הגעתי למצב מוזר

הגעתי למצב מוזר

שבת שלום, קוראים לי עידו ואני בן 21. לצערי אני אני לא יכול לכתוב כרגע על זוגיות, ובטח שלא על זוגיות שראוי להתגאות בה. מקווה שזה בסדר מבחינתכם לחרוג קצת מהנושא של הפורום... שנתיים אחרי שפחות או יותר "יצאתי מהארון" ירד לי האסימון. החבר הכי טוב שלי הוא הומופוב (שיודע עלי כמובן ומקבל את זה), ועם החברה הכי טובה שלי אני כבר בקושי מדבר כי זה מפריע לחבר שלה (שגם יודע). עם שניהם הקשר מאוד חזק, ועם שניהם אני פוחד שהוא על ערש דווי. קצת יותר משנה חלפה מאז הקשר האחרון (השני) שהיה לי (אם לא מחשיבים את החזרה לחבר הראשון- מעידה קצרה שהתרחשה לפני שנה והחזיקה מעמד שבוע). אני לא מוצא את עצמי בחברה של 100% סטרייטים. אם לא מדובר בחברים הטובים שלי, זה מתחיל לשעמם אותי באיזשהו שלב (נו באמת, כמה כבר אפשר להתלהב מבירה, בחורות ומכוניות?!). יחד עם זאת, אין לי חברים הומואים (ואם יהיו- החבר ההומפוב יפסול את כולם כנראה- כי הם הומואים). אני גם לא רואה את עצמי הופך לחיית-מסיבות-חסרת-עמוד-שדרה-ששום-דבר-לא-מעניין-אותה-מלבד-עצמה. כל ה"סצנה" מושכת אותי מצד אחד, ומעוררת סלידה מהצד השני. כמובן שהצבא, או יותר נכון החוסר וודאות של החודש האחרון שלו, לא ממש מקלים על כל הסיטואציה. אני מרגיש קצת ממולכד. מצד אחד אני לא רואה את עצמי מתנתק מהחברים הטובים והישנים שלי- אנשים שהם באמת כמו אחים בשבילי. מצד שני, אני מפחד שהניסיון להגשים את השאיפות שלי בחיים (שבהכרח כוללות גם הקמת משפחה "שונה") יבוא ביותר מידי קונפליקטים איתם ועם החיים שלהם שבסופו של דבר יכריעו את הקשר בינינו. מצד שלישי אין לי שום אלטרנטיבה. ברור לי שכחברים הם יקבלו אותי, לא משנה מה, אבל אני מפחד שבעל-כורחנו, מכורח המציאות, אנחנו ננתק מגע. אני מפחד שבסוף אני אשאר קירח מכל הכיוונים. אני רוצה להאמין שיום אחד (בתקווה בקרוב) אני באמת אמצא את "האחד", אני רוצה להאמין שיהיו לנו את אותן שאיפות בחיים, ואני רוצה להאמין שאנחנו גם נצליח להגשים אותן. אני רק מקווה שבדרך לשם אני לא אאבד את מה שיש לי היום.
 

yosef 30

New member
הגעת למצב בו אתה מתחייל לחיות../images/Emo70.gif

שבת שלום פרופסור דיגו. ראשית נברך אותך ונבל אותך למשפחת זוגיות גאה עם הרבה הרבה אהבה
והנה לך אתה פותח עוד קשר חדש בחייך שמקבל אותך ללא תנאי. החיים - הם לא רק עליה אחת קשה. נשמע שהחברים שלך בהחלט חשובים לך, אני מקווה שהם יודעים להעריך את כמות המחשבה שאתה משקיע עבורם. ואת כמות הוויתורים שאתה עושה. מה אני אומר לך, בחיים אנשים באים הולכים כל הזמן, חלקם נשארים איתנו לאורך שנים וחלקם לכמה רגעים. אתה לא פוגע באף אחד כשאתה מבטא את עצמך ומגשים את השאיפות שלך. לעומת זאת הם "ייפגעו" בך אם תגשים את החלומות שלך - מזה אתה חושש. אם מישהו לא יבחר להיות החבר שלך בגלל מי שאתה - אז אני לא יודע עג כמה אני הייתי רוצה להיות חבר שלו. אתה תכיר לך בן זוג וחברים נוספים ותהנה לך בחייך, עם רצון להמשיך לדבר עם החברים שלך. אבל נשמע שהחשש שלך זה רק שהם יינטשו אותך. וישנו פחד גדול בדבריך שאתה "תהיה" לבד. אני רוצה לומר שלא כל מי שיוצא למועדונים הוא חסר עמוד שדרה ואיכפת לו רק מעצמו. מותר לצאת מדיי פעם, לשתות, לרקוד, לשמוע מוסיקה, להכיר אנשים לחוות קצת דברים. אתה אומר שמצד אחד חיי הקהילה מושכים אותך ומצד שני מעוררים בך סלידה. קח את מה שמושך אותך ולך עם זה. הבעיה היא נראה לי - שאתה מפחד מתגובת החברים שלך. חברות היא לא בית כלא, ובטח לא להיות תחת פחד כלשהו. אתה מוזמן לדבר על מה שאתה רוצה, אתה מוזמן להיכנס לעוד פורומים ולכתוב גם שם, ולהכיר הרבה הרבה אנשים טובים ונהדרים. אתה יכול להיכנס לדף הראשי של הפורום ויש לך שם רשימה של פורומים העוסקים בחיי הקהילה. וכמובן להמשיך לכתוב כאן ולהכיר אותנו ולתת לנו להכיר אותך. תעריך את עצמך קצת, אתה שווה בדיוק כמו כולם. ולא משנה מה הנטיה שלך או עם מי אתה יוצא. אתה בנאדם!!!! באהבה גדולה יוסף.
 

בופיק

New member
אהלן פרופ'

כשאני כותבת פרופ' אני מרגישה כאילו אני כותבת לאיזה מרצה במכללה... זה מצחיק אותי
קודם כל, ברוך הבא... אין ספק ששיחות על בירות, מכוניות ובחורות זה שיעמום מטורף, שיחות קצת רדודות ושטחיות, אבל אם זה מה שמעיניין אנשים אז שיהיה להם בכיף...אבל לא כל הסטרייטים כאלה... תבחר את החברה ואת האנשים שאתה כן מוצא איתם נושאים לשיחה שמעניינים אותך.... לי נגיד היה בהתחלה מצב הפוך, כשהתחלתי להתעניין בכל העיניין אז הרגשתי שכל הזמן החברות שלי שהן כן בקטע מכירות לי עוד ועוד אנשים שהם בקטע, עושים ארוחות רק עם אנשים שהם בקטע נפגשים רק אנשים שהם בקטע, והרגשתי נורא! למה? כי כל השיחות שלהם היו על יציאות מהארון, לסביות לא לסביות מי בקטע ומי לא... ואז יום אחד ממש התעצבנית ואמרתי להן, תגידו אין לך משהו אחר בראש? רק לסביות? רק גאווה כל הזמן? יש עוד דברים בעולם!!! העולם מפוצץ במידע ורק על זה אתם מדברים? היום אני יודעת שאז זה פשוט הלחיץ והפחיד אותי שכל הזמן מדברים רק על זה... אני חושבת שאם החבר שלך מקבל אותך למרות שהוא הומופב אז הוא גם יקבל את החברים ההומים שלך, כי הם חלק ממך הם אתה, לקבל אותך זה לקבל גם אותם... אחרת הוא לא באמת מקבל אותך... ויכול להיות שעם הזמן הוא יתרגל לזה, סה"כ זה גם לא קל לו.... זה מצב שהוא צריך להתרגל אליו ואם הזמן הוא יבין ויקבל ... אתה לא צריך להתנתק מהחברים שלך, אתה יכול ליצור לעצמך שתי חברות, חבורה של חדשים וחבורה של חדשים ולאט לאט הם ירצו להתקרב, הם יראו שזה חשוב לך וזה יקרה... גם כשאתה עובר למקום חדש אתה רוכש חברים חדשים שלא תמיד מכירים את החברים ישנים ולאט לאט הם מתחילים להכיר אחד את השני... מאחלת לך שתמצא את האחד שלך מבלי לאבד את הקיים שלך בופיק
 
היי דיגו

מה שלומך? גם אני לא מתחבר תמיד לבנים סטרייטים. אני בדרך כלל מעדיף יותר ליצור ידידויות עם בנות, לא רק בגלל שאיתן אין מתח מיני, אלא כי אני פשוט מסתדר עם הרגישות והעדינות שלהן - וגם כי אפשר לרכל איתן על בנים... :) אתה מספר שהבחור מצד אחד חבר טוב שלך, כנראה כבר הרבה זמן, ומצד שני גילית שהוא הומופוב. זה מצב מאוד לא נעים. אני מבין שאתה לא רוצה לאבד אותו, מצד שני איך תרגיש להיות קרוב למישהו שיש לו בעיה עם מי שאתה? זה לא באיזה שהוא מובן לחיות בצורה שתפגע בך? אני לא יודע אם אני מייעץ לך לנתק איתו לגמרי את הקשר, אני מבין שזה לא כל כך בא בחשבון מבחינתך, אבל כן למצוא לך ידידים נחמדים חדשים, רצוי הומואים, שהכי יבינו אותך ויקבלו אותך כמו שאתה. אין לך מושג עד כמה זה יכול להקפיץ את הביטחון העצמי ואת האושר. ברגע שיהיו לך עוד כמה חברים טובים, אולי באופן אוטומטי פחות תרגיש צורך לשמור על קשר טוב עם החבר ההומופוב. הכי חשוב שהאנשים שתהיה איתם בקשר יאהבו אותך ללא כל תנאי... שרק תרגיש טוב... שבוע נפלא!
 
וואו! תודה =)

קודם כל, תודה לכולכם! כל התגובות שלכם מאוד חיזקו אותי. רציתי להגיב לכל אחד מכם בנפרד, אבל בגלל שהדברים היו קצת חוזרים על עצמם החלטתי להגיב בהודעה אחת לכולם (אז ראו את התודה הזאת כאישית =) ). הקשר שלי עם אותו חבר הוא קשר עמוק מאוד. זה לא שפתאום גיליתי שהוא הומופוב, אלא שעכשיו נפל לי האסימון. אני יודע שהומופוב מצטייר אצל כולנו כאדם קטן ופרימיטיבי, אבל במקרה שלו זה ממש לא ככה. הוא פשוט גדל וחונך בסביבה מאוד שמרנית. הוא מודע לזה, הוא מבין שמה שלימדו אותו בבית לא נכון, הוא מבין שהתפיסה השמרנית הזאת רק ממררת לו את החיים, אבל התת-מודע שלו לא מסוגל להשתחרר ממה שהוא מכיר כאמת מגיל אפס. בתור אחד שאני יכול לפנות אליו בכל צרה, הכי טבעי היה לי לפנות אליו גם בנושא הזה. יאמר לזכותו שהוא השתדל לעזור. הוא אפילו יצא איתי פעם למסיבה של הומואים (כן, אני יודע שזה נשמע כמו התחלה של בדיחה "הומו והמופוב הולכים לתיאטרון..."). בהזדמנות אחרת הוא ניסה לשדך לי מישהו. הוא באמת מוכן לצאת מעורו. הבעיה היא שעד כמה שהוא ירצה, הוא לא מסוגל להתייחס לסיטואציה הזאת באובייקטיביות. המחסום הרגשי שלו חזק ממנו, ובאיזשהו מקום זה לא פייר לצפות ממנו להתגבר עליו. בופיק, אני מניח שאם הוא היה מוכן לנסות להכיר לי מישהו (מיוזמתו האישית בלבד, יש לציין), אז בסופו של דבר הוא באמת יהיה מסוגל לקבל את הבן-זוג שיהיה לי. בכל זאת, אני מפחד שאורח החיים שהעולם השמרני ממנו הוא בא יבנה סביבו פשוט לא יסתדר עם אורח החייים שאני אאלץ לחיות כדי להגשים את עצמי ואת השאיפות שלי, ומכורח המציאות הקשר בינינו יידאך. יוסף, הרבה אנשים באו והלכו בחיי, אבל אני לא חושב שאני אהיה מסוגל להתמודד עם זה שגם הוא יעבור לצד של אלה ש"הלכו". חברות היא לא כלא, אבל חברות כן כוללת בחובה וויתורים. זה לא אומר לבטל את עצמי למען החברים שלי, אבל זה אומר שלא כל מי שיש לו איזשהי בעיה עם משהו שאני עושה בחיים לא יכול יכול להיות חבר שלי. במקרה הזה אי אפשר לצפות שהוא פתאום יפסיק להיות הומופוב או שאני אפסיק להיות הומו, אבל אנחנו צריכים ללמוד איך לא לתת לזה לפגוע בחברות שלנו. חכם על חלשים, אני חושב שלחיות בלי הידיעה שהוא שם בשבילי (אני יודע שזה נשמע קיטשי ומשתפך, אבל באמת שלא מצאתי דרך אחרת לנסח את זה), זה לחיות בצורה שתפגע בי. כמו שאמרת, אני באמת צריך להכיר חברים הומואים שיוכלו להבין ולהזדהות עם אותם רגשות, הלוואי שזה היה כל-כך פשוט, אבל זה לא שיש אי-שם שוק מסתורי שאפשר פשוט לעבור בין הדוכנים ולקנות "חברים במבצע לפי מגדר". זה עוד יותר קשה בתקופת הצבא בהתחשב בעובדה שבתפקיד שלי אני נמצא עם אותם 20 אנשים 24 שעות ביממה. לפחות העובדה שאני כבר רגל וחצי בחוץ נותנת לי קצת תקווה שאולי זה ישתנה בקרוב. ולבסוף סקיווקר, סבלנות היא מילת המפתח להרבה דברים בחיים. זו כנראה מין תקופה כזאת של חוסר סבלנות בהרבה תחומים אצלי. יש הרבה דברים שאני כבר מחכה להתחיל (או להמשיך), אבל כרגע הכל כאילו נמצא ב"הולד". אם לשפוך קצת אור על כל הסיפור, חזרתי לא מזמן מאירוע שהיו בו הרבה אנשים שהיו חברים טובים שלי לפני הצבא, כאלו שבאו והלכו (או שאני הוא זה שבא והלך). מבחינתם אני אותו אדם שהייתי לפני 3 שנים הם לא חוו את כל השינויים שעברו עלי בשנים האלה. מבחינתי היה הכי טבעי להכנס בחברתם לאותה נישה מוכרת. זה אמנם אומר שלא ממש נהניתי באותו אירוע (כי מה שהתאים לי לפני 3 שנים לא מתאים לי היום), אבל זה גרם לי לראות את השינוי שעברתי, את ההבדל בין מי שהייתי למי שאני היום. היום אני בן אדם שהרבה יותר שלם עם עצמו, ואני מקווה להמשיך במגמת השינוי הזאת בשנים הבאות. שבוע טוב!
 
דיגוש

מה שלומך היום? ברור לי שלא קל למצוא חברים חדשים כשאתה כל-כך עסוק בצבא. אתה בוודאי חוזר הביתה בערב מת מעייפות. זו תקופה שכזאת. אני גם יודע שבצבא לא תמיד קל או נבון או יש חשק לצאת מהארון. אני, בכל מקרה, אשמח לדבר איתך גם מחוץ לפורום אם יתחשק לך להכיר. זה כבר סוג של התחלה... :) בחיים יש החלטות קשות, ואין הרבה "שחור או לבן". כל בחירה שלנו טומנת בחובה יתרונות וחסרונות. זה מה שמבאס. לפעמים כאשר אני מתחבט בנוגע לאיזו שהיא סוגייה, אני אוהב לקחת דף, לצייר טבלה, ולנסות לחשוב מה החיוב ומה השלילה בכל אחת מדרכי ההתנהגות האפשריות. זה יכול לעזור לסדר ככה את המחשבות בראש. יכול להיות שהזמן יעשה את שלו, שלאט לאט החבר שלך ילמד להשתחרר מהדעות הקדומות. היכרות אישית עם הומו משפיעה הרבה פעמים לטובה. זה לא עוד איזה שהוא מושג מרוחק שהיית צוחק עליו עם תלמידים בתיכון... פתאום ההומו הוא בן אדם שאתה אוהב ושכיף לך להיות איתו. לא פשוט לעכל את זה... שיהיה שבוע סוף הדרך!
 
אני אחרי 30 שנה ממשיך להתראות עם חברים מילדות

שלום פרופ' דיגו. חשבתי שכדאי לספר לך שאני כיום ממשיך להתראות עם חברים שלי מהילדות. ומדובר באנשים דתיים, שאיתם למדתי בגן דתי, בית ספר יסודי דתי ובישיבה תיכונית. ואיתם הייתי בתנועת נוער "בני עקיבא" הדתית. הם ניחשו בסופו של דבר שאני הומו, ואני יודע שהם דיברו על כך בינהם. אבל בכל זאת הם מכבדים אותי, אוהבים את הביקורים שלי אצלם. הילדים שלהם (ועכשיו גם נכדים!) תמיד אהבו וכבדו אותי. ובאשר לידידים הוותיקים שלך, אתה לא חייב לזרוק להם בפנים "אני הומו". אבל אתה יכול להמשיך להתראות איתם כאילו אין שינוי, משום שבאמת אין שינוי. תמשיך לעשות את שלך, תשמור על קשר, אל תרגיש שאתה צריך להיזהר בקשר שלך איתם. פשוט תנהג בטבעיות ובביטחון עצמי, עם ראש מורם ועם קול יציב ועם שפת גוף איתנה. הם יקבלו את השדר ממך וינהגו בהתאם. אם תאהב את עצמך, גם הם יאהבו אותך.
 
מכתב שכתבתי לרב השכונה-הוא עדיין מכבד אותי

פרופ' דיגו, חשבתי , באותו נושא של קשר עם העולם הסטרייטי המקורי שלנו, להראות לך ולכולם כאן, מכתב שכתבתי לרב השכונה שלי. עד היום הוא מכבד אותי ומברך אותי לשלום בכל פעם שאני נתקל בו בבית הכנסת של הילדות שלי
 
זה דורש הרבה כוחות...

לעמוד פעם אחר פעם מול הרב הזה, וכאילו להצניע חלק מאוד מרכזי בחיים שלך. אני לא חושב שלי תהיה הסובלנות שיש לך כלפי הרב שלך, למרות שכנראה זו הדרך להשאר בקשר עם העבר אבל לחיות את ההווה. במקרה שלי החברים שלי יודעים. כשאני נפגש עם אנשים שלא יודעים עלי אני מרגיש שיש פער ענק בינינו מכיוון שיש חלק די גדול בחיים שלי שאני לא יכול לדבר איתם עליו. קשה לי לראות את עצמי בקשר עם אנשים שאני לא אוכל לדבר איתם על הנושא הזה. המזל שלי הוא שאם יש אנשים שלא יודעים עלי זה בד"כ (חוץ מהמקרה של המשפחה המורחבת, אבל זה עדין חלק בסיפור שאני מנסה לא לחשוב עליו) אנשים שאני בוחר לא לספר להם כי אין לי כוח ל"עוד שיחה כזאת", ככה שבאיזשהו מקום אני לא מאולץ להסתיר את זה בפניהם.
 
אגב, המכתב יצא לאור בתוך ספר

הוא יצא לאור בארץ בתוך ספר שנקרא "אמא, יש לי משהו לספר לך" בהוצאת "שופרא"
 

בופיק

New member
וואוו איזה חוזק:)

המכתב היה מאוד מרגש, צריך הרבה כוחות בשביל זה... לא יאמון כמה עוצמה, זה מעורר התפלאות הכוח והאמונה שלך בדרך שלך.. ואהבה למרות כל הקושי והקשיים שהציבו בפנייך מזל טוב על הגינה ושהיה בוקר טוב בופיק
 
כמה דברים פשוטים שאתה חייב להבין יקירי

א. גם חברים טובים שהם כמו האחים שלך, ולא משנה כמה אתה אוהב אותם, לעיתים הם אילו שכובלים אותך למקום שאתה לא רוצה להיות בו. לפעמים צריכים לדעת להרפות קצת. ב. בן זוג הוא לא הפתרון לכל מכאובי העולם וצרות החיים. וזה חשוב שתדע. ג. אני אחת לשבועים בערך יוצא למסיבה במועדון התאטרון, למה? כי זה כיף. מצד שני את ימי השישי אני לרוב מבלה בבית כי למחרת אני קם מוקדם ללמוד. הווה אומר שמסיבה פעם בשבוע לא הופכת אותי לחיית מסיבות נטולת חוט שדרה שכל מה שמענין אותה זה היא עצמה. ד. קח אחריות על החיים שלך ועל מה אתה רוצה להשיג מהם. אף אחד לא יעשה את זה עבורך.
 
איתיוש,

א. יכול להיות שאתה צודק, אבל להודות בזה זה מאוד לא קל. ב. אני לא אומר שבן-זוג הוא הפתרון להכל, אבל כרגע מבין כל הדברים שמפריעים לי בחיים ושאין לי שליטה עליהם (לא שעל זה יש לי) בן זוג הוא הדבר היחיד שאני יכול לראות קורה (וכמובן גם השחרור הממשמש ובא). חוץ מזה אני מאמין שאהבה מביאה אור לחיים. אני יודע שזו חתיכת קלישאה, אבל זה עדין נכון לדעתי (ולא שאני אומר שבזוגיות הכל ורוד...) ג.לרגע לא ניסיתי להגיד שמי שהולך למסיבות הוא חיית מסיבות נטולת רגש או משהו כזה. זו ממש לא הייתה הכוונה שלי, וסליחה אם זה מה שהשתמע מדברי. מה שרציתי להביע זה את סלידתי מכל אותם אנשים שהופכים את אותן מסיבות לכל חייהם. זה רק סימפטום אחד מיני רבים לאותם אנשים חסרי חוט שדרה. ברור לי שלא כל מי שהולך פעם בשבוע למסיבה הוא חסר חוט שדרה (וגם לא כל מי שחסר חוט שדרה בהכרח הולך למסיבות). ד. צודק.
 

m a t a n O

New member
הגיגים

היי! קודם כל תשתחרר. גם מהצבא. אמרתי את זה בפורום בפעמים קודמות, ואומר את זה גם עכשיו, לצאת מהארון זה לא משהו שקורה פעם אחת. זה קורה כל יום. חלק מלצאת מהארון זה לראות מה קורה בשקלול החברי. יש לי חברה מאוד טובה שאני כבר כמעט לא בקשר איתה כי החבר שלה הומופוב רציני. אותי הוא אוהב, אבל ביום ההולדת שלי הוא לא בא כי החבר שלי היה איתי. שיקפוץ. והקשר שלי איתה גם ירד כתוצאה ישירה מזה. חברים זאת לא אינדיקציה לחיים. אני מאוד מבין את מה שאתה אומר על הרצון להיות בסצינה והדחייה הגדולה ממנה. זה טבעי לחלוטין. שוב. תשתחרר כדי להבין מה אתה רוצה ומה באמת מתאים לך. אני לא הולך למועדונים, כי אני לא אוהב את זה, אבל גם אצלי אין מאזן אחיד של חברים הומואים מול סטרייטים. ומבינים את זה מאוחר יותר, שזה לא משנה. החברים שלך הם החברים שלך. נקודה. זה קודם כל. אח"כ מה הם ואת מי הם עושים בלילה. זוגיות מאוד מייצבת, אבל אתה צריך להיות לפני כן יישות מגובשת על פי רוב. קח את הזמן. אתה מתחיל דרך חדשה בחיים, תהנה מהאפשרות להיות טועה, ומהחיפוש הכללי. וכן, איתי צודק. יופי שאתה רואה את זה. חוצמזה, חייך, החיים טובים. :) מתן.
 
חברים

היי לך, אנחנו אוספים חברים מכל מיני תקופות בחיים שלנו. הרבה פעמים אנשים שאנחנו מחשיבים כחברים, הם בקשר איתנו כחלק מהמקום בו אנו נמצאים וכשמתפצלים גם החברות נגמרת (למשל חברים מהטירונות, לימודים, עבודה וכ'). החברים האמיתיים הם אלה שאנחנו מתחברים אליהם, בלי קשר למקום בו אנו נמצאים. אני חושב שהחברים שלנו צריכים לקבל אותנו כמו שאנחנו ולא לנסות לשנות אותנו . אם לחברים שלך לא נוח שאתה הומו - הם כנראה לא ממש חברים שלך. זו דעתי ואני מקווה שלא תכעס עלי.
 
למעלה