים כיוון שבי למשל יש 2 קולות,הקול הבריא והקול ההורס,זה שאומר לי שלא מגיע,אני חושבת שהדרך לשלווה ולשלמות תיהיה עוד ארוכה ארוכה,ואולי מתישה,אני מקווה שאני אצליח,ושבסוף אני אוכל גם לסייע לאחרים להגיע לאותו מקום של קבלה והבנה של העצמי שלהם,אני מפחדת ללכת סדרך הזו,להיפרד מהמחלה הזו ולתת לה ללכת ממני ולתת לעצמי ללכת ממנה,הלוואי שהייתי יכולה כבר להיות שם,אבל אני מניחה שאם זה לא יהיה משהו שאני יעבוד עליו אני לא אעריך אותו,אין לי כלכך מושג מה אני מנסה לומר סתם כתבתי כמו שאני תמיד עושה,אני מאחלת לכולם יום נפלא ושבת נעימה.

 

[rastotman]

../images/Emo24.gif

כתבת שאת מקווה שבסוף תוכלי לעזור לאחרים, רק לקרוא את מה שאת כותבת עכשיו זה נהדר- את מקרינה משהו טוב- אני בטוחה שכשתירצי לעזור לאחרים את תעשי עבודה מצויינת בזה. מעניין אותי לשמוע איך באמת הגעת להחלטה לעזור לעצמך- מה הוביל אותך לזה. *** אל תפחדי מהדרך, אל תפחדי מלחשוב על עצמך בלי המחלה- היא לא צריכה להיות חלק מההגדרה העצמית שלך. גם ההתחלה של הדרך שאת הולכת בה היא סוף של תהליך ארוך, תישמחי על המקום שאת נימצאת בו- אני בטוחה שאת גאה בעצמך. אם את מסוגלת לחשוב על עצמך ולאהוב את עצמך בתור בנאדם בריא ומאושר אז כבר עשית המון- תפסיקי לחשוב על המקום שאת מתכננת להגיע אליו, תהני מהדרך- היא נהדרת. אני מקווה שאת יודעת לא לשנוא אף אחד מהקולות בראש שלך, אין לך מה להילחם בקול "הרע", אם את ניזהרת לא להקשיב לו זה מספיק כדי לגרום לו להיעלם. המון בהצלחה שיהייה לך

 

[אופקית]

היי ותודה

אני עדיין לא לגמריי אוהבת את עצמי,אבל אני מקווה להגיע לשם,המטרה שהכי חשובה לי זה קבלת העצמי ואהבת העצמי,לא אני לא שונאת אף אחד מהקולות כביכול או הצדדים שיש בי,אני מקבלת אותם כחלק ממני,אני מבינה שיש להם מטרה ושהם נמצאים שם לאיזו שהיא מטרה,שגם אם אינה מובנת לי כעת היא קיימת,ני מאוד שמחה על המקום בו אני נמצאת בגלל כל מיני סיבות שאחת מהן ,היא שזה מקום חדש,ותמיד נחמד להיות במקומות חדשים,גם אם זה מקומות פנימיים,הנוף שונה,החברה שונה,הכל אחר,כמעט הכל,זו מין הרפתקאה,והדרך לא תמיד נהדרת אבל גם זה בסדר,לפעמים כדיי להגיע למקום טוב צריך לעבור שלבים קשים,עכשיו אני בשלב ביניים,בצומת דרכים,אני שוקלת מה לעשות,ונותנת לגוף להנחות אותי,ולמטרות שלי אני מפנה גם מקום להביא אותי לשם,אני כמהה לעבור שלב,כי שלב הביניים אומנם נחמד,אבל אסור להתמכר עליו,כי חשוב לי לשמור על התפתחות,אני מנסה לקחת מהשלב הזה מה שצריך,ולעבור הלאה לשלב הבא,לגביי מה הביא אותי להחלטה?החלטתי שזה מטופש להילחם נגד עצמי,נגד הגוף שלי,הגעתי למצב,שהגוף אומנם לא היה בתת משקל רציני אבל בתת משקל,אכלתי ממש מעט ולא ירדתי,בהתחלה לא הבנתי איך זה שאני לא יורדת במשקל,אז עוד חשבתי בצורה חולה,חשבתי שהגוף שלי בוגד בי,הנה אני,לא אוכלת,ולא יורדת,זה לא הגיוני,למה הגוף שלי נגדי?ואז נפל האסימון,הגוף בדיוק להיפך מבוגד בי הוא עוזר לי,הוא נלחם על השפיות,כנראה משהו מהתת מודע השפיע על הפיזי,בתת מודע העדפתי להיות בריאה ולכן לא רדתי עוד,למרות שרפואית זה לא הגיוני,וכשהבנתי שיש סיבה לזה שאני לא יורדת,סיבה לא רק פיזית,אלא עמוקה יותר,והבנתי עוד באותו יום,זה היה ממש מתיש כל ההבנות האלו,ובכוונה אני לא אומרת תובנות,הבנתי שאני בוחרת לחיות,לחיות ולחיות!וחלק מלחיות זה לאכול,וחלק מלחיות זה להינות,וגם חלק מלחיות זה לבכות,ולכאוב,אני עדיין לא במקום שהכאב לא מפחיד אותי,אבל אני במקום שאני מוכנה להרגיש אותו,ולא לצום בגללו,אני לומדת להפריד,להרגיש עד הסוף,ולא לתת לזה להשפיע על האוכל,אחרי הכל,למה להילחם ביצר כלכך בסיסי ומהנה?אוף,אוכל זה פשוט טעים,איך הייתי כלכך עיוורת כלכך הרבה זמן?אגב מגיע לי כפיים עליתי 3 קילו בשבועיים בערך,אני גאה בי תודה שהקדשת זמן להגיב לדבריי ושבת שלום אופ'ית

 

[איל באש]

היי אופקית../images/Emo140.gif../images/Emo77.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif

כל הכבוד לך על העלייה במשקל, זה מצויין. אני מאוד מזדהה איתך בנושא הפחד לשחרר את המחלה, את הכאב. כן גם לי זה קרה שחשבתי על שינוי, היו כל מיני קולות פנימיים שאומרים שלא כדאי לוותר כי מי יודע מה יהיה , וזה הפחיד אותי. אצלי זה לא התבטא באכילה דווקא, אלה בפחד לשחרר את הכאבי בטן וקשיי העיכול ששנים סחבתי . כאילו שהעדפתי לסבול ולכאוב מאשר להיות בריא, טזה אבסורדי וזה אפילו מוטרף. שהתחלתי לחקור את עצמי לעומק, ללכת לטיפול אלטרנטיביים, לקרוא ספרים, וללמוד בקבוצת מודעות ותקשור, קיבלתי בעצם כלים להתמודדות והבנה שלי את עצמי , את החיים שבחרתי לחיות. אני הבנתי שאני מפחד לעכל את החיים בגוף הפיזי, ובאיזושהי דרך עיקשת אני בעצם מנסה להרוס את הגוף שלי, כי עדיף להיות רוח ולא גוף חולה. הבנתי שיש לי פחד מהחיים הללו בגוף, שאני עושה הכל כדי למנוע מהגוף לחיות. למה ,שאלתי המון פעמים לאורך הדרך, אבל תמיד חזרו הפחדים להיות מי שאני באמת, לעכל את האוכל משמע לעכל את החיים שלי בכל הרבדים ועל כל המובנים. היום אחרי הרבה זמן בדרך אני במצב מצוין , ומעכל את האוכל יותר מיום ליום, כי בחרתי לחיות , כי בחרתי לשנות, כי בחרתי לעכל את החיים, והחיים מזמינים אותי לחיות אותם באהבה והנאה. את בדרך מופלאה של שינוי, את אדם אמיץ מאוד שבחר להתגבר, את אדם שבחר לחיות. באופן אישי אני מכיר בחורה אנורקסית בולמית אלכוהליסטית ומכורה להרואין,אמא לשני ילדים בת 27 שבוחרת כל יום מחדש במוות. הלוואי ויום אחד יהיה לה הכח לקום ולהודות שיש לה בעיה, ולשנות. הצלחת במקום שרבים נכשלים בו, כי אין להם כח. דרך צלחה, ותמיד אשמח לשמוע את חוויותייך, גם אם הם לא תמיד נעימות. אנחנו פה כדי ללמוד לחיות.

 

[שמילקיה]

לאייל,תודה אגב זו אופקית

כן חבל לי לפעמים שהחיים לא קלים יותר,היום אני מסתכלת על הגוף שלי ורואה בו שינויים,בטן קטנה שצצה לה,וכל מיני דברים שעד עכשיו היו רחוקים ממני,אבל אני קצת אוהבת את הבטן הקטנה כי מסמלת לי חיים,אומנם זו לא בטן מהיריון אבל זו בטן שבחרתי ליצור,עם אוכל,אני מוכנה לתת לגוף שלי להיות קצת מלא,זה מתנה שלי לעצמי,זה קשה כי אני גם קצת שונאת את הבטן הקטנה,אבל היא הבטן שלי,טוב שלי ושל החתול שלי שהחליט שזה מקום חדש שאםשר לישון עליו בלילה,אני חושבת שבכל אחד טמון הכוח להחלים ולשנות את ההרס שהוא זורע וגוזר על עצמו,אבל לא כל אחד יכול לתת לעצמו להשתמש בכוח הזה,כל אחד והזמן שלו,אני מאמינה שיצר החיים חזק מאיתנו,ושבסופו של דבר אפשר למצוא את הרצון לחיות ולחיות טוב,אני חושבת גם שחייבים להשתמש גם ברפואה הקונבנציונלית,כדיי שלא להתמכר לחיפוש עצמי ואז לאבד את המשמעות שבמציאת העצמי,צריך לדעת לחפש אבל גם לדעת למצוא,ולהמשיך לחפש משהו אחר,אגב חלק מהבעיות שלי שגרמו לאנורסיה זה חוסר ברצון להיות מינית,להיות אישה,אז החלטתי לעשות סדנא של טנטרה מינית,אני הבנתי ממזמן שכדיי להתמודד אם הפחד מהמיניות זה להסתכל לו בעיניים ולומר לו:נה נה נה נה נה,אני יותר חזקה קבל... בעין ועוף ממני,כלומר הפחד שירת מטרה מסוימת ואני מרגישה שמיציתי,ועכשיו נשאר רק ההרגל הרע,שקשה להיפטר ממנו אבל צריך! וזהו אין לי עוד הגיגים כרגע,שיהיה לכולם שבוע מקסים ומתוק!

 

[איל באש]

אופקית ../images/Emo23.gif../images/Emo42.gif

מסכים איתך על הרעיון של השילוב בין הקונבנציונלי ללא קונבנציונלי, זה בדיוק כמו השילוב של הרוח עם החומר, של הרגש עם השכל, של הלב עם המוח. לשלב זה לאזן, זה להתייחס לכל המרכיבים שמרכיבים אותנו.