תפוז ....
תפוז קטע לי את ההודעה, מחר לי את העריכה, ולא נותן לי לערוך אותה שוב
בסדנאות קטנות אכן משתמשים בנייר דבק על מנת להצמיד את היריעות זו לזו. בשיטה הקלאסית מצמידים שתי יריעות, מדביקים בצד
הפנימי (זה שעליו יבוא הדבק) חתיכות סלוטייפ במאונך לקו החיבור, כל 10 ס"מ לערך. הופכים את היריעה, ועוברים להשתמש בנייר דבק יעודי (veneer tape). מדביקים חתיכות נייר דבק יעודי בצד
החיצוני במאונך לקו החיבור, כל 10 ס"מ לערך. מדביקים חתיכת נוספת לאורך קו החיבור. מסירים את חתיכות הסלוטייפ מן הצד הפנימי.
למה משתמשים בשני סוגים של נייר דבק? הסלוטייפ גמיש וחזק, כך שניתן להפעיל באמצעותו לחץ (קל) על יריעות הפורניר, ולדאוג להצמדתן. מצד שני, אחרי שיריעות הפורניר מבלות במכבש (כזה או אחר) הסרת הסלוטייפ עלולה להתגלות כמשימה מאתגרת משהו. בנוסף, הסלוטייפ די עבה, והוא עלול "למעוך" את הפורניר. נייר הדבק היעודי איננו גמיש ואיננו חזק, כך שלא ניתן להפעיל באמצעותו לחץ. מצד שני, נייר הדבק נדבק / מוסר באמצעות מים, כך שקל למדי להסיר אותו (מטלית לחה וגירוד קל) בתום ההדבקה. בנוסף, הנייר דק מאוד, כך שאין חשש שהוא "ימעך" את הפורניר.
רבים וטובים (ואני בתוכם) לא משתמשים בנייר הדבק היעודי. אני פשוט מדביק סלוטייפ במאונך ולאורך קו החיבור על הצד החיצוני. אם משתמשים בסלוטייפ דק מאיכות גבוהה - אין בעייה להסיר אותו ואין מעיכות.
הבעייה האמיתית בתפירה "ביתית" היא שקו החיבור של היריעות חייב להיות ישר ונקי. אני משתמש בגי'ג ייעודי (פרטים בבלוג שלי ובתנ"ך של Frid) שמאפשר לי להקציע קו החיבור של היריעות. אפשר להשתמש גם בחתיכת MDF ישרה לצורך ההקצעה - פחות מפואר, אבל עושה את העבודה. יש כאלה שמשתמשים בראוטר, ויש אף כאלה שמשתמשים במסור שולחן.
איל