הדיאלוג הזה ...

[שובטמה 12]

הדיאלוג הזה ...

הוא דוגמא נפלאה לתחכום של המיינד שמתאר את ההוויה מבחוץ ...ולא מעיז לקפוץ ..ולחוות איך זה באמת ...ונראה שזה מאוד עושה לו טוב ...ולמה ? כי זה משאיר אותו שליט בלעדי ...ומי רוצה לאבד את כס המלכות ? אזי זה אמור להיות מובן שכל אחד שומר על כוחו ...והמיינד יודע לעשות את זה מצויין ...אור ואהבה

 

[lightflake]

אבל זה גורם לסבל

טוב, אפשר לומר שעד שאדם לא יודע שהוא סובל מזה אז הוא באמת עדיין לא סובל מזה, אבל בעצם במצב הזה מה יכול לכוון לראיה נכונה וויתור על שליטת האגו?

אחת האפשרויות (אם לא היחידה) היא כמובן סבל
והקץ של כל אגו בסוף יגיע כי משהו דמיוני לא יכול לשרוד לעד
אבל כשמדובר על אנשים שאכפת לך מהם ואתה אוהב, אתה לא רוצה שהם יעברו סבל רב כל כך אז מה אפשר לעשות?
זה מה שכואב בכל הסיפור הזה
הסבל האנושי הבלתי נמנע...

 

[שובטמה 12]

פשוט להיות -לעשות ...

את שנדרש לעשות ...ולדעת שאין לנו שליטה על הרגע הבא ...ואין שום רגש אשמה שיש להניח על כתיפינו ...כי אין מישהו אשם ...כי אין מישהו ...2 האדם השבוי בבועת האשליה ...אינו מודע לסבלו ,ואינו מודע לסבל שהוא גורם ..כך שהפוך על הפוך ...וזה קשה ..להגיע אליו באהבה כי האדם שגורם לסבל סובל מאוד אך אינו מודע לזה ...כאן מופיעה החמלה לחסר האנושי ....אור ואהבה

 

[שובטמה 12]

"מה יכול לכוון לראיה נכונה וויתור ...

על שליטת האגו "....הדיאלוג ביני לינוקא הוא דוגמא מצוינת ...כאשר התודעה אינה מוכנה עדיין לאבד שליטה אזי האמת אינה מקובלת עליה ואז היא מתגוננת ..משתכללת .מתחזקת ..נעשאת ערמומית יותר מתוחכמת יותר ...ולא נכנעת ..נהפוך הוא ..."מתרחקת מהאמת "...כאשר הדיבור ...עושה משהו למיינד ...וזה כאילו תגיד "הדיבור הזה מדבר אלי ..אני הגיע לפגישה נוספת עם האדם הזה ".....אזי זה הכיוון ננכון ......שיש תחושה פנימית שמשהו נוגע בך ...אך במקרה שלנו אנו רואים איזה מלחמה המיינד נלחם ..ועד כמה העיוורון גדול ...גם אתה מראה לו בעובדות וגם אני וזה רק יכול להצביע על גודל העיוורון ...אור ואהבה