אוהב...אוהב אחת
New member
הדמעות ממשיכות..
כל דמעה שבכית זה היה כאילו זה חדר לעצמותי מין כאב חד ועמוק מעולם לא רציתי ללכת ממך.. לעולם לא רציתי לקרוע חלקים ממך לאחרונה זה כל מה ששמעתי מהסביבה הקרובה כאילו שלא ידעתי את כל זה לבד הרגישות שלי כלפיך לא יודעת גבולות הרגשתי כל כאב כל דמעה כל צער וכל התיסרות אני סובל כמו שלא הכרתי בחיים שלי כולם לפתע נהפכו ליועצים מביני ענין כולם לפתע יודעים הכל יותר טוב מאיתנו יותר טוב ממני והלחץ העצמי שלי שקיים בין כה וכה קיבל מימד חיצוני נוסף ללא הזמנתי את בתוך הנשמה שלי עמוק עמוק פנימה אני תמיד אוהב אותך בכל מצב אני ואת יחד עברנו המון דברים והפעם נכנעתי כביכול לקול הגיון של הסביבה ולא זה לא נשמע לי הגיוני בכלל אבל את אמרת לי שהם מבינים והם רואים הכל כמו ספר פתוח אילו המסך היה דף הוא היה ספוג דמעות שלי שפשוט נושרות ונושרות ללא יכולת להפסיק אותם אני יודע שאני עקשן גדול וסניקי אבל הסניקי פה אוהב ולא יכול לסבול את הסבל הזה יותר אני לא יודע מה את חושבת או מה דעתך כל שיחה שהיתה נגררנו למשהו שלא הניב תוצאות שהיו טובות לנו והם כמו טריז הצליחו לחדור פנימה הלב שלי פשוט התכווץ לו כמו ילד אבוד פנימה ואני מרגיש אבוד וכל כך לא בשליטה על הנעשה זה לא אני בכלל אני שהשליטה היתה לו כל כך חשובה פתאום מצא את עצמו צריך להשיב לאנשים שאין להם ולו חצי מושג אמרי לי בבקשה אמרי לי שאת אוהבת אותי כי לא אוכל לסבול שאת כבר לא כל כך הרבה מילים נאמרו כל כך הרבה כאב ועומס אני לא האדם הכי קל שבעולם זאת אני יודע אבל דבר אחד אני יודע ברור וחזק את עשית למעני כל כך המון שאולי רק בגלל זה אולי חשבת שהעזרה תגיע ממקום אחר והעזרה גרמה לי לאבד את הראש ולצאת משיקול דעת נכון אולי תתקשי להאמין למילותי אבל נשמתי אני אוהב ולא יודע מה לעשות כי אני מרגיש כלכך אבוד
כל דמעה שבכית זה היה כאילו זה חדר לעצמותי מין כאב חד ועמוק מעולם לא רציתי ללכת ממך.. לעולם לא רציתי לקרוע חלקים ממך לאחרונה זה כל מה ששמעתי מהסביבה הקרובה כאילו שלא ידעתי את כל זה לבד הרגישות שלי כלפיך לא יודעת גבולות הרגשתי כל כאב כל דמעה כל צער וכל התיסרות אני סובל כמו שלא הכרתי בחיים שלי כולם לפתע נהפכו ליועצים מביני ענין כולם לפתע יודעים הכל יותר טוב מאיתנו יותר טוב ממני והלחץ העצמי שלי שקיים בין כה וכה קיבל מימד חיצוני נוסף ללא הזמנתי את בתוך הנשמה שלי עמוק עמוק פנימה אני תמיד אוהב אותך בכל מצב אני ואת יחד עברנו המון דברים והפעם נכנעתי כביכול לקול הגיון של הסביבה ולא זה לא נשמע לי הגיוני בכלל אבל את אמרת לי שהם מבינים והם רואים הכל כמו ספר פתוח אילו המסך היה דף הוא היה ספוג דמעות שלי שפשוט נושרות ונושרות ללא יכולת להפסיק אותם אני יודע שאני עקשן גדול וסניקי אבל הסניקי פה אוהב ולא יכול לסבול את הסבל הזה יותר אני לא יודע מה את חושבת או מה דעתך כל שיחה שהיתה נגררנו למשהו שלא הניב תוצאות שהיו טובות לנו והם כמו טריז הצליחו לחדור פנימה הלב שלי פשוט התכווץ לו כמו ילד אבוד פנימה ואני מרגיש אבוד וכל כך לא בשליטה על הנעשה זה לא אני בכלל אני שהשליטה היתה לו כל כך חשובה פתאום מצא את עצמו צריך להשיב לאנשים שאין להם ולו חצי מושג אמרי לי בבקשה אמרי לי שאת אוהבת אותי כי לא אוכל לסבול שאת כבר לא כל כך הרבה מילים נאמרו כל כך הרבה כאב ועומס אני לא האדם הכי קל שבעולם זאת אני יודע אבל דבר אחד אני יודע ברור וחזק את עשית למעני כל כך המון שאולי רק בגלל זה אולי חשבת שהעזרה תגיע ממקום אחר והעזרה גרמה לי לאבד את הראש ולצאת משיקול דעת נכון אולי תתקשי להאמין למילותי אבל נשמתי אני אוהב ולא יודע מה לעשות כי אני מרגיש כלכך אבוד
) אבל כאשר יש אינטראקציה בין שני ``טיפוסים`` סביר להניח שיהיה קשה - אין ``אני טיפוס קשה`` ו``את טיפוס קל`` יש סיטואציה שמעלה נקודות קשות יותר ונקודות קשות פחות. צריך להתמודד עם אלו, ולא להאשים את אף אחד מהצדדים(גם לא את ה``עצמי``, אחרת לא מתקדמים קדימה ב י ח ד, וזה הרי כל העניין במערכת יחסים...) והאהבה הזאת, שאתה כל כך זקוק לה, שתגיד לך, שתהיה... היא שם, בטוחה. חכה בסבלנות עד שתוכל להראות את עצמה, כי עכשיו היא בטח באנדרלמוסיה לא קטנה משלך... מאחלת לך שהסיטואציה הזאת, תגמר ותוכל לשוב לאושר. תודה ששיתפת אותנו בכאב הזה... מקווה שהיא תשמע אותו...