הדילמה האמיתית
השמאל, שאני תומך בו, צריך לראות נכוחה: בלי קשר לקו הגבול אליו מוכנה ואליו נסוגה ישראל, יש בעולם המוסלמי הסובב אותנו חלקים רבים, וכפי הנראה גם רוב, שפועל ויפעל לחיסולנה של מדינת ישראל. ההתקפות הפראיות מרצועת עזה, אחרי ההינתקות, כמו גם התקפות בגבול הצפון שבאות זמן רב אחרי שישראל פנתה את אדמת לבנון עד השעל האחרון, מוכיחים שגם אם יש מי שהיה רוצה להגיע להסדר, אין לו את הכוח והתמיכה הדרושים כדי ליישם זאת. מכאן שעל ישראל להחליט - האם המלחמה הבלתי פוסקת נגדה ע"י מדינות מסויימות כמו גם ארגוני הטרור (שנתמכים ע"י חלק מהמדינות המוסלמיות), היא סיבה/תרוץ/כורח להמשיך ולהחזיק בשטחים הכבושים. כאן הדילמה האמיתית - האם על ישראל להחזיק באדמות לא לה, כקלף מיקוח לעתיד לבא.או עליה לפעול לחזרה לגבולות המבוססים על הקו הירוק. וזאת מתוך ידיעה ברורה, שאין שום ערובה שחזרה כזאת פירושה חיים בשלום. ויש להודות על האמת - תוך ידיעה ברורה שרוב הסיכויים שגם אחרי נסיגה כזאת נאלץ להמשיך את מאבקנו בטרור. כשעושים את החשבון הקר, כדאי לזכור שלמרות כל ההתרחשויות של השבועות האחרונים, כולל היום הזה, מספר הנפגעים בקרב חיילים ואזרחים כאחד, שמקורם בפעילות מלחמתית בדרום ובצפון גם יחד, ירד בצורה חדה מאז ההסתלקות מהשטחים הכבושים, אם מלבנון ואם מעזה. אם נוסיף לכך את הרווחים המדיניים, כלכליים, חברתיים ואפילו מוסריים, נדמה לי שההכרעה צריכה להיות אחת: לסיים את הכיבוש, לחתור במהירות לקו גבול המבוסס על הקו הירוק. וככל שיקדם כך ייטב.
השמאל, שאני תומך בו, צריך לראות נכוחה: בלי קשר לקו הגבול אליו מוכנה ואליו נסוגה ישראל, יש בעולם המוסלמי הסובב אותנו חלקים רבים, וכפי הנראה גם רוב, שפועל ויפעל לחיסולנה של מדינת ישראל. ההתקפות הפראיות מרצועת עזה, אחרי ההינתקות, כמו גם התקפות בגבול הצפון שבאות זמן רב אחרי שישראל פנתה את אדמת לבנון עד השעל האחרון, מוכיחים שגם אם יש מי שהיה רוצה להגיע להסדר, אין לו את הכוח והתמיכה הדרושים כדי ליישם זאת. מכאן שעל ישראל להחליט - האם המלחמה הבלתי פוסקת נגדה ע"י מדינות מסויימות כמו גם ארגוני הטרור (שנתמכים ע"י חלק מהמדינות המוסלמיות), היא סיבה/תרוץ/כורח להמשיך ולהחזיק בשטחים הכבושים. כאן הדילמה האמיתית - האם על ישראל להחזיק באדמות לא לה, כקלף מיקוח לעתיד לבא.או עליה לפעול לחזרה לגבולות המבוססים על הקו הירוק. וזאת מתוך ידיעה ברורה, שאין שום ערובה שחזרה כזאת פירושה חיים בשלום. ויש להודות על האמת - תוך ידיעה ברורה שרוב הסיכויים שגם אחרי נסיגה כזאת נאלץ להמשיך את מאבקנו בטרור. כשעושים את החשבון הקר, כדאי לזכור שלמרות כל ההתרחשויות של השבועות האחרונים, כולל היום הזה, מספר הנפגעים בקרב חיילים ואזרחים כאחד, שמקורם בפעילות מלחמתית בדרום ובצפון גם יחד, ירד בצורה חדה מאז ההסתלקות מהשטחים הכבושים, אם מלבנון ואם מעזה. אם נוסיף לכך את הרווחים המדיניים, כלכליים, חברתיים ואפילו מוסריים, נדמה לי שההכרעה צריכה להיות אחת: לסיים את הכיבוש, לחתור במהירות לקו גבול המבוסס על הקו הירוק. וככל שיקדם כך ייטב.