הדמדומים

thecenter

New member
הדמדומים

טוב, אז היינו 2000 שנים בגולה. הסתדרנו לא רע. פעם למעלה, פעם למטה. אז הקמנו מדינה. החזקנו לא-רע, 50 שנה, זה יפה: שרדנו 3-4 מלחמות, כבשנו שניים-שלושה קילומטרים, הבאנו 4 מדליות, אף אחת מהן לא מזהב, סבלנו מכמעט וכמעט וכמעט, רק כמעט (חוץ מהניצחון הכפול באירוויזיון ב-78/79). ידידי היקרים, אנו צופים בדמדומיה של המדינה היהודית היושבת בציון. היא מתפרקת לנו מול העיניים. לראשונה זה הרבה מאוד שנים העולם הערבי מאוחד כולו כנגד מטרה אחת ברורה - המדינה הציונית, והוא פוגש במדינה מפולגת ומפוררת, המורכבת מערבים שונאים ותומכי פירורה, דתיים וחרדים ששונאים שנאת מוות את הממסד האשכנזי המפלה, ומוכנים לחכות לכובש הערבי בכיליון עיניים מול כלא מעשיהו בתקווה שאולי הוא ייתן חנינה לרב, סליחה, המוכתר דרעי. רק שתבוא חנינה. אין מי שילחם מולם. הרמטכ``ל נגד ראש הממשלה, ראש הממשלה נגד הממשלה, הרמטכ``ל נגד סגנו (טוב, לשעבר), ראש ממשלה מול שר הביטחון (למרות שזה אותו בן-אדם). כן,יקירי, אתם צופים בדמדומיה של המדינה היהודית. עתה רק נותר להתבצר בחומות שינקין ולצעוק: ``אותנו לא יזיזו מפה``. ואם גם זה לא יעזור, אל תשכחו שהסיילים בלונדון עוד מעט מתחילים, אז יש לאן ללכת. בכל-מקרה שלא יהיה. תגובות ?????
 

קרני

New member
דיאלוג פנימי...

ידידי היקר... קראתי את מה שכתבת. תחושה כבדה כרגע בחיינו. חושבים על כל האפשרויות, רואים את כל התככים, הבעיות הפנימיות... פוחדים. מה נשאר לנו מהארץ שלנו? מה ישאר לנו? זה לא בדיוק הזמן לבקר את התנהגות הגורמים השונים במדינה, זה הזמן להתאחד וביחד להגיע למצב של רגיעה. רגיעה?! איך עושים את זה? מדברים עכשיו על כוח צבאי, על הבלגה, על ממשלת חירום לאומית, על תמיכה, על האו``ם, מנהיגים... מה הדבר הנכון לעשות? כוחותינו/רגשותינו/מחשבותינו/החלטותינו לאן יובילו אותנו? מצד אחד חיילים נחטפים, מצד אחר אנשים מפגינים מול משרד הביטחון למנוע מלחמה. מצד אחד מוכנים להתדברות, מצד שני אין עם מי לדבר. מצד אחד לא מכבדים הסכמים וגם כשנותנים שליטה, בוזזים והורסים כל פיסת אבן קיימת, ומצד שני... מלחמה? זה מה שנשאר? דיבורים הרי יהיו צריכים להיות במוקדם או במאוחר, ועדיף שזה יהיה במוקדם, כי מלחמה, אף אחד לא רוצה מלחמה. אין מנצחים במלחמה. הרבה פצעים, הרבה ילדים עם גזר דין מוות, הרבה כאב, דאגה ושנאה. לא, במלחמה הזאת אין מנצחים. באף מלחמה אין מנצחים. מתפללת לשלום החיילים, לשלום הפצועים, לשלום המפחדים, לשלום האנשים באשר יהיו! מתפללת שהאמוציה תפסיק לדבר, ושיהיה מקום למעט היגיון ושכל ישר ואנושיות. כי שום מלחמה היא לא מלחמה צודקת ושום מלחמה לא שווה מוות של אנשים.
 
למעלה