הדיסק היום בן 30!

[galgi12]

הדיסק היום בן 30!

הושק מסחרית לראשונה ב-01.10.82 - אלבומו של בילי ג'ואל "52nd Street" היה הדיסק הראשון.

הנה כתבה נחמדה בנושא

בסוף הכתבה נשאל - "מה היה הדיסק הראשון שקניתם" וזה יכול להיות דיון מעניין גם כאן -

אז מה היה הדיסק הראשון שקניתם? ומתי זה היה?

שלי היה wish you were here של הפלויד, הוצאה מסוף שנות ה-80 לדעתי שקניתי ב-1991 בפיקדילי בת"א...
הייתי בן 15

21 שנים עברו ואני עדיין קונה דיסקים...

 

[arieltr]

האלבום הראשון שקניתי על דיסק

היה זה...........

זה היה ב-1991 הייתי בשנה הראשונה של התיכון, והבלונדי הזה פרץ כמו מטאור רותח באוזניים בשידור חי.
קניתי את זה בחנות המוסיקה התת קרקעית שהייתה ממוקמת ברוטשילד במרכז ראשל"צ, בדיוק ממול לאיפה שהיום עומד קניון רוטשילד.
יש לי את הדיסק הזה עד היום, ברור.

אחח, למי יש מכונת זמן, יחזיר אותי לחדר שלי, הנה פינטו נכנס מהופנט לחלוטין ובידו האלבום של טמפל אוף דה דוג, חםשטט מגיע סוער אחריו עם החדש של ספולטורה, ורפי מאיץ בי ללכת ולקנות פאנל אקולייזרים למערכת החדשה של קנווד שזה עתה קניתי ושקל לא נשאר לי.
אחחחח איזו תקופה זו הייתה.

 

[Barmelai]

לא זוכר מה היה הדיסק הראשון שקניתי

אני מניח שזה היה אלבום ג'אז כלשהו, אולי מייקל ברקר, אולי מיילס, בכל אופן בשנות השמונים, בתקופה שהתחלתי לקנות דיסקים וחדלתי לקנות תקליטים, הייתי בשלבי בניית אגפי הג'אז והקלאסי בספריה שלי. ואולי זה היה דווקא הרקוויאם הגרמני של ברהמס? אולי...

 

[orenh47]

אבי רואד ומומנטארי לאפס שני הראשונים שלי

מאוד רציתי לרכוש משהו של בועז שרעבי ולנפץ לרסיסים על ראשו של ברמלאי

 

[Barmelai]

אני מסכים שתנפץ עלי את מומנטרי לאפס

אם זה מה שיעזור לך להפטר מהדרעק הזה.

 

[orenh47]

בשמחה ואם אפשר אוריד עליך גם תסיפולוקס הישן :

 

[Celluloid Hero]

האומנם חזר האזרח לעירו?

טוב שבאת . באמת הגיע הזמן שמישהו יתייחס לברמלאי, הוא שורט את הדלת כבר כמה שבועות...

 

[arieltr]

אהלו אורן, איפה שקעת לנו

לפני כמה חודשים היה 40 ל-ARGUS האדיר, ניל יאנג עומד לשחרר אלבום מטורף נשמע מה תומר יאמר, ואבי ביטר כבר שיחרר מספיק ברוך השם.

וצודק הברמלאי על מומנטרי קראפ אוף אלבום.

 

[orenh47]

אני בקבוצה של חבר בפייסבוק

וקצת עסוק ( מי מתעסק??) הצוללויד דפק כאן עבודת גמר על תחנה לתחנה אלבום אהוב עלי במיוחד וכאן המקום לומר תודה
אשתדל להיכנס מדי פעם זה חסר לי להיות כנה
יש לי תכניתה חדש זה ברדיו ( הכל במיבטא רוסי כבד) מחר 8 בערב
106.2 הרדיו הבינתחומי מחר שעתיים של שירי גשם ושבוע אחרי אלי מרכוס מיתארח ונותן בלוזים
עם הצוללויד אני צריך לדבר על תכנית על הקינקס חברים רק טוב והוא עוד ישוב האזרח א
http://www.1062fm.co.il/

 

[oren29at]

I guess it'll die before it gets old

הדיסק, הכוונה.

לפני 30 שנה נזרעו שני זרעים על גבי משטח פלסטיק (זה פלסטיק, נכון?) חלק ומבריק: זרע החמדנים, וזרע קריסת החמדנים.

ואסביר: הקומפקט דיסק היה פורמט מתקדם טכנולוגית, קפיצת דרך בהשוואה לתקליט, ודילוג קליל מעל הקסטה העלובה. הקומפקט דיסק איפשר אחסון של יותר מוזיקה פר יחידה, ואיכות צליל טובה יותר.

חברות התקליטים ניצלו את האפשרויות עד תומן: בהתחלה הן הוציאו אלבומים עם יותר שירים בתקליטור בהשוואה לגרסת התקליט (Brothers In Arms של הדייר סטרייטס, So של פיטר גבריאל, 1900? של פורטיסחרוף), ובהמשך הן הוציאו מחדש, שוב ושוב, את אותם האלבומים בגירסאות משופצות, משופצרות ויקרות רצח.

כשציבור חובבי המוזיקה התאושש מההלם, התברר לו שתקליטור אפשר לשכפל ללא אבדן של איכות (אין כמו האפס והאחד הדיגיטליים) ובעלות הולכת וקטנה, קטנה והולכת.

וכך הולכים הם יד ביד, עד היום, שכפולי המוזיקה החינמיים וההמוניים, וההוצאות המחודשות שלאחרונה תפסו איזה טוויסט מפלצתי של גירסאות 5-6 דיסקים+די וי די+בלו ריי+ ביקור של הזמר אצלך בבית לשנה לא כולל הוצאות, והשניים מאזנים איכשהו אחד את השני, ואולי גם משלימים אחד את השני: עוד 5-6 שנים תצא מן הסתם "מהדורת העשור" של In Rainbows של רדיוהד, אותו אלבום שהוצע בעקרון בחינם למאזינים. אני מהמר על מהדורה בת 10 תקליטורים+3 בלו ריי+ הורדה דיגיטלית בתלת מימד של ת'ום יורק מיבב אצלך בסלון. המחיר? Priceless, אלא מה.

אה כן, התקליטור הראשון שלי. אני מודה, יש פער גדול בין המאורע הלכאורה מכונן הזה (התקליטור. הראשון. שלי!), ובין הסתמיות של התשובה. אז ככה: מכשיר הקומפקט הראשון שלי נקנה מתישהו ב 1991, בעודי בסדיר. נדמה לי שזה היה ב"רמי רון" בירושלים. משם קפצתי מעדנות לפיקדילי ז"ל בשץ, וקניתי את Synchronicity של פוליס, שגבר בנקודות וב 5 ש"ח על Green של REM. אין לי מה לומר על האלבום הזה יותר מדי. הוא אלבום מצוין ומומלץ. הנה אחת הפסגות שלו, אם יש מישהו שאשכרה לא מכיר.

 

[Zohar 01]

יש מצב שזה היה אוסף של אליס אין צ'יינס

שנקרא Nothing safe. אבל אני לגמרי בטוחה.

 

[Celluloid Hero]

הדיסק הראשון שקניתי

היה דארק סייד אוף דה מון. אני זוכר אפילו את השני- Blood Sugar Sex Magik. זה היה בהפרש של כמה ימים, במין מחשבה של- קודם נקנה משהו ענתיקה-קלאסי, ואחרי זה משהו שיש לי המון זמן בקסטה מעותקת מהבן של השכן. אז ככה קרה שלבשתי את בגדי השבת שלי, צחצחתי נעליי, והלכתי למעין בית חרושת מאובק ליד הבית שמשום מה היה שם גם חנות מוזיקה תקועה במרתף , ובמקרה קניתי שם את ההוא של הפפרז (את הפלוייד קניתי בסתם חנות לא מעניינת). אבל כמובן, שהקסטות היה הדבר החזק כשהייתי ילד, הדיסקים היו מעין- משהו חדש, אבל לא הכרחי, הרי יש לי את כל הקסטות האלה פה והן מנגנות מצויין!, מה הסיכוי שהם יירקבו ללא תקנה יום אחד, וייזרקו לפח האשפה של ההסטוריה. פחחחחח ושביבי ייבחר פעמיים לראשות ממשלה??? פחחחחחחחחחחחח. בדיחה טובה. יאללה בוא נקנה את הדבר העגול והנוצץ הזה, אנחנו נחיה לנצח הרי.

ועכשיו, בהשפעת סרטי נסיעה בזמן מגניבים שהסוף שלהם איום ונורא, נעבור לשאלה הרבה יותר מגניבה- נניח ויכולתם בתקופת הדיסק הראשון לנסוע בזמן קדימה ולגלות איזה אוסף יהיה לכם כשתהיו גדולים, כשהייתם חוזרים בחזרה לזמן שלכם, איזה דיסק הייתם קונים ראשון?. אפשרויות:

(1) את אותו הדיסק, כלומר מתחילים לאט ובעדינות עם ורק בסוף הולכים על ההארדקור.

(2) לוקחים שאיפה מזה, ורואים אם זה לא משגר אותכם לירח עוד בגיל 12..

(3) הייתם חוזרים ומחפשים את הבית של ברמלאי עם פטיש ביד וחוסכים המון המון אלבומים מעוותים שעתידים להיערם לכם על המדף שמפחידים עם צליליהם את כל תושבי השכונה..

(4) כל התשובות נכונות, כל עוד האוסף של ברמלאי מנותץ לרסיסים בסוף .

 

[Barmelai]

תשמע היום כשאני בוהה בכמות המדפים הלא הגיונית

שכורעים ללדת אצלי בסלון ולא תחת הסט המלא של האנציקלופדיה העברית עם כל כרכי המילואים, אני חושב על אותו דבר: שמישהו יעשה לי טובה ויגיע כבר עם פטיש 5 קילו. אפילו אתה והאזרח מוזמנים אבל רק בלבוש הולם (אתם יודעים על מה אני מדבר - מגפיים בלבד).

 

[orenh47]

אם ככה אני מוותר גם על מגפיים mother natures

 

[noosh]

הייתי מתחילה בדיוק באותה הנקודה

לא כי זה "לאט ובעדינות", באותה התקופה זה כנראה לא היה בעדינות כי זה היה חדש, ומפתיע, ומרגש, ומצד שני כלכך מוכר ומלא ריחות של ילדות וקשתות קטנות על הקירות החשוכים בחדר הריק של אח שלי שאליו הייתי מתגנבת כשהוא היה בצבא, בשעות הבוקר לפני בי"ס, ומניחה את המנסרה שלו ליד התריסים המוגפים ונותנת לשמש להסתנן דרך החרכים ולהישבר דרכה. (גם האלבום הראשון שלי היה הצד האפל של הירח). אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהקשבתי לאלבום הזה בגיל 14,שבכלל לא היתה הפעם הראשונה אבל היא היתה הפעם הראשונה שזו היתה בחירה -שלי-, ומה שהתנגן בחדר לא היה עדין, אולי בנאלי וצפוי בשביל הספריה הנוכחית שלי, אבל לא עדין.
אני זוכרת שבהאזנה הראשונה אחרי הקניה, חברה שלי נכנסה לחדר, מתישהו באמצע On The Run, ושאלה אותי: "איכס, מה זו מוזיקת החייזרים הזאת שאת שומעת?". נראה לי שלא עניתי על זה בכלל.

(והאמת שהכל שקר, כי הדיסק הראשון שקניתי היה בטח הראשון של בריטני ספירס, או איזה דיסק אוסף נאו שקר, ואולי בכלל קניתי את היטמן 7? יש מצב. אם כי נראה לי שלו האזנתי אצל השכנים. וגם על זה לא הייתי מוותרת, על אף שאני לא מחשיבה את זה היום ואוהבת לשכוח את נקודת הציון הזאת על המסלול המוזיקלי של חיי, כי הדרך שבאמצעותה שהגעתי לספריה הנוכחית שלי ולהערכה שלי למוזיקה הזאת היתה צריכה לעבור דרך שטחי האויב, כדי שאני אבין מה אני אוהבת, ולמה אני אוהבת את זה. לא כי זה מה שהשמיעו לי מגיל אפס [ועד 9] ולא כי זה מה שהחברים שלי הקשיבו לו [הם נשארו בפופ די הרבה זמן אחריי], אלא כי זה מה שאני מאמינה בו, שאני מאמינה שמוזיקה צריכה להיות, ככה אני חושבת שהיא צריכה להעשות, זה העומק שאני חושבת שהיא צריכה להכיל, בנוסף או ביחד עם השטותיות הכיפית והמטופשת שהיא מסוגלת לה. הייתי צריכה את בריטני כדי להבין מה זה מוזיקה, או איזו מוזיקה אני באמת מסוגלת לאהוב ולא רק לשמוע ברדיו. וזה באמת היה התהליך שלי, וזו הסיבה שהגעתי חזרה לפינק פלויד - כי זה לא הספיק לי, כי זו לא היתה אמנות בעיניי, וכי זה לא היה אמיתי. אז כן, בריטני. ועדיין הייתי מתחילה באותה הנקודה )

 

[Celluloid Hero]

אה, הייתי רוצה להגיד שגם אני שיקרתי

אבל לצערי זה לא הולך לקרות (יש סיכוי שהפכתי את סדר הדברים, כלומר פפרז ראשונים, והשני היה דארק סייד, אבל זה הכי טוב שאני יכול לתת..)

וגם זה לא יהיה אמין במיוחד להגיד שקניתי דיסק של בריטני אני מניח... כלומר, כן, היו לי קניות קצת יותר תמוהות בקסטות, וכן, יצא לי לשמוע דברים איומים ונוראים לפני ששמעתי פינק פלוייד, אבל איכשהו תמיד הייתי חכם מספיק לא לקנות את הדרעק כשהגיע עידן ה CD לביתי. חוכמה שאיבדתי עם הזמן, אגב...

אה, ובטח לא התכוונתי להגיד שדארק סייד הייתה האזנה עדינה, זה היתה יותר אמירה כללית (כלומר הכוונה הייתה לעדינה יחסית, יחסית למה שאני שומע היום) , כמו שאמרו פה פעם, האפקטים שיש בדיסק הזה יכולים לגרום לך להזיות ותחושות לא נעימות במיוחד, בהאזנה הראשונה. רק חבל שזה לא מחזיק ככה עד היום..

 

[oren29at]

same here

לא הייתי משנה כלום בהתייחס לרגע רכישת האלבום עצמו. מה שכן, במהלך שנותי כמאזין מוזיקה כבר יצא לי "להדק" את האוסף, ולהוציא מתוכו אלבומים שהחלטתי שהם לא ראויים להיות בו, כולל כאלה של ענקים כמו ניל יאנג.

אני אוהב את החלק המקרי של התהוות האוסף: שיר ברדיו שמוביל לקניית אלבום, עטיפה שמוצאת חן, מצב רוח עכשווי שמשליך על זמר או להקה בתחושה של רגע ("רוצה רעש אז אקנה את רד הוט צ'ילי פפרז", או "מחפש אקוסטי לא שגרתי אז יתאים לי אינדי"). לפעמים אלבום בודד מהווה מבוא לז'אנר מוזיקלי שלם, או להעמקה בדיסקוגרפיה של להקה x. לפעמים יש אכזבה מהאזנה ראשונה שמתהפכת בהמשך, ולפעמים האכזבה נשארת ואז יש איזו בעסה כללית של "יכלתי לנצל את הכסף שלי יותר טוב" (בימים שבהם שיקול כספי בעת רכישת אלבום היה שיקול כבד משקל). אבל כמו שכתבת, טעם מוזיקלי מתעצב גם דרך חוויות שליליות, ולא רק חיוביות (בכלל, אין טוב בלי רע, כי אחרת איך היינו יודעים שהטוב הוא טוב?)

לגבי האלבום הראשון (להבדיל מהתקליטור הראשון)- אצלי, כמו אצל רוב מכריע של בני גילי, זה היה Thriller של מייקל ג'קסון, נדמה לי שלא צריך להסביר למה ואיך. אחריו הגיע פול יאנג (זה עניין אייטיז כזה), ואחר כך הגיעו שני תקליטים ליום ההולדת- פסקול הסרט "פלאשדאנס", והאלבום חסר השם של ג'נסיס, שהוא כנראה אחד האלבומים המשמעותיים של חיי.

כך שהשאלה היא בעצם- מה היה האלבום/תקליטור המשמעותי הראשון שלך?

 

[Theoretical Fool]

נשבע שהיום אעדיף

לשמוע את היטמן 7 ולא את דערק סייד. אבל זה בסדר, גם אני חטאתי פעם בדליחות וביומרנות של פינק פלויד. מאז זה עבר לי

. אני לא זוכר מה הדיסק הראשון שקניתי. בטח הביטלס... הדיסקים הראשונים שקנו לי, שזה היה לפני שקניתי בעצמי, היו האלבום הלבן של הביטלס ודיסק אוסף של שירים מהסרטים של ג'יימס בונד.

 

[The Grand Illusion]

הדיסק הראשון היה בעצם דיסק כפול

אם אני זוכר נכון, זה היה טומי של המי, הוא נקנה בשוק יד 2 אי שם במערב ברלין לפני איחוד העיר באחד מהטיולים שעשיתי, אחרי שקניתי נגן דיסקים נייד ולא היה לי מה לשמוע.

 

[the1head]

את חגיגות ה-30 לדיסק העברי נאלץ לדחות

בעוד איזה 4 שנים... על פי ויקיפדיה (וגם על פי "עד פופ") תקליטור המוזיקה הראשון שהודפס ונמכר בישראל היה "אוהב להיות בבית" של אריק איינשטיין. זה היה בנובמבר 1986.

תהרגו אותי אבל אני לא מצליח להזכר בתקליטור הראשון שקניתי ... זה היה בטח איזה אוסף להיטים טיפשי. אחד מאותם עשרות שיצאו במהלך שנות ה-90.

אגב את מכשיר הקומפקט אני דווקא זוכר - זו הייתה מערכת jvc משולבת קומקפט וטייפ דבל קסט (אז זה נחשב לוואו רציני ).