הדגל האדום בבית.

[ספיישיל]

הדגל האדום בבית.

המתבגרת נכנסה למרה שחורה בערב.לארוחת הערב שהיא ביקשה לא קלעה לחיכה.אז היא עיקמה פרצוף כעוס וסובל. כשהצעתי אלטרנטיבה,סירבה.מצאה עוד סיבה לכעוס עלי ולפני שנכנסה לישון הודיעה שלא אטרח להעיר אותה ב15 שעות הקרובות. משמע, היא לא מתכוונת שוב ללכת לביס. זה תופעה מיני רבות.לפחות פעם בשבוע היא נעדרת מהלימודים. היא טוענת שהיא הולכת בגללי.וכשהיא כועסת עלי,היא יודעת שזה מרתיח אותי שהיא לא תגיע לביס,אז היא עושה לי דווקא. בימים כאלה בא לי להעלים אותה לאלף ואחד עזאזל ולא לראות אותה לפחות חודשיים.

 

[הילהל]

סבלנות..זה עובר

היום אני לחלוטין לא מבינה איך ההורים שלי סבלו אותי בגיל העשרה אני הייתי מעיפה אותי מהבית הם טוענים שהסבלנות השתלמה, כי הנה יש להם בת שהיא אישה מקסימה מה, לא?

 

[ליידי דרמה]

היא עוד בגיל חינוך חובה נכון?

כלומר אי אפשר עדין לאפשר לה לעזוב את הלימודים? כי היא מאיימת בזה שוב ושוב ושוב. אז אולי צריך למצור מסגרת של בית ספר אקסטרני או לתת לה להתמודד עם העובדה שהיא לא לומדת אבל צריכה לעבוד או משהו כזה. קיצוני מאוד לטעמי - אבל שבו ודברו על הנושא הזה. היא עושה לעצמה דוקא. אותך היא מרגיזה בכוונה. נכון שהיא לא מבינה את ההשלכות של אי הליכה ללמוד לגבי העתיד שלה אבל אולי תתני לה "לטעום" מהחיים של אדם מבוגר עם חובות (כי היא אולי חושבת שלנו יש רק זכויות בתור מבוגרים....) אל תעלימי אותה. היא זקוקה לך. אל תחסמי את עצמך בפניה.

 

[mevav1]

לעניות דעתי, יש לה עוד שנה אחת חובה ללמוד

נכון?? או שמא היא הפסידה שנה?? בכל אופן, אין לה ברירה, היא חייבת לביה"ס ותסבירי לה פשוט מאוד שאם לא תלך, אתם!!! בגללה!! תשבו בכלא(לדעתי אפשר בגיל הזה להקצין כי זה לא רחוק מזה כשילד לא לומד בגיל החובה). אפשרות שניה היא רק לדבר ולדבר ולאיים ולא לתת לה מה שמגיע לה כמו הזכויות המינימליות וכמובן, להסביר כמה חשוב ל למוד ו"מה ייצא ממך" ו"כשתגדלי תתחרטי ע"כ" וכו'. יותר מזה אפשר לריב ולריב ולכעוס, אבל זה לא יוביל לשום מקום. הקטע הוא שצריך לדעת כיצד להגיע ללב בתך מבלי להגיע לכל השלבים הללו...וזה תוך הידברות בגובה העיניים. לדעתי, כדאי שתצאו את והיא סוליקו לאיזו מסעדה/בית קפה ותלביני לה את פני הדברים ב"יפה" ובלי כעס ותחבקי אותה ותראי לה שאת סומכת עליה ותגיעי ללבה תוך כדי שימת דגש על כמה את סומכת עליה ואוהבת אותה ומאמינה בה. אני רואה את החברה של הבן שלי שהיא ילדה מתוקה ומקסימה וחמה וחכמה, אבל יש לה בעיה שאמא שלה לא נותנת לה תשומת לב מספיק והנ"ל עשתה לה צרות על ימין ועל שמאל עד שהחלה לצאת עם בני לפני שנתיים. לפני כן רק צרות היו איתה ואחרי כן, הוריה ברכו את בני שבזכותו היא לא עושה צרות יותר

הקטע הוא שאני כל הזמן מדברת איתה בגובה העיניים ויותר כמו עם חברה והיא מצדה מספרת לי הכל ומאוד אוהבת אותי ורבות גרמתי לה ללכת לביה"ס כאשר לא רצתה בכלל תוך כדי שהבן שלי שעד אז למד מעולה ומאז שהכיר אותה ועד שאיפסתי אותו, הפסיד כמה חודשי לימוד. ואז החזרתי את השניהם לתלם(גם הוריה כמובן אבל אני עשיתי יותר כאילו מאחורי הקלעים) וכעת טפווו הם בסדר גמור ואפילו קיבלו ציונים בבגרות במתמטיקה היא 100 והוא 95. אז כשהולכים על דרך המלך כמו שאומרים הצבא צועד על קיבתו, כך ה"ילד צועד על אהבה" ורק כשמראים להם כמה סומכים עליהם וכמה הם שווים, אפשר להגיע לזה. ובהצלחה כמה שיותר מהר

 

[ספיישיל]

אני לא אעלים אותה.

זה רק התבטאות בשבילי ל"עד כמה אני כועסת עליה".ולא מעבר.אני אמא חד הורית.היא בתי היחידה.אביה לא בתמונה.זה רק אני והיא. זה מה שיש לי.איך אני אעלים אותה?<

 

[ענתר]

או קשה כל כך

את בטח רוצה שתתבר כבר והכל יעבור. האם היא חייבת ללכת לבית ספר? או שהיא יכולה כבר לצאת לעבודה? איך אביה מתיחס לכל ההתקפות הללו? ומה אומרים בבית הספר על כל ההיעדרויות הללו?

 

[michaly2003]

בטח גם היא חושבת אותו דבר עליך

ובא לה להעלים אותך - אז מה ? בגלל שאת הבוגרת בסיפור, אז אוטומטי את גם הצודקת. לפי דעתי שורש הבעיה הוא אצלכם - ההורים.

 

[3אדריאן היחיד]

המשפט האחרון שלך די קומם אותי

את המבוגרת והאמא, נראה לי שלבתך יש בעיה שצריך לפתור אותה ולא להעלים אותה. האם בכלל יש ביניכם איזשהי תקשורת?

 

[rachel046]

גם לי יש בת בגיל הזה

הם מניפולטיבים שזה חבל על הזמן.אבל יש פתרון והוא דוקא בגישה שלך כלפיה.הבת שלי כל פעם שהיא כועסת עלי הייתה שובתת רעב ולא אוכלת.היא הייתה אומרת שזה בגללי.בהתחלה ניסיתי לשכנע ,לרצות ולהרגיע.אבל כשזה הגיע לגבול העצבים פשוט אמרתי לה ברוגע(חשוב לא להביע כעס)שהיא מענישה רק את עצמה ושלי לא אכפת שהיא לא תאכל.כמו בובה היא חזרה לשולחן. במקרה שלך היא מסרבת ללכת לבית ספר.את בבית בבקר להעיר אותה לבית ספר?אז פשוט תעמדי ליד המיטה שלה ותנג'סי לה עד שהיא קמה.שוב בלי כעס בטון רגוע להגיד לה שאת תעמדי שם עד שהיא קמה ומתחילה להתכונן לבית ספר. אני יודעת כמה קשה - יש לי ילדה עם ADHD עם דגש גדול על ההיפראקטיביות.כך שאני יודעת מה זה מלחמה אין סופי וכמה שזה מתיש. תהיי חזקה...זה כן עובר בהמשך.יש לי שתי בנים בני 22 ו-24 והם גם עברו כל מיני קטעים בסגנון כשהם היו בני עשרה.הכי חשוב לא להכנס לעימותים ולבחור על מה להלחם ועל מה להעביר לסדר היום. בהצלחה רחל

 

[ספיישיל]

וואו....הרבה תודה על התמיכה.

אקח את מילותייך לתשומת ליבי.

 

[pf26]

קודם כל קבלי ../images/Emo24.gif

יש רגעים שאני כל כך מבינה אותך, רק שבמקרה שלי (מכל מיני סיבות שאני לא יכולה לפרט כרגע) אני אומרת שאני רוצה להעלים את עצמי. לפעמים, בתוך המתח והוויכוחים, אנחנו שוכחים את הרגעים היפים שמחממים את הלב. אנחנו מחפשים ולא מוצאים את התינוקת המתוקה שתלתה בנו עיניים מעריצות, זו שעבורה הינו השמש, הירח והכוכבים גם יחד. הבת שלך (כמו אינסוף מתבגרים אחרים) בודקת כרגע את הגבולות ואת מידת האהבה והסבלנות שלך. היא מותחת את החבל בתקווה שלא תתכופפי, אלא שתעמדי זקופה ויציבה מול השגיונות והנסיונות שלה. צאי מנקודת הנחה שגם לביתך לא קל. הגיל, המצב ועוד המון סיבות אוביקטיביות וסוביקטיביות גם יחד. עכשיו, עם הבנה זו (שאני בטוחה שיש לך בכל מקרה

) תנשמי עמוק וקבלי החלטה עקרונית על מה את נאבקת ועל מה את מוותרת. אם הלימודים הם קו אדום מבחינתך תבהירי לה שזה לא נושא לדיון. תתחילי להפעיל סנקציות כואבות על כל העדרות לא מוצדקת מיום לימודים. הכי חושב לדעתי זה לברור היטב את נקודות המחלוקת עם הילדים. מה שלא ממש עקרוני - אל תתעכבי עליו. אל תבזבזי אנרגיות על משהו שבסופו של דבר תרימי ידיים ותוותרי.

 

[ספיישיל]

ל-pf26

"סנקציות כואבות על כל העדרות לא מוצדקת מיום לימודים."להצעתך. לא עוזרות -רק עוד יותר יוצר בה שגם למחרת היא לא תלך-כי הפעלתי את הסנקציות האלה. היום היא הגיעה לב"יס. תודה על ההבנה לרגעים המדהימים שפורחים בכעס.לפעמים כשזה מדוכדך כיום,אני מספרת על רגעים אלה בהתרגשות-והיא כולה הקשבה לסיפורי עליה כשהיתה קטנה.. העניין הוא כשמתהפך להם המוח של חוסר רצון באותו רגע להגיע לב"יס,הם לא יספרו למה. משהו התהפך להם המצב רוח. התיסרוקת. ה"אין לי מה ללבוש".לא בא לי על היום הזה. המורים של המערכת היום לא באים לי בזוית כרגע. אני מדלגת על היום הזה וכיוצב. למי מכן שכתבה,תיפני לייעוץ,עשיתי זאת,היא מקבלת שיחות.וזה מאד תלוי בקצב של הילד. כל ילד זה אינדיוידואלי.היא בת 14-לשאלת העבודה. אבא שלה מצחיק-מבחינתו,בי"ס-זה לא דבר קריטי-כשאני מספרת שהיא לא הגיעה היום לבי"ס,הוא קודם אומר:"עזבי אותה,שלא תלך"

כשאני מתחילה לחפור לו:"מה זאת אומרת שלא תלך?"אז הוא מבקש שאביא אותה ומנסה לשכנע אותה שהיא צריכה ללכת לבי"ס ושהיא תישמע לאמא.... וגם מהבי"ס ....סוף סוף פנתה המחנכת לגבי העדרות אחת שהיתה ואז חשפתי את כל הגולל של "מה אני עוברת".....שאני לא אמא שמורחת העדרויות...המחנכת ואמרה שתיקח את הסיפור בשתי ידיים.גם יהיו לבת שיחות קבועות עם היועצת.גם היא תיפתח עין.שיחה עם המנהלת לגבי חוקים וגבולות בבי"ס וההעדרות. אינשללא,נקוה לטוב. יום אסל יום בסל.נקווה לימים טובים.

 

[nutmeg]

ספיישל...

כמעט על כל דבר שילדים או נוער עושים אפשר להגיד "טוב, זה יעבור עם הגיל" - וזה גם נכון במידה מסויימת. א-ב-ל... כשנערה בגיל ההתבגרות, בתהליך המרד שלה מצמצמת את ההשתתפות שלה בכל אותם דברים רגילים שנוער עושה או צריך לעשות - זה אמור להדליק אצלך נורה אדומה. היא אומרת לך משהו מעבר לטענות הרגילות ש"זה" (מה ש"זה" לא יהיה...) בגללך. היעדרויות תכופות מבית הספר, ירידה בלימודים, צמצום ההשתתפות בבית ואולי גם צמצום חברתי, התפרצויות זעם ועוד כהנה וכהנה דורשים התייחסות קצת יותר מעמיקה. נסי להבין מה עובר עליה לא ממקום שופט (היא עושה לי דווקא), אלא ממקום שמנסה לפענח מה הבת שלך מנסה להגיד לך באמצעות התנהגות הזו. אם את לא יכולה לבד, זה הזמן לייעוץ מקצועי. אם את מגדלת אותה לבד, ואין אבא בתמונה - אתן צוות! הדינאמיקה היעילה ביניכן צריכה להיות כזו של תמיכה: את בה היא בך - ושתיכן ביחד מול העולם.

 

[tailka]

חלוקת תחומי אחריות

מעניין .. אני בגישה שמשלב מסויים בחיים אפשר להאציל קצת סמכיות אל הילדה שלך כמובן שאחרי שהסברת לה כמה חינוך זה דבר חשוב ואיאפשר להתקדם בלי תעודת בגרות..ועוד ועוד יודעת משהו זה ממש קשה בתיכון .. אני רק רציתי לרחף .. מזל שהבמגמה שבחרתי הייתה לי את האופציה לרחף קצת (למדתי קולנוע) ואז מגיעים כל המבחנים המציקים והבגריות קיצר לא קל לסיכום תסבירי לה את כל התוצאות שיכולות להיות למעשים שלה ותתני לה להחליט ואז כל הקטע של לא ללכת לבית ספר לא יהיה כזה קלף חזק במריבות שלכם

 

[תפו ופוזה]

הייתי כאן. זה לא קל.

אני ערבתי את בית הספר.