ארווין קליין
Member
מחקרים גדולים ורציניים שנעשו על האושר, מצאו שמקורו בהרגשה כשייך ותורם לחברה. מספיק אם ניזכר באלו ששמו או ניסו לשים קץ לחייהם, כדי להבין כמה זה נכון. הסיפור שאני זוכר מילדותי, הוא על ילד, שלא היו לו חברים והרגיש דחוי. כששב יום אחד מבית ספר, אחרי עוד חוויה שכזאת, החליט לשים קץ לחייו. ממש ברגע האחרון, כשפנה לביתו, ילד מהכיתה הציע ל לבוא אליו לשחק. הוא נענה להצעה, הפכו חברים ושכח לגמרי מהרעיון של ההתאבדות.
כלומר אפילו חבר בודד, טוב וכנה, יכול להפוך אותנו למאושרים. כמובן שאושר, מלכתחילה, הוא גם עניין של גנים. בגלל שהאדם, שכושר השרידות הוא חלק מהתפתחותו, נוטה ומדגיש את הדברים הרעים בחייו, אלו שעלולים לסכן אותו, הוא נוטה לפתח גישה פסימית לחיים. היכולת, להביט גם על הדברים החיוביים, מקנים לו גם יכולת להיות מאושר יותר. כלומר שינוי החשיבה, משלילית לחיובית, היא חיונית גם כן, להישרדות. ישנו פתגם האומר: אין לי את הלוקסוס להרשות לעצמי לחשוב מחשבות שליליות.
הרגשת ניתוק זאת, בצורתה הקיצונית, יכולה לנבוע מההרגשה שאתה שייך למשפחה שיש לך רק מה להתבייש בה. משפחה בה אין קשרים טובים, בין חבריה. אין עידוד ותמיכה מצד ההורים. מה שגורם לך להרגיש, בסופו של דבר, דחוי בחברה, כמו נטע זר. כזאת הייתה לואיז היי, שכתבה את הספרים על מחשבה חיובית, שמאוד מאוד הצליחו. היא הייתה ילדה בזויה, שכולם העליבו אותה. כזה היה ד"ר וויין דייר, שהיה אחד הסופרים והמנטורים המצליחים ביותר בארה"ב. פרופסור מלומד ונערץ. הוא היה בן לאבא אלכוהוליסט, שרדה במשפחה, עם סיכויים גדולים להתדרדר לסמים ולפשע...
כלומר יש בידינו, בעזרת שינוי חשיבה, לצאת מהמצב הנואש, לכאורה הזה, ולהפוך לא רק למאושרים יותר, אלא לסמל ממשי של שמחת חיים. האושר שלנו יכול להיות מושג גם על ידי הכדורים החדשים, מסדרת הפרוזק. אבל זה גם עלול לפגוע ביכולות המנטליות שלנו. כך למשל הסיפור של המשוררת המפורסמת.... שהייתה חולת נפש ואושפזה. הרופא סרב לתת לה את התרופות הפסיכיאטריות, בטענה שזה יפגע ביצירה שלה ובסופו של דבר גם באושר שלה... כלומר אומללות זה גם חלק מהחיים, מהצורה שלנו להפוך לאנושיים יותר. ידוע המשפט: מעולם לא חיית באמת, עד שלא מתת קצת. עלינו לחוות גם את הצד האפל של החיים, כדי ליהנות מהם.
כלומר אפילו חבר בודד, טוב וכנה, יכול להפוך אותנו למאושרים. כמובן שאושר, מלכתחילה, הוא גם עניין של גנים. בגלל שהאדם, שכושר השרידות הוא חלק מהתפתחותו, נוטה ומדגיש את הדברים הרעים בחייו, אלו שעלולים לסכן אותו, הוא נוטה לפתח גישה פסימית לחיים. היכולת, להביט גם על הדברים החיוביים, מקנים לו גם יכולת להיות מאושר יותר. כלומר שינוי החשיבה, משלילית לחיובית, היא חיונית גם כן, להישרדות. ישנו פתגם האומר: אין לי את הלוקסוס להרשות לעצמי לחשוב מחשבות שליליות.
הרגשת ניתוק זאת, בצורתה הקיצונית, יכולה לנבוע מההרגשה שאתה שייך למשפחה שיש לך רק מה להתבייש בה. משפחה בה אין קשרים טובים, בין חבריה. אין עידוד ותמיכה מצד ההורים. מה שגורם לך להרגיש, בסופו של דבר, דחוי בחברה, כמו נטע זר. כזאת הייתה לואיז היי, שכתבה את הספרים על מחשבה חיובית, שמאוד מאוד הצליחו. היא הייתה ילדה בזויה, שכולם העליבו אותה. כזה היה ד"ר וויין דייר, שהיה אחד הסופרים והמנטורים המצליחים ביותר בארה"ב. פרופסור מלומד ונערץ. הוא היה בן לאבא אלכוהוליסט, שרדה במשפחה, עם סיכויים גדולים להתדרדר לסמים ולפשע...
כלומר יש בידינו, בעזרת שינוי חשיבה, לצאת מהמצב הנואש, לכאורה הזה, ולהפוך לא רק למאושרים יותר, אלא לסמל ממשי של שמחת חיים. האושר שלנו יכול להיות מושג גם על ידי הכדורים החדשים, מסדרת הפרוזק. אבל זה גם עלול לפגוע ביכולות המנטליות שלנו. כך למשל הסיפור של המשוררת המפורסמת.... שהייתה חולת נפש ואושפזה. הרופא סרב לתת לה את התרופות הפסיכיאטריות, בטענה שזה יפגע ביצירה שלה ובסופו של דבר גם באושר שלה... כלומר אומללות זה גם חלק מהחיים, מהצורה שלנו להפוך לאנושיים יותר. ידוע המשפט: מעולם לא חיית באמת, עד שלא מתת קצת. עלינו לחוות גם את הצד האפל של החיים, כדי ליהנות מהם.