בעיקר מימן
New member
הגראנג´ ואתם.
שלום אנשים. אני חייב לספר לכם שבהתחלה מאוד התלהבתי לגלות את הפורום, מאחר ומזה כמה שנים (באיחור מה מההייפ) מדובר באחד מהסגנונות האהובים עלי. באיזשהו שלב בחיים שלי הזרם המוסיקלי הזה אפילו הפך למן אובססיה בחיים שלי, כשהשתדלתי לשמוע כמעט כל דבר שיצא בסיאטל החל מאמצע שנות השמונים עד תחילת שנות התשעים, בעיקר בלייבל סאב פופ. אפילו התנכרתי לכל הלהקות שניסו לעלות על ההייפ של הגראנג´, החל מסטון טמפל פיילוטס (למרות שאני מודה שיש להם אחלה מוסיקה), דרך בוש וכל ז´אנר הפוסט-גראנג´, בהובלה של הפו פייטרס. אבל אני סוטה מהנושא. במשך תקופה מסויימת ביליתי שעות בנסיון למצוא חומר באמת מעניין בנט על הגראנג´, לראות איך באמת הכל התחיל. ולכן מאוד שמחתי למצוא את הפורום הזה, ולכן מאוד התאכזבתי אחרי שהתחלתי לקרוא כאן את הדיונים. אני אסביר לכם בדיוק למה: לפני 10 שנים בערך העולם השתגע. עד אז היה את עולם הפופ, והיה את עולם האינדי והאלטרנטיב, והם חיו זה לצד זה בשלום ושלווה, בלי להפריע אחד לשני. מדי פעם אחד מהעולמות השפיע על השני, אבל אף פעם לא היה ערבוב רציני ביניהם. באותה תקופה מטורפת לפני 10 שנים, היתה התנגשות חזיתית בין שני העולמות. פתאום הפריק אלטיסט והמתנשא והפרחה הקופצנית והחייכנית ראו זה את זו בצורה שונה לגמרי, התאהבו (בתור מטאפורה, כמובן) - ומה שקרה זה שנירוואנה, פרל ג´אם וסאונדגרדן הגיעו למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים. פתאום כולם הקשיבו להם, זה מה שהשמיעו במועדונים, בגלגל"צ, ילדים בכיתה ו´ תלו פוסטרים שלהם בבתים. מאז העולם חזר לעצמו. הפופ חזר להיות פופ, האלטרנטיב חזר להיות אלטרנטיב. היום בנאדם שמקשיב לגראנג´ מרגיש עוד פעם מיוחד ושונה ומורד. אני חושב שמדובר באשליה. הגראנג´ שאתם מקשיבים לו הוא בעצם פופ מלפני 10 שנים. לא שיש בזה משהו רע, גם אני התחלתי עם זה, ואני עדיין מקשיב לזה, ורק עכשיו סיימתי להאזין לפרל ג´אם שוב ולפני זה האזנתי לסאונדגרדן. אבל! זה לא משנה את העובדה שעדיין מדובר בפופ, קצת יותר רועש, קצת יותר חד בקצוות, אבל עדיין סוג של פופ. הייתי מצפה מאנשים כמוכם שיחקרו קצת יותר את הסצינה, שיגלו את השוליים של השוליים, האלטרנטיבה של האלטרנטיבה. קיוויתי שבפורום כזה אני אוכל לקרוא קצת על להקות כמו המלווינס, מאדהאני, סקרימינג טריס, טאד, אבל לא ראיתי כאן הודעה אפילו על אחת מהלהקות האלה. כל הזמן חוזרים על אותן 4 להקות מפורסמות שהספיקו לקנות את עולמן: פרל ג´אם, סאונדגרדן, אליס אין צ´יינס וכמובן נירוואנה. מישהו פה התיימר לכתוב הודעה שאמורה לספר על ההיסטוריה של הגראנג´. זה היה נורא מצחיק בעיני. הוא סיפר את ההיסטוריה של 4 הלהקות האלה, כאילו שהן היחידות שמהן הגראנג´ היה מורכב. לא הזכיר אפילו במילה את ה"אבות" של הגראנג´ מאמצע שנות השמונים, כמו המלווינס (שהשפיעו רבות, בעיקר על נירוואנה), סקין יארד, יו-מן, מלפאנקשן (עם הסולן אנדרו ווד). יכול להיות שהוא הזכיר בכמה מילים את גרין ריבר, כי הרי מהם נוצרו פרל ג´אם. למי אכפת שהחצי השני שלהם הרכיב את מאדהאני, אולי להקת הגראנג´ האהובה עלי בימים אלה. הם הרי לא הצליחו במצעדי הפזמונים, אז מי שם עליהם בכלל. לגבי סאונדגרדן, ההיסטוריה שלהם התחילו מבחינתו בשנת 89 עם התקליט השלם הראשון שלהם, כשבעצם הם הוציאו שנתיים לפני זה אי.פי, והתחילו להופיע עוד הרבה לפני זה, ממש עם הניצנים של הגראנג´. אף אחד גם לא מדבר באמת על התהליכים שהביאו להווצרות הגראנג´. כולם מדברים תאכלס, איך הוא נפגש עם ההוא ואיך הם הקימו להקה, אף אחד לא שואל את עצמו איך זה שבתקופה הזאת של החל מאמצע שנות השמונים פתאום בבת אחת חלה פריחה של המון להקות שהושפעו מפאנק וממטאל. אף אחד לא שואל את עצמו למה הם עשו דווקא את המוסיקה הזאת. אף אחד לא שואל את עצמו למה הם התלבשו דווקא איך שהם התלבשו. מבחינת הרבה מהאנשים פה הגראנג´ התחיל ביום שסמלס לייק טין ספיריט של נירוואנה הפך ללהיט. אני חושב שמדובר בטעות, וחבל. גראנג´ יכול להיות כר נרחב לדיונים הרבה יותר מעמיקים ופוריים מאשר "כן, איזו להקה גדולה אליס", ומה היה אלבום הגראנג´ הראשון ששמעתם. אין לי שום דבר אישי נגדכם, לא התכוונתי לפגוע באף אחד, ואני מניח שאני גם אשאר פה. אולי אני טועה, אולי עכשיו תתחילו להראות לי הודעות ישנות שסותרות את הטענות שלי, אולי אני סתם אצא דביל מושלם. זה הרושם שקיבלתי מהפורום הזה כרגע. מקווה שלא תתנפלו עלי ותשנאו אותי, מקווה לקבל תגובות רציניות. זהו. אני.
שלום אנשים. אני חייב לספר לכם שבהתחלה מאוד התלהבתי לגלות את הפורום, מאחר ומזה כמה שנים (באיחור מה מההייפ) מדובר באחד מהסגנונות האהובים עלי. באיזשהו שלב בחיים שלי הזרם המוסיקלי הזה אפילו הפך למן אובססיה בחיים שלי, כשהשתדלתי לשמוע כמעט כל דבר שיצא בסיאטל החל מאמצע שנות השמונים עד תחילת שנות התשעים, בעיקר בלייבל סאב פופ. אפילו התנכרתי לכל הלהקות שניסו לעלות על ההייפ של הגראנג´, החל מסטון טמפל פיילוטס (למרות שאני מודה שיש להם אחלה מוסיקה), דרך בוש וכל ז´אנר הפוסט-גראנג´, בהובלה של הפו פייטרס. אבל אני סוטה מהנושא. במשך תקופה מסויימת ביליתי שעות בנסיון למצוא חומר באמת מעניין בנט על הגראנג´, לראות איך באמת הכל התחיל. ולכן מאוד שמחתי למצוא את הפורום הזה, ולכן מאוד התאכזבתי אחרי שהתחלתי לקרוא כאן את הדיונים. אני אסביר לכם בדיוק למה: לפני 10 שנים בערך העולם השתגע. עד אז היה את עולם הפופ, והיה את עולם האינדי והאלטרנטיב, והם חיו זה לצד זה בשלום ושלווה, בלי להפריע אחד לשני. מדי פעם אחד מהעולמות השפיע על השני, אבל אף פעם לא היה ערבוב רציני ביניהם. באותה תקופה מטורפת לפני 10 שנים, היתה התנגשות חזיתית בין שני העולמות. פתאום הפריק אלטיסט והמתנשא והפרחה הקופצנית והחייכנית ראו זה את זו בצורה שונה לגמרי, התאהבו (בתור מטאפורה, כמובן) - ומה שקרה זה שנירוואנה, פרל ג´אם וסאונדגרדן הגיעו למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים. פתאום כולם הקשיבו להם, זה מה שהשמיעו במועדונים, בגלגל"צ, ילדים בכיתה ו´ תלו פוסטרים שלהם בבתים. מאז העולם חזר לעצמו. הפופ חזר להיות פופ, האלטרנטיב חזר להיות אלטרנטיב. היום בנאדם שמקשיב לגראנג´ מרגיש עוד פעם מיוחד ושונה ומורד. אני חושב שמדובר באשליה. הגראנג´ שאתם מקשיבים לו הוא בעצם פופ מלפני 10 שנים. לא שיש בזה משהו רע, גם אני התחלתי עם זה, ואני עדיין מקשיב לזה, ורק עכשיו סיימתי להאזין לפרל ג´אם שוב ולפני זה האזנתי לסאונדגרדן. אבל! זה לא משנה את העובדה שעדיין מדובר בפופ, קצת יותר רועש, קצת יותר חד בקצוות, אבל עדיין סוג של פופ. הייתי מצפה מאנשים כמוכם שיחקרו קצת יותר את הסצינה, שיגלו את השוליים של השוליים, האלטרנטיבה של האלטרנטיבה. קיוויתי שבפורום כזה אני אוכל לקרוא קצת על להקות כמו המלווינס, מאדהאני, סקרימינג טריס, טאד, אבל לא ראיתי כאן הודעה אפילו על אחת מהלהקות האלה. כל הזמן חוזרים על אותן 4 להקות מפורסמות שהספיקו לקנות את עולמן: פרל ג´אם, סאונדגרדן, אליס אין צ´יינס וכמובן נירוואנה. מישהו פה התיימר לכתוב הודעה שאמורה לספר על ההיסטוריה של הגראנג´. זה היה נורא מצחיק בעיני. הוא סיפר את ההיסטוריה של 4 הלהקות האלה, כאילו שהן היחידות שמהן הגראנג´ היה מורכב. לא הזכיר אפילו במילה את ה"אבות" של הגראנג´ מאמצע שנות השמונים, כמו המלווינס (שהשפיעו רבות, בעיקר על נירוואנה), סקין יארד, יו-מן, מלפאנקשן (עם הסולן אנדרו ווד). יכול להיות שהוא הזכיר בכמה מילים את גרין ריבר, כי הרי מהם נוצרו פרל ג´אם. למי אכפת שהחצי השני שלהם הרכיב את מאדהאני, אולי להקת הגראנג´ האהובה עלי בימים אלה. הם הרי לא הצליחו במצעדי הפזמונים, אז מי שם עליהם בכלל. לגבי סאונדגרדן, ההיסטוריה שלהם התחילו מבחינתו בשנת 89 עם התקליט השלם הראשון שלהם, כשבעצם הם הוציאו שנתיים לפני זה אי.פי, והתחילו להופיע עוד הרבה לפני זה, ממש עם הניצנים של הגראנג´. אף אחד גם לא מדבר באמת על התהליכים שהביאו להווצרות הגראנג´. כולם מדברים תאכלס, איך הוא נפגש עם ההוא ואיך הם הקימו להקה, אף אחד לא שואל את עצמו איך זה שבתקופה הזאת של החל מאמצע שנות השמונים פתאום בבת אחת חלה פריחה של המון להקות שהושפעו מפאנק וממטאל. אף אחד לא שואל את עצמו למה הם עשו דווקא את המוסיקה הזאת. אף אחד לא שואל את עצמו למה הם התלבשו דווקא איך שהם התלבשו. מבחינת הרבה מהאנשים פה הגראנג´ התחיל ביום שסמלס לייק טין ספיריט של נירוואנה הפך ללהיט. אני חושב שמדובר בטעות, וחבל. גראנג´ יכול להיות כר נרחב לדיונים הרבה יותר מעמיקים ופוריים מאשר "כן, איזו להקה גדולה אליס", ומה היה אלבום הגראנג´ הראשון ששמעתם. אין לי שום דבר אישי נגדכם, לא התכוונתי לפגוע באף אחד, ואני מניח שאני גם אשאר פה. אולי אני טועה, אולי עכשיו תתחילו להראות לי הודעות ישנות שסותרות את הטענות שלי, אולי אני סתם אצא דביל מושלם. זה הרושם שקיבלתי מהפורום הזה כרגע. מקווה שלא תתנפלו עלי ותשנאו אותי, מקווה לקבל תגובות רציניות. זהו. אני.
