הדגים של דני
הדגים של דני (סיפור אמיתי -הסוף הומצא על ידִי) דַני ודֶניס גרו בבנין משותף בחיפה, הכרך הגדול.
דני הצטיין בטוב ליבו אבל גם בשובבות לא קטנה. דניס היתה עקרת בית למופת ואם מסורה לילדיה. בכניסה ממול גרו טַניה וטִיבי. עוד זוג חביב, הורים לילדים. הנשים, דליה וטניה התחברו אחרי שנים רבות של מגורים באותה שכונה. ביקרו אחת את השניה, סיפרו סודות קטנים מהזוגיות, כמו כל השכנות, פכים קטנים מהחיים. מדי פעם גם ריכלו על שכנות אחרות. יום אחד הביאה דליה לטניה ניילון מלא דגים טריים. "הישר מן הים", אמרה לטניה. "בעלי הולך לדוג ומביא לי המון דגים, קחי לך כמה מהם, בשלי גם לבעלך". וכך מספר פעמים בשבוע, היתה מגיעה דליה אל טניה עם דגים. "הכל בחינם, מה יש לי לעשות עם כל כך הרבה דגים?" נהגה להגיד לטניה, כדי שזו, טניה, לא תרגיש רע עם המתנה החוזרת על עצמה. "דני הולך כמה פעמים בשבוע לחוף הים, עם החברים, והוא, יש לו הצלחה גדולה בשליית דגים מהמים, בחור טוב דני, גם אבא טוב", אמרה בכל פעם דליה לטניה. וטניה, לקחה את הדגים, טיגנה, בישלה, טיבלה, והאכילה בהם את משפחתה. מי לא היה מוכן לקבל דגים, שמחירם בשוק אינו מן הזולים, במתנה? וכך נמשך הדבר על פני שנים. לאף אחד לא היו טענות. דני המשיך לדוג. דליה המשיכה לבשל. טניה נהנתה מן המתנה. טיבי שאל את עצמו למה הוא , טיבי , לא יודע לדוג כמויות דגים כמו דני. בוקר אחד, הוציאה דליה מן המקפיא עוד ערימת דגים כדי לבשל. כרגיל. באותה עת גם טניה הוציאה את הדגים כדי להניח עליהם תבלינים ולא הבינה למה טיבי-בעלה, מציץ על הדגים המסתוריים בעין בוחנת. "תגיד טניה, שמת לב שמוטבעת פה חותמת על הדג? חותמת של תנובה?" לא. טניה לא שמה לב לחותמת. בגלל פירורי הקרח שהיו מפוזרים על הדג, מעולם לא הקדישה תשומת לב לפרטים הקטנים. "אשתי היקרה", אמר טיבי לאשתו... "הדגים האלה נקנו בחנות לממכר דגים ולא הוצאו ברשת או חכה, התבונני היטב על החותמת". ומאחר שדגים, אינם מחתימים את עצמם, אלא אם כן הם עוברים דרך כל מוסדות התיווך עד שהם מגיעים לידי הצרכן, המסקנה היתה מרה מאד. דני קונה את הדגים......אבל למה, למה הוא קונה ולא דג אותם? השתובה פשוטה, דני מודיע לדליה שהוא יוצא לים. באותה עת במקום ללכת לים, הוא נכנס לבית הזונות הקרוב לביתו. ולאחר מעשה, ניגש את החנות הקרובה וקונה דגים לאשתו. הוא אף פעם לא חשב שאשתו תבדוק את הדגים או תחשוד בו שאינו הולך לדוג. וכך כולם מרוצים, דני, אשתו, ואפילו השכנים היוצאים נשכרים. ורק טיבי , חד העין, שם לב שהדגים של דני......הם רק אליבי לסיפורי הדיג והזונות. אחרית דבר דני חלה ומת. דליה מיהרה להכין ארוחה לבני המשפחה שהגיעו לנחמה. ושוב הוציאה את "הדגים של דני" כדי להרגיש כמה שיותר קרוב לדני. הדגים שדג במו ידיו, קצת לפני שחלה. אבל אז, ראתה לראשונה את החותמת על זנבו של אחד הדגים ונזכרה שגם בעבר ראתה את אותה חותמת אבל התעלמה ממנה. טיבי וטניה שראו את מבטה, הבינו שגם היא הבינה אחרי שנים רבות את פשר ריבוי הדגים. אבל כולם שתקו כאילו לא אירע דבר. ודני המת תמיד נשאר בלב כולם, כ"איש משפחה למופת". סודו לא יצא מפתח ביתו, או דלת שכניו.
הדגים של דני (סיפור אמיתי -הסוף הומצא על ידִי) דַני ודֶניס גרו בבנין משותף בחיפה, הכרך הגדול.
