הגננת צבטה אותי

[יעל11כהן]

הגננת צבטה אותי

רציתי לשאול את דעתכן בשני ענינים דומים : 1. הבת של השכנה, קטנטונת בת שלוש וחצי, חזרה מהמעון וסיפרה "הגננת הצביטה אותי". והראה על היד שלה, היכן שנצבטה. ההורים פנו לגננת שלא רצתה להתייחס אליהם "תעשו מה שאתם רוצים" - אמרה להם. הם התקשרו לאגודה להגנת הילד והתלוננו, ובשנה הבאה הם כמובן ירשמו אותה בגן אחר. אבל מה אתם הייתם עושים? פונים גם למשטרה? משוחחים עם ההורים שבגן? או אולי מה שהם עשו זה מספיק?! 2. הבת שלי רק בת שבעה חודשים - אבל אני כבר שואלת את עצמי איך בוחרים מעון וגן טוב. ובמילה "טוב" אני לא מתכוונת לארוחות מזינות, החלפת חיתולים בזמן ורמה למודית גבוהה. אני מתכוונת ליחס טוב. כי לפעמים אני עוברת ליד גנים בעיר ופתאום שומעת איזו צרחה מהגננת/עוזרת/מטפלת "תכנסו מיד לגן!", "תסגרו את הפה!", וכו´ וכו´. כמובן כשההורים בגן הגננת כולה חיוכים ושפה חמה ועשירה - אבל איך יודעים מה קורה בתוך הגן?!

 

[כרמית מ.]

לגבי השאלה השניה

אני חושבת שהדרך היחידה היא להיות במקום מספיק זמן. התחלתי לאחרונה לעבוד בבית תינוקות (כתוצאה מהצטרפותי למפוטרי ההיטק...). לכאורה - הכל בסדר - התינוקות (6-20 ח´) מקבלים יחס טוב ואוהד, וכמובן החלפות ומזון, והם בסדר גמור, אבל לי הפריעה העובדה שהם מסתדרים יותר מדי טוב. כמעט לא בוכים, ומאד "נוחים" למבוגרים. אני זוכרת את הילדים שלי בגילאים האלו, ואפילו הקולות מהפעוטון הסמוך (עם המטפלת האהובה עלי) מעידים על תינוקות שהרבה יותר בוכים, הרבה יותר דורשים תשומת לב מהמבוגרים. ולדעתי, זה דווקא הבכי הוא סימן טוב, כי התחושה שקיבלתי, היא שהתינוקות לא מספיק קשורים רגשית למטפלות (האמת היא שיש שם בעיה אובייקטיבית בגלל מחלה ארוכה של המטפלת הראשית וגם של המחליפה שלה). בשיחה עם המטפלת המהוללת (של הפעוטות), היא סיפרה שגם הקבוצה שאצלה היתה כך (כלומר: זו לא קבוצה "קשה", אבל הילדים עכשיו בכל זאת בוכים יותר מאשר היו תינוקות - ואני באמת חושבת שזה סימן טוב - הבכי שלהם מטופל היטב (בחיבוק והרגעה, לפי המצב) והוא לא סימן להזנחה. להיפך (וכמובן, שהילדים לא כל הזמן בוכים, רוב הזמן טוב להם). אני מנסה לתת לתינוקות מה שאני יכולה, ואני בהחלט מרגישה בהקשרות, אפילו שזה זמן מאד קצר. זה מצב שקשה לאבחן, בלי להיות נוכח לאורך זמן.

 

[גן בים]

יש רק דרך אחת לדעת מה באמת קורה בגן

והדרך היא: לבנות (או להשתתף) בגן כזה! את הבכורה שלנו העברנו מספר גנים (בצפון הישן של תל-אביב) מפני שבמוקדם או במאוחר גילינו שכל הגננות (מדובר רק על אלה להן נחשפנו, וסליחה עם כל הנשמות הטהורות האחרות) - דואגות בעיקר לגן כעסק, ולילדים כמייצרי הכנסה. בשטח, הדבר התבטא ביחס חם להורים יותר מאשר לילדים, והרושם שלנו היה שאפשר לעשות טוב מזה. למזלנו השתתפנו בהקמת גן מעורבות הורים, ובמשך שנתיים נהננו מכל רגע בו הילדה היתה בגן. העניין הוא שכאשר ההורים שולטים במה שמתרחש בגן, ומעסיקים את הצוות, לא ייתכן מצב שבו איש צוות "יצבוט" ילד או יתייחס אליו שלא במקסימום אהבה (אחרת איש הצוות הזה לא יהיה שם!). כעת, עם הבן הצעיר שלנו, הקמנו גן חדש ומדהים (ליד נמל תל-אביב), ואנחנו מצפים לשנה מקסימה ונטולת דאגות

 

[טלגל]

אני מוחה על ההכללה, ומכירה גן של

מעורבות הורים שבו לא היתה "צביטה" של מחנכות לילד אבל בהחלט שהיתה העדפה של הילדים של ההורים המעורבים יותר, ולעומת זאת בגן פרטי אחר ובלי מעורבות יש יחס עדין חם ואוהב לכל הילדים , כך שיש ויש וכל מקרה לגופו!

 

[נעה גל]

זה לא תמיד כך - (לשני הכיוונים)

בגן מעורבות הורים את "מתחתנת" עם עוד כמה וכמה זוגות הורים שגם איתם עלולים לצוץ ויכוחים קשים על "הדרך". למעשה, 3 גני מעורבות הורים ששמעתי ממקור ראשון על הקמתם והשהות בהם, נפלו בדיוק על הסוגיה הזו. הבעיה המרכזית היתה בגנים שלא היה מישהו שיהיה לו פוטנציאל לצבוט את הילדים. ההורים לא הצליחו להסכים על גננות (אחרי שכבר שכרו אותן והן תפקדו בגן). גם בגן כזה צריך מישהו אחד שיוביל את העסק קדימה (ולא במקרה השתמשתי במילה עסק). גן הוא תמיד עסק. גם כשגננת מקימה אותו וגם כשהורים מקימים אותו. הגננת הכי טובה בעולם וההורים הכי מעורבים שיש לא יוכלו להחזיק גן פעיל אם אין כסף (לאכול צריך? לשחק צריך? לשלם לצוות על העבודה צריך?). וכמו בכל עסק יש כאלה המשקיעים את הנשמה ואיכפת להם וכאלה שפחות.

 

[יוסי ל.]

הבעיה העיקרית בגן מעורבות הורים

הבעיה העיקרית בגן מעורבות הורים נובעת מכך שלרוב ההורים פשוט אין ידע בחינוך. כאשר אדם חסר ידע נמצא בתחושה שהוא "בעל הבית" ויכול להכתיב לגננת תכנים ושיטות חינוך, הרי זהו מתכון בטוח למתחים וקונפליקטים, ובסופו של דבר עלול להביא גם לפירוק החבילה.

 

[דסי אשר]

גני מעורבות הורים טובים= מלווים

בהדרכה. אני מכירה גן באזור מגורי. שלבי ההקמה היו מלווים בכל אותם קשיים שנעה הזכירה= נשואין עם דמויות מאד אידיבידואליסטיות, אבל עם שונות רבה. היו הרבה פיצוצים, עזיבות הורים עם ילדיהם. היום הגן פועל בשנה החמישית. בשנת הפעילות הקודמת הצוות היה מלווה בהדרכה של פסיכולוגית התפתחותית. כחלק מעבודתה, היה ברור שהיא גם עוסקת באותן "גלישות אפשריות" של הורים לתחום המקצועי. ההורים היו מעורבים רק בצדדים טכניים, שכירת מקום, תשלום לצוות, גביה מההורים, תשלום מיסי עיריה, מו"מ עם משרד החינוך וכו´. כל יום שישי, זוג הורים אחד(או הורה יחיד), שוהים כל היום בגן ועושים פעילות אחרת עם הילדים. זה לא פיקוח של הורים/ זו לא התערבות של הורים. זו מעורבות. זו בניה של מסגרת על ידי הורים, בשילוב בעל מקצוע/מדריך. נגישות ההורים לבעל המקצוע- קיימת, כך שאם יש מקרה של העדפה של ילד אחד על פני ילד אחר, משום רמת מעורבות גדולה יותר של ההורה- בעל המקצוע מלבן שאלה זו עם הצוות. זהו הפיקוח עליו אני חולמת. זהו הפיקוח אותו אני מציעה, ללא הצלחה, במסגרת המשפחתונים הפרטיים, כאשר ההורים יבינו, אולי בעוד 20 שנה, שכדאי רק לפנות למשפחתונים השיייכים לעמותה= המלווים בהדרכה. דסי

 

[לאה_מ]

נשמע לי רעיון מצויין לפנות לאל"י

ואני מניחה שהם ידעו להדריך את ההורים לגבי צעדים נוספים שכדאי לנקוט (בין אם זה פניה למשטרה או משהו אחר). אני מקווה שהם לא מחכים לשנה הבאה כדי להוציא את הילדה מהגן. ולגבי איך יודעים האם היחס בגן הוא טוב, אני מסכימה מאד עם כרמית שזה מחייב ביקורים רבים בגן, כולל ביקורי פתע, ואולי גם - במסגרת הבירורים על הגן - שיחות עם שכנים שגרים בסמוך לגן.

 

[דסי אשר]

לאה- אני חוזרת על דברי = נאיביות

ההורים פנו למועצה לשלום הילד. לא נעשה דבר. דברים חמורים יותר, לא נעשה דבר בעקבות תלונה במשטרה או פניה לפקידת סעד לחוק נוער. בעיתון "הארץ" של השבת, ישנן הנחיות של משרד החינוך להנהלות בתי הספר, לגבי הגדרות של אלימות, מה מחייב דייוח למשטרה(מוגדר בחוק כמשהו פלילי), ומה ניתן לטפל בו במסגרת בית הספר. עצוב לראות, עד כמה המורים יכולים להמשיך לפגוע בילדים, נפשית, ואפילו בסטירות(מעשה פיזי), מבלי שיועמדו לדין. המאמר מופיע בעמוד השער של "הארץ" מיום שישי. כותרתו:פגיעה קלה של מורה בתלמיד לא תחייב דיווח. צביטה בהגדרות של משרד החינוך, זו פגיעה קלה. בטבלה כתוב: פגיעה מילולית בתלמיד או פגיעה פיזית שאינה חבלה של ממש= אין חובת דיווח.. משהיא בטח תוכל להביא קישור. ניתן להקיש על גניםמשפחתונים. אם שאני מכירה, קבלה דייוח ישיר מאם אחרת, שהגיעה למשפחתון באמצע היום, שמעה את התינוק בן ה 10 חודשים בוכה, ושאלה היכן הוא. נאמר לה שהוא במיטתו במקלחת, כי הוא מפריע עם הבכי. האם הנרעשת פנתה אלי. כמובן שהוציאה את בנה, ומצאה לו מסגרת חלופית טובה . למרות שאמרתי לה שאין טעם לפנות לרשויות היא פנתה. הי אהיתה בהלם, מכך שהמשטרה הפנתה אותה לרווחה, הרווחה למועצה לשלום הילד, המועצה למשטרה- שום גוף לא רצה לטפל בבעיתה. עצוב מאד. דסי

 

[דסי אשר]

לאה, אל"י עוסק בפועל, במקרים

הקשים ביותר, של פגיעות פיזיות בקטינים, התעללות מינית של הורים בילדיהם או ילדים בילדים אחרים או מבוגרים זרים או קרובי משפחה בקטינים. גוף זה עושה עבודת קודש. אבל תמיד אני שואלת את עצמי- האם ילד שנפגע כפי שנפגע, מאותם ילדים שהגיעו לאל"י ולטיפול אנשי הצוות, האם ניתן לשקם את נפשו הפגועה, אפילו אם מיטב אנשי המקצוע עובדים שם, ובטכניקות המתקדמות ביותר. לי זה נשמע כפגיעה קשה ביותר. דסי

 

[krn]

נורא עצוב לי

לקרוא שוב ושוב דיונים על גננות כאלה. אני גננת ורציתי פשוט להגיד מילה טובה על אותן גננות שמשקיעות את נשמתן בעבודה בגן. הלוואי תפגשו אחת כזאת, ויש!!!

 

[דסי אשר]

מסכימה אתך, יש הרבה גננות טובות

הצרה היא שההורים לא מצביעים ברגליים, ומאפשרים למה שלא טוב להמשיך לפעול. ואני מדברת בעיקר על המקרים המאד קיצוניים. דסי

 

[ליאת גננת מרעננה]

../images/Emo45.gif ככה זה, מדברים על מה שכואב...